לילה בכיף: חוויות מ"מועדון לילה"
על הנייר "מועדון לילה" נראית תוכנית פשוטה יחסית. בפועל, שבוע עבודה ארוך מסתיים בשש שעות מתישות של צילומים, אבל עם לא מעט צחוקים ואווירה טובה. על הירידות, השליפות, האורחים ומה שביניהם. ביקור מאחורי הקלעים
מועדון לילה צילום: אלדד רפאלי
אל האחרונה עשיתי גיחה בתחילת השבוע, לרגל עוד יום צילומים שגרתי שמתחיל אי שם בצהריים באולפני מימד ברמת החי"ל ומסתיים קצת אחרי חצות. מצפייה בתוכנית מהספה בסלון, הקונספט של "מועדון לילה" לא נראה כזה עמוס ומתיש. מנחה, ארבע-חמש חבר'ה, כמה כסאות, בחורות יפות ויאללה צחוקים.
למרות זאת, הנוסחה הפשוטה לכאורה על הנייר דווקא עוברת תהליך בישול ארוך, כזה שמתחיל יום אחרי שידור התוכנית האחרונה ומסתיים כאמור בחצות וקצת ביום ראשון. מאחורי חבורת הטאלנטים המצחיקנית בניצוחו של ארז טל עובד קאדר שלם. אבל הדגש הוא עדיין על ניצוחו של ארז טל, שאמון על התוכן יחד עם העורכת עידית הרשקוביץ והכותב הראשי אסף גפן.
טל הוא סוג של רובוט, לא במובן הרגשי, במובן העבודתי. מהחזרות שמתחילות בשעות אחר הצהריים המוקדמות הוא כבר על הסט. מעורב בהכל. ממיקום המצלמה, הכנסת האביזרים לאולפן ועד כמובן לבניית השלד של מה שאתם רואים. "ארז הוא יוצר, עורך ראשי ומנחה. הוא מעורב עד רמת הבגדים", מספרים עליו בהפקה, אבל יש עוד קונצנזוס: "תענוג לעבוד איתו".
מועדון לילה צילום: בן זגגי
טל עצמו מעיד על החשיבות שהוא מקדיש לכל פרט: "פה אני עורך ראשי, אני חתום על התוכנית", הוא אומר ומוסיף חצי בצחוק, "כיוון שיש לי בעיית שליטה, אני חייב לדעת הכל". המשמעות של "הכל" היא שכדי לנסות לתפוס אותו לשיחה של בת יותר משתי דקות במהלך צילומי התוכנית, צריך כנראה עזרה מלמעלה ואני לא מתכוון לאורן זריף.
בהפסקה בין הצילומים מצליחים לתפוס אותו לכמה שאלות, לא לפני שאת ההפוגה הוא מנצל גם כדי לעלות לחדר הבקרה ולתקתק על המקלדת באופן תזזיתי, משל היה עובד היי טק לחוץ בדד ליין.
בלי לחץ
למרות הדומיננטיות, "מועדון לילה" היא ממש לא רק ארז טל. "אני עובד עם הרבה אנשים מוכשרים. יש פה על הסט אנשים טובים", הוא אומר. אז איך הכל עובד בגדול? לתוכנית יש מערך צופים נאמן שמעביר במהלך השבוע קטעים מתוכניות שונות בטלוויזיה.
מועדון לילה, חדר הבקרה. צילום: בן זגגי
כל אותם סרטוני ביזאר, שבדרך כלל מונפקים תודות לערוץ ציבורי לא מוצלח וערוצי נישה כאלו ואחרים, מגיעים למערכת ברביעי ובחמישי. אז כבר נבנית המסגרת. הפאנליסטים, על כותביהם נשיהם וטפם, מקבלים את שיעורי הבית לתוכנית הקרובה ומתכוננים בהתאם.
הפאנצ'ים מועברים חזרה למערכת, שם נעשה הסינון. בשלב הזה טל לא מעורב, כדי שיוכל להיות מופתע במהלך השידור. הרשקוביץ וגפן עוברים עליהם ומוודאים שאין בדיחות חוזרות, או משהו שחורג מגבול הטעם הטוב.
הרשקוביץ: "אנחנו מצנזרים דברים, אבל בעיקר כי אנחנו חושבים שלא יצחקו בהם, כמו הנושא של גלעד שליט לדוגמא. נרצה לגעת בנושא הזה, אבל השאלה היא איך עושים את זה". למרות זאת, היא מסייגת: "הם לא ממש מקשיבים לנו".
הרשקוביץ היא אחת הדמויות היותר מלאות חן והומור מאחורי הקלעים. ממש כמו הפאנליסטים, היא יודעת להשתעשע ולזרוק פאנצ'ים. בכלל נראה שהאווירה הכיפית שורה על התוכנית.
לא תראו במסדרונות מישהו מתוסכל או מבואס. חמש דקות לפני השידור וכל מה שאתה מצפה מתוכנית שהולכת להקלטה זה לחץ. בפועל, במסדרונות שקט יותר מבסדנת ויפאסנה. "רגוע?", אומר אחד המפיקים. הוא מצביע על הלב ומוסיף: "פה דופק חזק".
הקהל כבר יושב, בעיקר טינאייג'רים וחיילים. הם מקבלים תדרוך ואז מגיע ארז טל ונותן את הטאץ' שלו ("מי שרוצה אפשר להתמזמז, אבל במתינות"). לאט-לאט הפאנליסטים נכנסים. בתוכנית שתראו הערב יהיו ישראל קטורזה, אבי נוסבאום, שי גולדשטיין ועידו רוזנבלום.
נוסבאום עולה ראשון וטל מחמם מנועים עם ירידה קטנה עליו ומציג אותו: "היישר מהאקדמיה לצחוק". נוסבאום לא נשאר חייב ומחזיר עם: "קבלו את מנחה האח הגדול". אחרי זה מגיע קטורזה והסמול טוק, שמתרחש עוד לפני הצילומים, מתארך ומדרבן את המפיקה לתנועות ידיים מזרזות. גולדשטיין נכנס לפעולה ומיד עוצר את השטף: "הלו זה לא מופע סטנד-אפ!".
אחד בשביל כולם
אז זהו, שכן. מדובר במופע סטנד-אפ ארוך מאד ומצחיק מאד. על סוגי ההומור השונים שנזרקים לחלל האוויר אפשר להתווכח, על התוצאות פחות - כולם צוחקים. השילוב גולדשטיין-קטורזה בכלל נראה כמנצח. השניים מזינים ומתגברים אחד את השני בצורה יוצאת דופן.
מהבית נראה שכל אחד יכול לשבת על הכסא ולזרוק דאחקות על ביבי, ליברמן ושות'. בפועל, הרביעייה נדרשת לספק את הסחורה משעה 18.00 בערב ועד חצות, שש שעות נון סטופ (עם הפסקת רענון באמצע), ועושה את זה בכבוד. אה כן, וגם קצת עזרה מג'וני ווקר אף פעם לא מזיקה.
שי גולדשטיין, אבי נוסבאום וישראל קטורזה. צילום: בן זגגי
"את הז'אנר של תוכניות פאנל לא המצאנו", אומר טל. "הוא קיים בכל מיני מקומות ובכל מיני וריאציות. אבל נתנו לזה טאץ' של אווירת אולפן פרועה. כמו החבר'ה שיושבים בסלון ומספרים בדיחות. לתת תחושה למי שצופה שהוא חלק מהחבר'ה".
ארז קליימן, סטאנדפיסט ואחד הכותבים של קטורזה, מוסיף: "זה נראה קל, אבל זה לא פשוט לעשות סטנדאפ כשהקהל נמצא מאחורי הגב שלך". חשוב לציין, שלמרות ההכנה מראש, כל רביעיית הפאנליסטים מביאה לא מעט אלתורים קומיים ושליפות משלה, ואלו לפעמים מנצחים את הדף הכתוב.
"יש בפאנל הכל", אומרת הרשקוביץ. "הגדולה של שי לדוגמא זה הצלת פאנצ'ים, נוסבאום הוא חד מחשבה. הם מאד תומכים ואומרים בצילומים אחד לשני 'אתה לא לבד'. אם מישהו יתרסק, אז השני עוזר". על הגנון של שמעון (וסליחה על המונח הנדוש), טל מצליח לנצח. יודע מתי לתת להם לרוץ ומתי לעצור.
טל: "אני לא משתלט עליהם. אני בעצם שומע מה כל אחד מהם מביא רק בתוכנית. בחדר עריכה יש אחרי זה יומיים של עבודה. זו הדרך לשלוט בתוכנית". למרות זאת, הוא מוסיף: "אני תוך כדי עורך בראש. דברים רצים לי בראש".
אחת האורחות בתוכנית היא עינב בובליל, שזוכה, בערך כמו כל אורח שמגיע, למבול ירידות מהפאנל, בעיקר מנוסבאום. על חלקן אפשר בקלות לטעון שמדובר בחצייה של קו לכיוון העלבון. נוסבאום: "ברור שאני לא מתכוון לפגוע. במיוחד אם אני רואה שהבנאדם לוקח את זה אישי". אבל הוא גם טוען שהכל נמצא בגישה של האורח: "בנאדם כמו אסי (עזר), שצחקו עליו הרבה בשבוע שעבר, יצא גבר. אם בנאדם בא סגור - מה הסיכוי שהוא יצליח לענות לנו".
מאחורי הקלעים של ''מועדון לילה'' צילום: בן זגגי
בובליל, שרגילה כבר לבדיחות על חשבונה מכל תוכניות הבידור, גם לא מתרגשת: "נראה לך שאני מתייחסת לזה. כל עוד אומרים את השם שלי נכון. זה אומר שאני קיימת".
"זה קצת כמו קפיצת באנג'י לצחוקיה הגדולה", אומר הזמר רמי קליינשטיין, עוד אורח הערב בתוכנית. "זו תוכנית מצוינת, מצחיקה, קצבית ופורמט מקסים. יש פה יותר מדי אנשים שאני מכיר, אוהב ומוקיר בכדי שאוכל לסרב להם". ארז טל מסכם: "מי שמגיע לפה יודע למה הוא נכנס".
הסוד בשילוב
ההומור שנשפך על הסט מגוון. לפעמים מתוחכם, לפעמים בגובה העיניים ולפעמים גם מתחת לחגורה. על סוג ההומור האחרון ונחיצותו בשידור הטלוויזיוני אפשר להתווכח. עבדכם הנאמן לא מת על הסוג הזה, אבל מה לעשות שבמדינה שצורכת בובליליזם לוורידים באופן מוגזם, "מדורת השבט", כמו שאוהבים לכנות אותה, לא יכולה בלי זה. "התמהיל מאד מורכב אצלנו", אומרת הרשקוביץ.
אנחנו לוקחים את דוגמת הערוץ הראשון, שגם הפעם זוכה למנת בדיחות לא מעטה, ונראה כמו מטרה נוחה תמידית. הרשקוביץ: "אתה מנסה להיות אקטואלי. אם תוכניות בערוץ 1 לא היו נראות כמו שהן נראות, אז לא היה מה לצחוק עליהן".
ארז טל, אוהב את קומבינציית ההומור צילום: בן זגגי
טל: "יש אצלנו את כל סוגי ההומור. גם נונסנס גם סאטירה, אני אוהב את הקומבינציה. אנחנו מנסים לא לצנזר בצילומים. יש אנשים שאומרים שהתוכנית היא בוטה, אבל כמות הדברים הבוטים שהעפנו.."
בחצות לערך, יום עבודה ארוך מסתיים. הפאנליסטים באופן מרשים נראים מחודדים ואפילו מצחיקים יותר ככל שהעייפות גוברת. טל והרביעייה מצטלמים לפרומו, ולמרות השעה שנושקת כבר ליום המחרת, כולם מנצלים את השניות הבודדות לפני כיבוי המצלמות לשיגועים אחרונים, כאלו שממשיכים לתגבר את החיוך של הקהל.
דווקא הנסיונות לקחת תגובות מהצופים נתקלות בקושי מסויים. קצין ג'ינג'י נאות לתת לי את הסיכום שלו לחוויה, במשהו שנשמע יותר כמו תדריך לקוני של הרמטכ"ל: "היה נחמד". אחרי עוד קצת לחץ מתון הוא משגר עוד תגובה מבית היוצר של דובר צה"ל: "זה נותן לחיילים אפשרות להשתחרר ולצחוק". משוחרר.
"מועדון לילה" משודרת הערב ובכל יום שלישי בשעה 21.00 בערוץ 2, קשת
נא להמתין לטעינת התגובות
