"הדור השלישי" של יעל רונן חוזרת ארצה
פרויקט "הדור השלישי" של הבמאית יעל רונן, שזכה לביקורות משבחות ברחבי אירופה והפניית גב של משרד החוץ הישראלי, חוזר ארצה להצגות ראשונות בצוותא. "בעצם העיסוק החופשי בנושאים הרגישים האלה נוכיח שאנו שונים מאויבנו", אומר איש התיאטרון ערן בניאל
ההצגה היא בוטה מאד, סרקסטית ומלאה בהומור שחור, היא מתייחסת בצורה ארסית למדי לכל מימד הזיכרון וההנצחה של השואה בארץ, כמו גם של הנכבה הפלסטינית ושל הסבל הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה.
הביקורות באירופה היו נלהבות מאד והכתירו את האירוע בסופרלטיבים רבים - הצגה מקורית, מטלטלת ומסירת מסכות של צביעות. עם זאת, זכורה מיני שערורייה שעורר הפרויקט בארץ כאשר בסוג של פרזנטציה מוקדמת שהוצגה בארץ, התקוממו נציגי משרד החוץ האחראי על פרויקט "חשיפה בינלאומית", במסגרתו התחיל הפרויקט לראשונה, וכן נציגי משרד התרבות שנכחו בפרזנטציה, כנגד מה שהם כינו: "...יצירת משולש שווה צלעות בין הנכבה הפלסטינית, הסבל הגרמני והסמל היהודי בשואה...".
מספר עובדים של משרד החוץ יצאו בכעס מהאולם וניצולי שואה מחו כנגד העלאת המופע עוד לפני שראו אותו. אולי בשל כך המופע עדיין לא נחשף לתקשורת הישראלית, פרט לכתבים שהוזמנו על ידי התיאטרון לצפות בו באירופה.
איש התיאטרון ערן בניאל, מי שהיה בין השאר מנהלו האמנותי של פרויקט "חשיפה בינלאומית" אשר במסגרתו הובאו לארץ אנשי תיאטרון מכל העולם שצפו בהצגות הישראליות ושדרכו קרם לראשונה פרויקט "הדור השלישי" עור וגידים, אומר בהקשר זה שלדעתו שערורייה היא בדרך כלל סימן טוב בתיאטרון ומעבר לזה, הוא חושב שאף אדם לא באמת משווה בין הטרגדיות.
"הרי זו השוואה הזויה לגמרי כזו שעושים הגרועים שבאויבינו ואין מה להתייחס אליה ברצינות", הוא אומר, "להיפך, היא אמנם על השולחן כי אויבינו שמו אותה שם אבל תפקידנו לגחך אותה, לעשות אותה לחלוטין לא רלוונטית
"זה ההיפך הגמור מההיסטריה שראינו פה. אגב, גם עבור הפלסטינים, זו השוואה חסרת טעם, מכיוון שאם אני פלסטיני ואני משווה את המוות של מאה חפים מפשע בכפר שלי, למוות של שישה מליון חפים מפשע בשואה, אני, במו ידיי, מגמד את הטרגדיה שלי עצמי. אין בזה היגיון מבחינתם. מאידך גיסא, טרגדיה פלסטינית הייתה גם היית וכיבוש ישנו. בלי קשר לכלום ואי אפשר להתעלם מזה ואי אפשר לבטל את זה. פלסטיני כשאתה אומר לו ישראל לא מתחיל לרקוד הורה. וזה מובן וצריך וחשוב לעסוק בזה", הוא מוסיף.
אתה מדבר על אויבינו שעושים את ההשוואה הזאת ושאיש לא מתייחס אליהם ברצינות. גם השמאל האירופאי הליברלי, שבגרמניה במיוחד בא לידי ביטוי בתיאטרון, עושה את ההשוואה הזאת יותר ויותר ומתייחס לישראל כאל מדינת אפרטהייד. מאחמדניג'אד קל להתעלם. מנעם חומסקי ודומיו, שנעשים אופנתיים יותר ויותר באירופה, כבר פחות.
"זו נקודה נכונה וחשובה, אבל התשובה שלי היא שכשהיו מגיעים לארץ אנשי תיאטרון מהעולם לראות הצגות ישראליות, דאגתי שהיום הראשון בביקורם יהיה מוקדש לכמה שיותר הצגות בתיאטרון הפוליטי הישראלי. התוצאה הייתה שהם שינו את דעתם על ישראל מן הקצה אל הקצה. עד כדי כך. כי מבחינתם, כמו שאמרת, במסגרת האופנה האירופאית, הם הגיעו למדינת אפרטהייד כובשת ומדכאת.
להפתעתם הם גילו, שהתיאטרון הפוליטי הישראלי הוא כל כך חריף וחופשי ועוסק בדברים שבמדינות שלהם לא מעיזים לעסוק בהם, שלא יכול להיות שהוא שייך למדינת אפרטהייד. במדינת אפרטהייד אמיתית, לא היו מעיזים לדבר בכזו חופשיות.
בדרום אפריקה כותבים שביקרו ככה את השלטון ישבו בכלא ואחרי שהם חוו את השינוי הזה הם כבר היו ממש מה שנקרא, 'בידיים שלנו' - יכולנו לעשות איתם מה שרצינו, הם היו לגמרי פתוחים להבין ולשמוע ולשנות דעות מאד מוצקות שאיתן הם הגיעו ארצה.
אני חושב שלהצגה הזאת, 'הדור השלישי', יש יכולת לעשות בדיוק את אותו דבר. בעצם העיסוק החופשי והפתוח שלנו בנושאים הרגישים האלה, נוכיח להם שאנחנו שונים מאד מאיך שהם רואים אותנו בגלל אותה אופנה מסוכנת שהזכרת."
ההצגות הראשונות בארץ יתרחשו החל מ-26 באוקטובר, באולם צוותא 1 בתל אביב, בשעה 20:30
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם