תמונות מצב: ביקורת על התערוכה "אדם אדמה"
"אדם אדמה", תערוכה חדשה במוזיאון על התפר מצליחה לעורר דיון תרבותי על אידיאולוגיה, פוליטיקה, חברה וסביבה
העיסוק במשבר שבין האדם לסביבה עובר בתערוכה דרך עבודותיהם של אמנים מכל העולם: עבודות רבות עוסקות בגבולות שבין טבע לתרבות, בין הפרטי לציבורי ובין הלוקאלי לגלובלי. בחירתן של העבודות בתערוכה התגבשה על רקע המציאות הטעונה של סביבה במצוקה ועל הקירות במקום תמצאו 39 מפגשים מאתגרים עם אמנים שאמנותם היא אמונתם, ופועלים מתוך הכרה בשליחותם ובצדקת דרכם.
בכניסה לתערוכה מוצגת עבודתו של ואנג מאי, אחד האמנים הבולטים בסצנת האמנות הסינית בת זמננו. העבודה כוללת מעגל של פסלי רובוטים אנושיים, המייצגים את התשוקה לעושר, והיא מותירה מקום לספק לגבי עמדתו של האמן על המעגל הסגור של החברות והמדינות המשליטות את סדר היום הכלכלי שלהן על העולם. אמן נוסף מסין, שן שאומין, השייך לקבוצת האמנים האקספרימנטליים, מציג עץ בונסאי ומוצא קשר בין נסיונות העיוות והמשטור של גוף האישה במסורת הסינית ובין היחס לעצים אלה. ההתעללות בעצי הבונסאי מזכירה לו את מנהג קשירת הרגליים של הנערה הסינית מאחר ששתי הפעולות נעשות במסווה של טבעיות ומבוססות על אותן מוסכמות.
אבל לא רק אמנים אסייתים יש בתערוכה, אלא גם ישראלים, יהודים כערבים, שמציגים זה לצד זה בתערוכה ואמנותם מבוססת על הקשר בין עם לאדמתו ומתמודדת עִם האיום על שלמותה.
כך עבודותיו של מיכה אולמן נראות במבט ראשון כפסלי חלודה, אך הסמליות היצוקה בהן שואפת להביע הרבה מעבר לכך. "תצפית" (2009) היא עבודה מוזמנת שהכין אולמן במיוחד למען המקום שבו היא מוצבת: נקודת התצפית בבניין המוזיאון, שבשנות החמישים והשישים הייתה עמדה צבאית החולשת על קו התפר הישראלי-ירדני לצדו של שער מנדלבאום ההיסטורי, השער היחיד שחיבר את שני חלקי ירושלים זה לזה עד מלחמת ששת הימים. משום שהבניין ניצב על קו הגבול נחסמו חלונותיו בבטון וכל שנותר מהם הם חרכי הירי והתצפית. עבודתו מוצבת בנקודה הגבוהה ביותר בבניין, שממנה אפשר להשקיף על כיפת הסלע, על חומות ירושלים ועל גגות בתיה של העיר העתיקה מדרום; אל שכונותיה הצפוניות של ירושלים ואל ההרים שעליהם מתנשא קברו של שמואל הנביא מצפון; לעבר מנזר נוטרדם ממערב, החולש על קו האופק של העיר המערבית;
התערוכה משלבת עבודות מגוונות במדיומים שונים. נציין את עבודתו של פול סקוט, אמן פורצלן המתכתב עם מסורת העבר של אמנות זו ובו בזמן יוצא ממנה לאמירה פוליטית משלו. במאה התשע עשרה שגשגה תעשיית הפורצלן ואמני הפורצלן הושפעו רבות מנוף הארץ סביבם; סקוט בוחר להדפיס על הצלחת נוף אורבני, השונה מהנוף הפסטורלי המסורתי המקובל. מומלץ לעבור על פני התערוכה כולה ולעלות עד לגג כדי ליהנות גם מהתצפית. על אותו גג מוצג גם פסלה גדול הממדים של ברטי קאר, לב לוויתן המכוסה מדבקות בינדי. הבינדי הנו סימון צבעוני המצויר על המצח והעיד, על פי המסורת ההודית, על גילם, מצבם האישי, הרקע הדתי או ההשתייכות האתנית של המסומנים. קאר בחרה בבינדי המודרני, כדי לבקר את תרבות הצריכה והקיטש.
המוזיאון הציב לעצמו למטרה שאנשים ייצאו שונים לאחר הביקור בו ואכן עולות בתערוכה אמירות שנויות במחלוקת ללא הפסקה. בשורה התחתונה: המון מוסר השכל והנאה לעיניים ולראש – בהחלט שווה ביקור.
"אדם אדמה", א'-ה', 17:00-10:00, ג', 21:00-10:00, ו', 14:00-10:00, מוזיאון על התפר
נא להמתין לטעינת התגובות
