ביץ', פליז: על המילה הכי שנויה במחלוקת בהיפ הופ
בפינה האחת - ארגוני הנשים שמוחים נגד השימוש התדיר של המילה "כלבה" בהיפ הופ. בפינה השנייה - הראפרים, שטוענים שהם רק משקפים את המציאות. מתן שרון מטפל במחלה, ולא בסימפטום, ביצ'ז
השילוש הלא קדוש של Nigger, Bitch, Ho תמיד משך אש, אבל הכינוי ביץ' זכתה ללהבה מיוחדת מצד ארגוני הנשים וכל פוליטיקאי שמרן שרצה קצת אור מצלמות. מצד אחד היו הקטגורים אשר האשימו את משתמשי המילה בשנאת נשים ומהצד השני הראפרים, שטענו שהם רק משקפים את המציאות של הבית שלהם, הרחוב והקהילה. האמת, כמו בדרך כלל, חבויה באמצע.
ביץ' היא לא רק מילה גסה, היא מילה מלוכלכת. המקור שלה - שם המין הנשי של הכלבים - אמור לא רק להשוות בין אישה לחיה, אלא גם להוסיף את הרמיזה שהאישה מתנהגת כמו כלבה מיוחמת שלא מסוגלת לשלוט על צרכיה. כן, עוד דרך להפוך מיניות נשית לדבר נלעג ובזיוני, כאילו ש"שרמוטה" לא הספיק. לתחום ההיפ הופ היא חדרה כבר בימיו הראשונים, כשכל ראפר שרצה להתרברב הבהיר כמה ביצ'ז הוא נוהג לפנק במהלך יום. מאז הפכה המילה כה סטנדרטית, עד שנדמה שאין ראפר מוכר שלא דאג לשבץ אותה לפחות בשיר אחד.
Bitches Ain't Shit, Move Bitch, Me and My Bitch, אפילו ג'יי זי סיפר שיש לו 99 בעיות, אבל ביץ' היא לא אחת. לכולם יש ביצ'ז ורק הדימוי הנשי בהיפ הופ ממשיך לחטוף רפש. ברור שאף אדם לא יראה את חמש האותיות וילך להכות את הכלבה שבבית, אבל בכל זאת, יש כאן מקרה של שיח שמשקף מציאות. ההתייחסות לנשים ככלבות, גם אם בקונטקסט חיובי, הוא רק סימפטום.
ב-2007 שוב עלה הדיון באוב לאחר ששדר הרדיו דון איימוס כינה כמה שחקניות כדורסל שחורות "Nappy-Headed Hos" (כינוי שהוא גם סקסיסטי וגם גזעני, בגלל הרמיזה לטקסטורת השיער של האפרו-אמריקאים). אחרי שאיימוס הועף מכל פינה אפשרית, הוא טען שאם לראפרים מותר אז גם לו.
זה היה מספיק כדי להצית את חבית הנפץ. אופרה וינפרי החלה מחאה בתוכניתה נגד השימוש במילים מהסוג הזה וצירפה לשורתיה גם את ראסל סימונס, מייסד חברת התקליטים Def-Jam ומי שנחשב לאחד האבות המייסדים של ההיפ הופ. שוב הותקף הז'אנר על חלקו בתופעה ושוב הופנו חצים שגויים לעבר הסימפטום ולא המחלה.
לא השימוש במילה הוא שיוצר את הבעיה - הוא רק חלק מעולם שמדיר נשים ביותר יעילות מבית שמש. גם כשנכנסו כמה ראפריות לעניין, הן זכו לקבלת פנים צוננת במקרה הטוב ומזלזלת במקרה הרע. לראיה: רוקסן שנט'ה. במהלך החלפת שירי דיס בין הג'וס קרו ובין KRS One האגדי לקראת סוף שנות השמונים, רוקסן חטפה על הראש רק בגלל שהיא אישה. הסכסוך האגדי, שהיה בנושא השאלה "איפה הומצא ההיפ הופ?", לא נגע בכלל לראפרית המוכשרת חוץ מהעובדה שהיא הייתה מקושרת לחברי הג'וס קרו. זה היה מספיק בשביל קי אר אס כדי לגרור אותה לדיון, עם האמרה האלגנטית "Roxanne Shante is only good for steady pumping".
כשגם ראפרים אינטליגנטיים כקי אר אס התחילו להגרר לעניין, לא מפתיע שהיה ניסיון הפיכה. ממש כפי שהקהילה השחורה לקחה בעלות על המילה Nigger או הקהילה הלהט"בית על הכינוי Queer, רצו נשים, ובחודן ראפריות, לקחת את המילה חזרה. להיות ביץ', אבל באופן חיובי. אז היו את אלה שניסו למחות, כמו קווין לטיפה ב U.N.I.T.Y והיו את אלה שלקחו את זה כדרך חיים, נגיד ליל קים. מספיק לחשוב על ניקי מינאז' ולהבין למי היא יותר דומה. אבל המניע, בסופו של דבר, הוא עדיין כסף.
הסקסיזם של עולם ההיפ הופ הוא חתיכת מכונה משומנת בירוק, וכל עוד הנשים נשארות בו סמל מיני ולא יותר, הכסף ממשיך לזרום. כל כך קל לחברות התקליטים לבטא "חוסר סיפוק" ממצב הנשים בהיפ הופ ובו זמנית, כמו ג'יי זי, להישאר במקום ולהגיד לכל הנשים אי שם: "אם אתן לא יכולות לנצח אותם, הצטרפו אליהם, ביצ'ז".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם