ביג בן: על חודה של החודדה
אלון גל הוא נודניק מעצבן, מעיין חודדה נוראית אבל היו בה יתרונות, שלמה ארצי חוגג שישים אבל מה נעשה עם מצב המוזיקה בארץ ולמה יש כל כך הרבה תוכניות בישול בטלוויזיה? מנחם בן עם תובנות השבוע
אין ספק שמעיין חודדה המודחת הייתה מפגע רציני. חסרת טעם באופן מזעזע, מוצצת אצבע בהתפנדרקות תינוקית נוראה, לכלכנית, קנאית, אכזרית, חסרת לב, בושה לעדה המרוקאית הראויה להשתתפות בצער. ובכל זאת, היא היחידה בבית "האח הגדול" שאפשר היה לשמוע מפיה הברקות עממיות אמיתיות והיא היחידה (אולי חוץ מפותנה) שגילתה אמונה גדולה ומרשימה באלוהים, ומתוכה אולי השמיעה גם כל מיני תובנות לא רעות בכלל על החיים.
- השבוע בטור הספרותי - קו המשווה - מאיה ערד לא מלהיבה
לאחרונה אמרה למשל ש"פעם שמעתי איזה מיליארדר בטלוויזיה שאמר משפט מה?זה חכם: מה שווה כל הכסף אם אי אפשר לשחד את מלאך המוות". לא רע, נכון? אגב, אמא של מעיין חודידה טילפנה אליי להגיב על משהו שאמרתי נגד מעיין, והיא
אי אפשר לראות את יום הולדת 60 של שלמה ארצי שלא בהקשר השפל הכללי הגדול שאליו שקע הפזמון הישראלי. או במילים אחרות: השתלטותו של הזמר המזרחי הירוד על תחנות השידור ובמות הבידור, כשאת היוצרים הגדולים, מארצי עד ברי סחרוף, ומאהוד בנאי עד מיכה שטרית, מחליפים עידן יניב ותמיר גל. כי ארצי הוא עומק והם שטוחים. כי ארצי הוא אמת והם שקר ממוסחר. כי ארצי הוא שכלול והם חצי דפ"רים (כי המילים שלהם הן תחתית המסחור הקיטשי).
זאת האמת המבאסת וצריך להגיד אותה. ואל יובן מזה לרגע שמדובר בטענה עדתית. חס וחלילה. חלילה וחס. מיטב הזמרים והיוצרים שלנו הם מה שקרוי "מזרחים", למרות שאין כמובן ישראלי מהם ואין בהם שום דבר מן "הזמר המזרחי", משושנה דמארי עד אהוד בנאי, ממיכה שטרית עד אתי אנקרי. כולם גאונים בעיניי כמובן. תמיר גל-לא.
ערב שידורים שגרתי במוצאי שבת בערוץ 2: ב-18:35 " מתכון בטוח", תוכנית בישול. ומיד אחר כך, ב-19:15 " שגב בא לבשל". לא נמאס לכם לבשל לנו את המוח? מישהו (כן, אני מתכוון אליכם, נורית דאבוש ומנשה סמירה ומועצת הרשות השנייה) חייב להכניס כאן סדר. תוכנית בישול אחת גג בשבוע. אחת, אתם שומעים?! אחת ולא יותר! אחרת, תחזירו את המפתחות לציבור.
אלון גל נודניק בלתי נסבל בכל ההצעות הקמצניות שלו, בלי לראות את הנפש. למשל, את נפש האישה למשפחת קדוש מגן יבנה, שהכי חשוב לה זה בית הטבע הקטן שלה. עוד כמה מאות שקלים. פחות כמה מאות שקלים. מה זה לעומת הנפש? על מה מדובר כאן? כמה מאות שקלים? או-קיי. אז צריך לנסות לעבוד יותר ולהרוויח יותר. זה הכול. אני הייתי מעיף את אלון גל על הסף. ממש ברגע שהוא היה מתחיל לצייץ לעומתי בקול המעפני הפיקודי שלו, כמו איזה מ"כ שחצני שלא התבגר. מצד שני, מי שמזמין את אלון גל, מגיע לו.
בני ציפר, עורך המוסף הספרותי של "הארץ", אמנם ניסה להתנשא עליי באחד הפוסטים האחרונים שלו, שהוקדש לי ("אומרים לי שמנחם בן פתח בלוג חדש במטרה להתחרות איתי. תרשו לי לגחך"),אבל אני דווקא שמח לשבח אותו הפעם, לראשונה זה שנים. כי ברשימה שהוקדשה לחיילים המוחים בחטיבת כפיר שיבח ציפר את רוח החשיבה העצמית של החיילים האלה, שלמדו בחינוך הדתי מזרם בני עקיבא, והסביר כי "החינוך הזה כלל לא יצר אוטומטים צייתנים, אלא אנשים חושבים" וכי מדובר
ב"חינוך שמרני משובח ואליטיסטי" וכי מי שמוציא מתוכו גלמים מפראג איננו החינוך הדתי אלא להפך: "את הייצור של גלמים קיבל עליו דווקא החינוך החילוני".
ואני הרי טוען כבר מזמן שנוער ההתנחלויות הוא הנוער הטוב ביותר בארץ, וכי החינוך הדתי (עם כל האיסורים הרוחניים המגבילים והמוגבלים שלו) הוא החינוך הטוב ביותר בין כל האפשרויות הקיימות, וכי ישיבות ההסדר הן מקומות הלימוד הרוחניים ביותר. והנה, עכשיו אומר את זה ציפר, בדרך כלל שמאלן שונא ועיוור כחפרפרת. והנה, הוא בכל זאת הבין משהו. כל הכבוד, בני.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם