ילדה כוכבת: ראיון עם סטייסי קינן
בשנות ה-90 סטייסי קינן כיכבה בסדרות המצליחות "אבא יש רק שניים" ו"אבא חורג, אמא חורגת". בראיון היא מספרת איך זה לגדול כילדה-שחקנית ("לא חושבת שמישהו נהנה שהשנים המוזרות שלו יתועדו לנצח") ומביעה דעה על ההורים שדוחפים את הצאצאים לקריירה. וגם על פטריק דאפי השטותניק והחיבה לאוכל ישראלי, רק שיהיה חריף
קינן היתה לפני כשני עשורים ילדה-שחקנית. היא התחילה את הקריירה כבר בגיל ארבע ואת כל גיל ההתבגרות עברה מול המסך הקטן. זה גם הרעיון מאחורי הראיון שערכתי איתה - לנסות ולהבין מה זה לגדול תחת אור הזרקורים, ואילו עצות מישהי עם נסיון גדול בתחום יכולה לתת לילדודס של היום, אלו שחושבים על קריירה בשואו ביז הישראלי, חלק מאהבה אמיתית וחלק מהרצון להיות סלבריטי.
"אבא יש רק שניים" היתה התוכנית הגדולה הראשונה שלה בגיל 11. במשך 60 פרקים בין השנים 1987-1990 היא גילמה את ניקול ברדפורד, ילדה הגדלה אצל שני חבריה הקודמים של אמה המנוחה. "זו היתה תוכנית מאוד לחוצה", היא מספרת במבט לאחור על אותה תקופה.
למה לחוצה?
"יוצר התוכנית מייקל ג'ייקובס היה בנאדם מאוד לחוץ. הוא היה פרפקציוניסט והיה חייב שהכול יהיה מושלם ובדרכו. זה לא שלא היה לי כיף, אבל זה גם היה מאד מלחיץ עבורי. היו לי סצנות שקיבלתי ממנו כל כך הרבה הערות לדברים שהוא רצה שאני אשנה".
"היתה לי אפילו פעם אחת שספרתי 18 הערות בסצנה אחת. לפעמים היו לי יותר הערות משורות. 'תעשי את זה', 'תעמדי בצורה הזאת', זה הרבה דברים שצריך לנסות ולעשות ביחד".
אחד הדברים שקל ליפול בהם בקריירה מוקדמת היא המסגרת החינוכית. למרות זאת, קינן מעידה על עצמה כמי שהשכלתה לא נפגעה על ידי הכוכבות הצעירה. "תמיד אהבתי את בית הספר. אמא שלי לא הבינה למה אני ואחותי תמיד היינו בעניין הזה. היא לא הבינה יותר
"כשאתה עובד בתוכנית טלויזיה יש לך מורה פרטי, אז אני חושבת שבסופו של דבר קיבלתי חינוך טוב, למרות שעבדתי כל כך הרבה".
איך נראה יום סטנדרטי בחייה של סטייסי קינן באותן שנים.
"היתה כמות שעות מוגבלות שיכולתי לעבוד, אז למרות שאנשים יכלו להתחיל מוקדם ולעבוד עד מאוחר, אני הייתי יכולה ללכת לישון בשעה נורמלית. הייתי לומדת בבית ספר שהיה על הסט. שמו אותי ושחקנים צעירים נוספים בחדר ולימדו אותנו. היינו אמורים ללמוד שלוש שעות ביום, ולפחות 16 שעות בשבוע".
שיחקת לצד שני כוכבים, גרג אביגן ופול רייזר, איך הם תמכו בך בתקופות הקשות בתוכנית?
"הם אנשים מקסימים מאד והם היו מאד נחמדים לילד בסיטואציה הזאת. לגרג היו שלושה ילדים משלו. הוא היה אבא צעיר, אז היה לו רחמים טבעיים לילד במצב הזה. לפול רייזר לא היו ילדים עדיין, הוא רק התחתן, אבל הוא היה אדם מקסים והתחברתי איתו מאוד".
שמרת על קשר איתם?
"איבדתי קשר עם פול. לא ראיתי אותו הרבה זמן וזה עצוב, כי אני אוהבת את הבחור הזה. אבל את גרג ראיתי מדי פעם בסביבה".
ב-1990, בגיל 15 ואחרי שלוש שנות נסיון בפריים-טיים, קינן הצטרפה לקאסט של התוכנית "אבא חורג, אמא חורגת". צוות השחקנים הורכב בין היתר מפטריק דאפי, שזכור בעיקר כבובי יואינג מ"דאלאס", וסוזאן סאמרס, כריסי סנואו מ"שלושה בדירה אחת".
מה אהבת יותר את "אבא חורג, אמא חורגת" או את "אבא יש רק שניים"?
"כחוויה מהעבודה אני חייבת להגיד 'אבא חורג, אמא חורגת'. זה היה הרבה יותר רגוע. ב'אבא חורג' עשינו תוכנית טלויזיה לא ריפאנו סרטן. לא היינו בטופ-10 היה לנו מקום יציב ברייטינג. כשאתה בתוכנית טופ-10, כמו ש'אבא יש רק שניים' היתה בזמנו, יש עליך לחץ להישאר שם. זה היה חלק גדול מהלחץ שלי".
חווית ההתבגרות שלך ב'אבא חורג, אמא חורגת' היתה קשה?
"כן, בהחלט. אני לא חושבת שמישהו ייהנה מהרעיון שהשנים המוזרות שלו יתועדו לנצח. אני זוכרת שהרגשתי שבודקים אותי כל הזמן. היו פעמים בהם דאגתי גם על המשקל שלי. כל הילדים בבית הספר בו למדתי, ההורים שלהם היו אנשי אביזרים או מנהלי צילומים או שחקנים, אז הם לא ממש התרגשו ממני".
"אבל זה עדיין היה מביך. לא רציתי לדבר על זה, או שאנשים ישאלו אותי על זה. כשדיברתי על זה כבר, זה היה מביך. רק רציתי לדמיין ששום דבר מזה לא קורה ולא רציתי שיזכירו לי את זה".
איך זה לגדול כמישהו מוכר בגיל הזה?
"לא אהבתי את זה אף פעם. לא ידעתי מה לעשות, או איך הייתי צריכה להתנהג. האם לאנשים יש ציפיות מסוימות? אף פעם לא נהניתי מהחלק הזה".
איך היתה תמיכת כל הצוות ב"אבא חורג אמא חורגת". הייתם צוות גדול.
"שני המפיקים של התוכנית היו אנשים נדיבים, טום מילר ובוב בוייט, והם הפיקו את כל הסדרות בזמנו, "צער גידול בנות", "אריזה משפחתית". הם תמיד עשו תוכניות למשפחה עם הרבה ילדים. הם היו אנשים נהדרים. לא הייתי יכולה למצוא שום דבר שלילי להגיד עליהם".
מי היה השחקן הכי מצחיקן ובדחן על הסט?
"פטריק (דאפי). בגלל התפקיד שלו ב"דאלאס" כולם מחשיבים אותו כאדם רציני. הוא לא. הוא היה שובב ומשתטה. קשה לגרום לפטריק להיות רציני. אם האווירה היתה נהיית כבדה, או כשמישהו נהיה אמוציונלי, הוא תמיד היה זה שמתערב כדי לשנות את מצב הרוח. כאחת שמכירה אותו, אני לא יודעת איך הוא עשה בובי יואינג . הדמות הזו כל כך מנוגדת לאופי האמיתי שלו".
את שומרת על קשר עם מישהו מהקאסט גם היום?
"אני ופטריק מתכתבים באי מייל ואני עוקבת אחרי סדרה שהוא עושה ביו-טיוב. ויש גם את כריסטין לאקין, ששיחקה את אל, היא היתה הבת הכי צעירה על הסט. נשארנו חברות. את כל האחרים אני רואה פה ושם".
כשאת מסתכלת לאחור, מה העצות שיש לך לגבי שחקנים ילדים שמתחילים את הקריירה שלהם עכשיו?
"אני לא חושבת שצריך לעשות את זה משום סיבה אחרת, חוץ מאשר אם אתה אוהב את זה. אם אתה רוצה לעשות את זה כדי להתעשר או להתפרסם, זו סיבה רעה".
אבל זו הסיבה העיקרית שאנשים עושים את זה עכשיו?
"אם אתה כנה עם עצמך וזה באמת מה שאתה רוצה, כדאי שתשכח מזה. אני גם חושבת שאם עושים את זה כי המשפחה צריכה את הכסף, צריך לוותר על הרעיון. אם ההורים דוחפים את הילדים, כדי שהם יביאו כסף, אז הם צריכים להפסיק".
"ראיתי והכרתי כל כך הרבה ילדים שהיחסים שלהם עם ההורים נהרסו. כמעט כל משפחה שהכרתי היתה צריכה שהילד יעבוד בשביל הכסף. אני חושבת שזה בעייתי".
אבל הלחץ מאד גדול, קשה להגיד לא להורה. אולי צריך לחנך את ההורים ולא את הילדים?
"אני חושבת שזו באמת שאלה שההורים צריכים לשאול את עצמם. האם המניע שלהם הוא כספי, או האם הם הולכים אחרי הרצון של הילד".
תמיד מדברים שכשיש לחץ אתה פוגש סמים ואלכוהול. מצאת את עצמך בסביבה שסיפקה את זה?
"ראיתי את זה, אבל אני לא יודעת אם נחשפתי לזה בגלל שהייתי בטלויזיה, או כיוון שאלו דברים נורמליים שפוגש אותם הנוער - שתייה, אלכוהול, סקס וכל הדברים האלו. אבל זה לא היה משהו שפגשתי מתוך העולם של 'להיות שחקנית'. פגשתי את הדברים האלו, אבל בכל מקרה אין לי את הגנים להתמכרויות".
מאז סיומה של "אבא חורג, אמא חורגת", קינן לא הרבתה להופיע בטלוויזיה ועברה דווקא לתחום התיאטרון. בין הקרדיטים שלה אפשר למצוא בכל זאת הופעת אורח אחת בטלוויזיה ועוד ארבעה סרטים, שניים מהם ייצאו במהלך השנה הקרובה.
מה התוכניות שלך לעתיד?
"אני לא יודעת. אי אפשר לדעת. אני אראה. תמיד אני מחפשת לעשות עוד מחזה, משהו שאני אוהב".
לפני סיום השיחה, אנחנו עוברים לדבר קצת על ישראל. "אני אשמח לבוא ולבקר", היא מספרת בהתלהבות. "שמעתי הרבה דברים טובים מהרבה חברים ויש במלרוז מסעדה ישראלית עם האוכל הכי טוב".
מה זה אוכל ישראלי? אני לא חושב שאפילו ישראלים יכולים להגדיר את זה.
"זה אוכל מזרחי עם טעמים חזקים. חריף, הרבה שום, כל מה שאני אוהבת. הרבה טעמים מעורבבים. אני אוהבת את החריף. אני חושבת שאני אבוא אליכם רק כדי לאכול". היא צוחקת.
נא להמתין לטעינת התגובות
