אואזיס, תאכלו אבק: בלר בהופעה בהייד פארק
רגע אחרי ווימבלדון, לונדון התפנתה לאירוע החשוב באמת: מופע האיחוד של בלר בהייד פארק. מיכל הניג הייתה שם, וזה כמעט נגמר בבכי
בלר בהופעה צילום: רויטרס
אבל אפילו בשנות ה-40 לחייהם, הצליחו חברי הרביעייה הראשונה של הבריט-פופ לסחוף יותר ממאה אלף איש לשני מופעי האיחוד שהתקיימו בסוף השבוע האחרון בהייד פארק בלונדון. ובכל זאת, במהלך ההופעה, אלברן לא שוכח להזכיר שיש חיים אחרי בלר: "הצביעו דייב!", הוא צועק לקהל המשולהב, ומתייחס לקריירה הפוליטית החדשה של המתופף.
שנים אחרי שהתפרקו הצליחו אלברן, ראונטרי והבסיסט אלכס ג'יימס לשכנע את הגיטריסט גרהאם קוקסון שאיחוד זה טוב, והאחרון הסכים לעצור את קריירת הסולו שלו ולחבור לשותפיו הוותיקים לסיבוב הופעות שישחזר את הרגעים הגדולים של הלהקה.
אין ספק, גם שש שנים אחרי האלבום האחרון, Think Tank, ו-18 שנה אחרי אלבום הבכורה Leisure, בלר עדיין רלוונטיים. לא פלא שברחבי לונדון מככבת הלהקה בכותרות העיתונים כאילו חזרנו ל-1995.
ערב ההופעה, והקהל הבריטי, שרובו מורכב מבני נוער שנולדו בערך כשיצא Parklife, מתעניין בעיקר בדבר אחד: ההפסד של הבריטי אנדי מארי לאמריקני אנדי רודיק בחצי גמר ווימבלדון, כשברקע עולות ויורדות להקות החימום דירהוף, פלורנס אנד דה משין, אמאדו ומרים וומפייר ויקנד.
בשעה 20:30 עולה אלברן לבמה בחולצת פרד פרי ("עכשיו כשמארי הפסיד, הוא הספונסר רק שלנו"), כשמאחוריו ניצבים קוקסון, ג'יימס וראונטרי, ומוכיח ללהקות הצעירות שלפניו כמה כריזמה יש לו גם בגילו המתקדם.ההופעה נפתחת ברצף מושלם של להיטים שמתחיל ב-She's So High וממשיך עם Girl's & Boys ,Tracy Jacks ו-There's No Other Way.
הקהל הבריטי, שעד לפני רגע היה מאוכזב מתוצאות המשחק, מצדיק סוף סוף את השם שדבק בו ומתחיל לקפוץ, לדחוף, לרמוס ולהשליך בקבוקים באוויר, עד שאלברן נאלץ לעצור, לקחת מגפון ולבקש לשמור על הבטיחות. אחר כך הוא ישתמש באותו מגפון לביצוע מפתיע של Oily Water.
על אף שמדובר ברביעייה, על הבמה מככב רק אדם אחד. דיימון אלברן רץ לאורך הבמה, קופץ אל הקהל, מחליף בין גיטרה אקוסטית לחשמלית ותוך כדי, כמה בריטי מצדו, משוחח על מזג האוויר. המסכים הענקיים התלויים בצדי הבמה לא מפסיקים להראות את פניו ואת שן הזהב הבוהקת שלו.
לעומתו, ראונטרי וג'יימס מקבלים זמן מועט על המסכים, והקלוז אפים על קוקסון מעידים על כך שהוא היה
מעדיף לבלות את הערב בפאב סמוך. ההופעה מורכבת מ-25 שירים מכל התקופות (בעיקר מ-Parklife), ביניהם: Out Of Time ,Beetlebum ,To The End ,Sunday Sunday המפתיע מהאלבום האחרון שיצא כבר ללא קוקסון וביצועים מרטיטים ל-Tender ול-For Tomorrow .
זה נגמר אחרי שני הדרנים שבסיומם ביצוע מקסים ל-The Universal, אחד השירים היפים ביותר בעולם, שהביא אותי כמעט לסף דמעות, אבל הסתיים קצת מהר מדי.
לא מזמן סיפר ג'יימס בריאיון שהם מתכננים להקליט בקרוב שירים חדשים, וההופעה הזאת רק מוכיחה שלעומת להקות אחרות מאותה תקופה, ועל אף שארבעת חבריה נכנסו למחצית השנייה של חייהם ופנו איש איש לדרכו, בלר מעולם לא איבדה את זה.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
