להיות רמטכ"ל: על הסדרה "בה"ד 1"
20 שנה אחרי הסדרה "להיות קצין" ועם שידורה של "בה"ד 1", אסף שניידר מבין למה מתעקשים ליצור תוכניות בהן האובייקטים נהפכים לפילוסופים בני 19 עם אם 16 מקוצר - פשוט כי קשה להבין למה הם צריכים את זה, וגם שיש סיבות אחרות לצאת לקורס קצינים
מתוך ''בה''ד 1'' צילום: יוני המנחם
אני זוכר שכבר אז, באותם ימים, המעמסה הפילוסופית שהודבקה על כל העסק נראתה לי (וגם לרבים מעמיתיי לפלוגה) מלאכותית, מגוחכת קצת ומאוד לא מוכרת. במלים פשוטות, כצוער אתה עסוק מדי ועייף מדי מכדי להסתובב כל היום ולשאול את עצמך "הציונות לאן"? או "מהו מפקד"?
עכשיו, אחרי 20 שנה, כשסדרה דומה עולה שוב על המסך שלנו, אני חושב שאני מבין למה יוצרים של סדרות כאלה - במאה הקודמת ובזו הנוכחית - כל כך מתעקשים להפוך את האובייקטים המצולמים לפילוסופים בני 19 עם אפוד ואם 16 מקוצר. פשוט כי כשאתה עומד רגע מבחוץ, ומביט על מסכת העינויים מרצון הזאת - קשה להבין למה הם צריכים את זה, ומה יוצא להם מזה.
ההנחה ההגיונית, אם כך, היא שרעיונות כבדי משקל - לאומיים, אולי אף דתיים - עומדים מאחורי ההסכמה לצאת לקורס ארוך ומפרך, שאחריו מצפה צ'ופר מפוקפק בדמות שירות ארוך יותר וקשה יותר מזה של שאר החיילים.
הרי חלילה לא יעלה על הדעת שמישהו ייצא לקורס קצינים - נניח - כי נשבר לו שמנחיתים עליו פקודות, או כי התפקיד שלו כחייל משעמם וזו הדרך לגוון, או כי מתחשק לו להוכיח שהוא יכול, או אפילו משום שמבחינתו סיכת מ"מ ודרגות קצונה הן סמל סטטוס נחשק ותו לא.
ומכיוון שצוערים הם (ברובם(? לא אנשים סתומים, הם קולטים מהר מאוד לאן חותרים האנשים עם המצלמה. לכן, בטון השמור למורשות קרב ולסקירת חדשות שבועית למחלקה, הם ממלמלים למצלמה משפטים לא מחייבים על "לתרום," "אחריות," "אנחנו במצב מלחמה" ושאר ירקות בשלים למחצה. אם תרצו, זוהי גרסת הצבא למשפט "באתי לשחק את המשחק" שמתמודדי ריאליטי משננים כמנטרה.
עוד משתתף בסרט שמודע היטב למה שאמורים לעשות מול מצלמה הוא מפקד בה"ד 1 היוצא, אהרון חליוה. במשך חלקים ניכרים מהפרק הראשון אפשר היה לטעות כי מדובר בהפקה שמיועדת לתאר את דמותו הוא, ולהריץ אותו לרמטכ"לות עתידית. אלוהים, כמה שהוא מדבר ומדבר ומדבר שם. אבל מה, מצטלם מעולה. אולי באמת מתאים לרמטכ"לות.
"להיות
קצין" של איתן אורן התמקדה רק בארבעה צוערים, ובחרה יפה באנשים קצת מופנמים ועדינים, שאפשר היה להיכנס לעומק אישיותם. כך אפשר היה לעקוף, לפחות חלקית, את הסיסמאות. למשל, קשה לשכוח את המפה שתלה אחד הצוערים על התקרה, מעל מיטתו, כדי שיראה את ארץ ישראל לפני השינה. זו היתה תמונה ששווה 1,000 משפטים חלולים.
"בה'ד "1 הנוכחית, ברוח עידן הריאליטי, עוקבת אחרי מספר גדול בהרבה של צוערים. באותה רוח הם מנסים לייצג את כל שכבות האוכלוסייה. צפוני מגבעתיים, אתיופי, יורד שחזר מאנגליה, בדואי, דרוזי, מתנחל. רוסים אין, גם לא נשים (למרות שהן מצולמות כבדרך אגב בסרט.( כמו בריאליטי, עדיין קשה להכיר אותם. צריך להמתין לכמות מספקת של הדחות. גלגל הצלה יהיה?
בה"ד ,1 ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
