הווירטואוזית: מסע נוסטלגי עם אידה הנדל
הכנרית הוותיקה, אידה הנדל, עדיין מנגנת בכל מקום שאליו היא מוזמנת. עכשיו היא בכיתות האמן "קשת אילון", אבל לחגיגות ה-70 של הפילהרמונית, שם ניגנה עוד לפני קום המדינה, דווקא לא הוזמנה
אידה הנדל בכיתות האמן צילום: יח''צ
היום האולם מפואר, מגדל המים הפך לספרייה ולאטליה לבניית קשתות וכינורות. מדי שנה מתעבה קבוצת המורים, שמגיעים בהתנדבות ללמד את המוזיקאים הצעירים קצת מוזיקה, קצת וירטואוזיות, וקצת איך להיות בני אדם.
לפני עשר שנים פנה המאסטרו שלמה מינץ, ממקימי "קשת אילון", לכנרת אידה הנדל-שהביקורות עליה מסתכמות במילה "פנומנלית" - והציע לה להשתתף בכיתות. היא ענתה בלי היסוס: "אם אתה שם, אני באה". גילה של הנדל סוד כמוס, אך הרוב מהמרים שכבר חצתה את קו ה-85. ובכל זאת, היא מקפידה להגיע. "אינני מלמדת", היא מתעקשת. "אני לא מורה. אלה הצעירים שבאים לקונצרטים שלי. אני באה כי אני אוהבת את הארץ".
כשהנדל הייתה בגיל המאזינים/תלמידים המהופנטים, היא כבר היתה ילדת פלא. קצת אחרי מלחמת העולם השנייה הוזמנה להופיע בישראל. "האמרגן שלי קיבל מכתב ממנהל התזמורת אז, הכנר צבי הפטל, שהזמין אותי להופיע עם התזמורת", היא נזכרת.
"האמרגן אמר לאבי שהוא משוגע לשלוח אותי לארץ שיש בה מלחמה, אבל אבי ענה לו שאנחנו ניסע ונופיע עם הפילהרמונית הארצישראלית".
מאז הייתה הנדל אחת הסולניות האהודות בתזמורת, והיא זוכרת היטב את כל המוזיקאים והמנהלים שחלפו על פניה במרוצת השנים, מאייב כהן ועד זובין מהטה. לכן נפגעה כל כך כשבחגיגות ה-70 לפילהרמונית נעדר שמה. "הופתעתי", היא מודה לראשונה. "לא ידעתי אם אני אמורה להיפגע. אני אוהבת את זובין, אבל אם הוא לא אוהב אותי אינני יכולה להתלונן. אני אוהבת אנשים, אבל לא מצפה שכולם יאהבו אותי".
הנדל נזכרת איך ישבה באולם באחד הקונצרטים של חגיגות ה-70, והרגישה כאילו אינה קיימת. "בכל פעם שהייתה בעיה בארץ, וזובין ביקש ממני לבוא לנגן, עזבתי הכל ובאתי. לכן אני הופתעתי. אבל אולי הם רוצים רק צעירים. לאנשים יש נטייה לשכוח את הטוב. למיטב זיכרוני, לא עשיתי שום דבר רע לפילהרמונית, שאותה אני מאוד אוהבת".
הנדל מקפידה על עקבים גבוהים, תכשיטים מרשימים ומשמעת נגינה. עם תזמורת המיתרים של קשת אילון ניגנה את "סלסולי השטן" של טרטיני, והאירה לכל אחד מהכנרים שהשתתפו נקודה חשובה בנגינתם.
את יכולה לעזור להם בקריירה?
"אני לא יודעת איך עושים קריירה. אני יודעת רק מוזיקה. יש לי מטרה, והיא לנגן. אבא שלי, שהיה צייר, רצה שאהיה אמנית גדולה, ולא גברת רבת ממון. אם בכל זאת צריך עצה אחת, אז צריך אמרגן טוב. כל מה שקשור בקריירה הוא אגרסיבי".
מה עם שפת גוף?
"אינני יודעת מה זה. ביקרו אותי על זה שאני כמו פסל על הבמה, ולא משתמשת לא בסקס ולא בגימיקים. אני רק מנגנת".
הנדל לא נישאה מעולם, אך מן המפורסמות שהעריצה ואהבה את המנצח הדגול סרג'יו צ'יליבידאקה, שהיה מבוגר ממנה בכ-20 שנה ואף הוא לא נישא מעולם. "יש מנצחים גדולים שאני מעריצה",
היא אומרת בחיוך, "למשל קורט מזור, וצלב נוימן וכמובן סיימון ראטל שהייתי הסולנית הראשונה שלו כשקיבל את תזמורת בירמינגהם. אבל סרג'ו היה מיוחד, אחד בדורו, הופנטתי ממנו בכל מובן. הוא היה גאון אמיתי במוזיקה וזה היה חשוב לי, היה בעל אישיות מוחצנת ייחודית והוא עדיין ייחודי בעיניי".
והאם נכון שהיה לכם רומן?
"זה יישאר סוד לנצח", אומרת אידה בחיוך נוסטלגי.
"קשת אילון", כיתות אמן בינלאומיות לכנרים, בחסות מאסטרו שלמה מינץ, מופע הסיום יתקיים ב-11.8 בתל-אביב ויבצעו בו, בין השאר, את "תפילה של תמימים" של אברהם דורמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם