מנערים את האבק: על "מי רצח את אבא?"
"מי רצח את אבא?" ששודר אמש בערוץ הראשון חוקר באופן מרתק את התעלומה ותיאוריות הקונספירציה סביב הרצח של נספח חיל האוויר בוושינגטון בשנות השבעים
''מי רצח את אבא?'', ערוץ 1, שעה 21:30
שכבה ועוד שכבה. "מי רצח את אבא?" צילום מסך
פה הבמאית, ליאורה עמיר-ברמץ, חזרה ליולי 1973, הרצח של אל"מ ג'ו אלון, נספח חיל האוויר בוושינגטון, שנורה ליד ביתו. מקרה שלא פוענח עד היום, נשכח על המדף והעלה אבק. ומדובר בטייס אמיץ, קצין בכיר, אחד שהסתובב בזמנו עם עזר ויצמן ויצחק רבין. כל המי ומי.
תיק סגור, קבעו אז האמריקאים. רק בנותיו של אלון לא מניחות למקרה להיקבר עם סודות העבר. ביחד עם היוצרת הן מקלפות שכבה ועוד שכבה מדמות המסתורין של אביהן, המנוח. עם בכירי המוסד לשעבר, חוקרי משטרה אמריקאים, חברים מפעם, הפרמדיק שטיפל מיד אחרי הירי. צעד אחר צעד והרבה שאלות קשות, שמלוות בעקשנות ראויה לציון. ומה לא מונח על השולחן של הצופה בסלון? סוכן מוסד, סוכן כפול, רקע רומנטי, נקמה ערבית. גם תיאורית קונספירציה שמלחמת יום הכיפורים היתה בישול של האמריקאים והישראלים, הנרי קיסינג'ר ומשה דיין, ואולי אלון קלט יותר מדי ונרצח בידיעתנו והסכמתנו. את הדבר הזה, אגב, אומר קצין בכיר לשעבר בחיל האוויר.
הצופה מקבל כאן טונות של חומר מרתק והסרט, למרות כמה צילומי אווירה, סטייל "CSI", לא מנסה ליצור דרמה היכן שאין. הוא לא מהיר וקצבי כמו האקשן שהאמריקאים אוהבים. להפך, יש בו איזו איטיות מרשימה שאיכשהו בסוף אתה שואל את עצמך "כבר נגמר, ככה עברו לי שבעים דקות מהחיים?".
אז נכון שבסוף לא גילינו מי רצח את אבא ואת תיאורית הקונספירציה, מהמלחמה ההיא, היה מי שמיהר לרסק. אבל כוחו של הסרט הוא בסיפור ובדרמה שהוא יוצר. בסימני השאלה שהוא מעלה. מי שוויתר אתמול על שלום אסייג ואיתן אורבך, לא ישכח כל כך מהר את היריות שהרגו את ג'ו אלון, בחודש יולי 1973.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם