טרגדיה יוונית
שלומי סרנגה עקף אותם בסיבוב, במצעד העשור לא ספרו אותם, אבל עכשיו, לרגל חגיגות עשר שנים לקיומם, מתכוננים סטלוס ואורן חן להופעה עם הפילהרמונית. יאסו
כן כן, שיתוף הפעולה הביזארי הזה עתיד להתקיים בחודש הבא, במסגרת ערב הוקרה מיוחד לנחום היימן. "פנו אלינו בבקשה שנייצג שם את המוזיקה הים תיכונית, והאמת היא שזה כבוד גדול עבורנו", אומר סטלוס, "זה משהו שלא עשינו עד עכשיו. מעולם לא הופענו עם תזמורת כזאת משמעותית. מעניין איך זה יישמע".
הרעיון לחבר ביניכם לבין הפילהרמונית מפתיע למדי. בעיקר לנוכח העובדה שבדרך כלל אתם לא זוכים לכבוד מהסוג הזה. אפילו במצעד העשור, לא ממש ספרו אתכם.
סטלוס: "נכון, וזה פשוט לא יאומן, לא מובן, מרגיז ומעצבן. אנשים ששרים שנתיים כמו משה פרץ נמצאים ברשימת הזמרים, ואנחנו, שיצרנו להיטים גדולים, נשארנו בחוץ. אני חושב שזה עניין של חוסר מזל ואולי גם חוסר יחצ"נות. במדינה הזאת, בכלל, קורים תמיד דברים לא ברורים. לך תבין, אנשים אנונימיים נכנסים ואנחנו לא. הייתי מת להיות שם, אבל לא הכל ורוד בחיים, ואולי זה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך".
אורן : "אני לא יודע מי ערך את זה ומי בחר את זה, אבל ברור מאליו שאם יש קטגוריה של הרכב, אז מגיע לנו להיות מועמדים כי עשינו משהו שאף אחד לא עשה פה. אנחנו לא הרכב רגיל. אם הם היו שולחים תחקירנים לשטח והיו עושים את זה כמו שצריך, אז הדברים היו נראים אחרת".
ספונטניים ביחד
ההתחלה, בכל אופן, הייתה הרבה פחות לוחמנית ועצבנית מבחינתו של הצמד המנענע. "כל הסיפור בינינו התחיל בספונטניות", נזכר סטלוס. "לאף אחד מאיתנו לא היתה ציפייה שזה יהפוך להצלחה גדולה. באיזשהו מקום, הרגשנו שאנחנו פשוט עושים טובה אחד לשני: אחרי 25 שנה שבהן שרתי לבד, הציעו לי והסכמתי. זה התחיל בפינה
קטנה אצל ירון אילן בטלוויזיה וכשראיתי את התגובה של הקהל ידעתי שאי אפשר לעצור את זה והחלטנו להמשיך הלאה. בהתחלה עוד חשבו שאנחנו גימיק חולף, אבל הוכחנו אחרת".
אורן : "לא חשבנו שזה יהיה שנה, אבל אחרי האלבום הראשון הבנו שזה מתקדם מהר יותר משציפינו, והבנו למסקנה שרכבת דוהרת לא עוצרים".
ואיך היחסים מחוץ לעבודה?
סטלוס: "אני רואה את אורן כמו שאני רואה את אשתי. יש לנו כימיה מצוינת. הוא מבין כל מבט שלי. לא הולכים לראות סרט ביחד, כי אנחנו לא ילדים - אני גדול מאורן ב-11 שנה - אבל מבחינה אמנותית אנחנו הולכים אחד לכיוון של השני".
אורן: "כשאנחנו לא ביחד, אנחנו מדברים הרבה בטלפון, כשאנחנו בחו"ל אנחנו מבלים יחד המון, וגם בארץ בהופעות ובחזרות".
אני מניח שיש גם חילוקי דעות.
סטלוס: "איזו שאלה. מחלוקות על שירים, לא על דברים אישיים. ולכל ויכוח יש סוף טוב".
אורן: "אנחנו מתווכחים, נוסעים הביתה, עולים לבמה והכל נשכח. אני לא אגיד לך שזה פשוט, אבל אנחנו מתגברים על זה".
היו מצבים שחשבתם על פירוק?
סטלוס: "בטח. זה עולה כל פעם אחרי חילוקי דעות, כשכל אחד עומד על הדעה שלו. במצבים כאלה, אנחנו יושבים על כוס קפה, נרגעים וחוזרים לעבוד. להרוס זו לא בעיה, אבל ידענו להעריך את מה שיש לנו ביד".
אורן: "גם אם נחליט להתפרק, אנחנו תקועים יחד לפחות עוד חצי שנה, כי לוח ההופעות כבר סגור".
צמדים , ככלל, זה משהו שלא ממש מחזיק מעמד בארץ, בניגוד אליכם. איך אתם מסבירים את זה? סטלוס: "תשמע, אולי פער הגילים שלנו גורם לנו יותר להבין אחד את השני. אורן הוא אדם קשוב ועושה כבוד, וזה מחזיק מעמד יפה".
אורן: "אני באתי מבית דתי, וכך חונכתי. אבא שלי תמיד חינך אותי לכבד אנשים מבוגרים ממני, ואני חושב שהכבוד שאני נותן לו הוא משמעותי בקשר שלנו. בכל זאת, אם יש דברים שאני צודק בהם, הוא יודע שאני צודק ונותן לי את הקרדיט".
עד כמה השפעתם, לדעתכם, על המוזיקה היוונית בארץ?
סטלוס: "בוא נגיד שאחרי ההצלחה שלנו פתאום כל זמר התחיל לגעת במוזיקה היוונית. חיקו אותנו. הפכנו את השוק, אבל עדיין חסר לנו איזה משהו. עוד לא הגענו לכולם. מקווה שזה יהיה בעשור הבא".
שלומי סרנגה, לדוגמה, עשה לאחרונה שינוי בסגנון שלו. מה אתם חושבים על זה?
סטלוס: "הוא עשה את טעות חייו. הוא זמר מצוין ביוונית, אבל העברית לא מתאימה לו. הוא הפסיד את כל הקהל שאהב אותו, וחבל. עכשיו הוא השיג קהל אחר, אבל השאלה היא אם הוא יכול לאכול גם מהקהל הזה".
אורן: "אני לא מסכים. אני בעד לשנות סגנונות. זה גם כן דבר שדורש הרבה אומץ, ושלומי עשה את זה יפה מאוד. גם אנחנו, האמת, שינינו סגנונות לאורך השנים".
ומה השאיפות לעשור הבא?
סטלוס: "שמע, אנחנו מקליטים כל הזמן ומנסים להביא להיט, אבל זמרים צעירים כמו דודו אהרון, משה פרץ וכל אלה מקשים עלינו. כל אחד בא, נותן ביס בעוגה, וזה קשה".
אורן: "לדעתי הם לא מקשים. אני מאוד מעריך אותם. מי שמצליח, לא מצליח סתם. אם הוא מצליח, כנראה שמגיע לו. גם אנחנו, בסופו של דבר, מקווים להגיע לקיסריה והיכל התרבות ".
נא להמתין לטעינת התגובות
