כשהכל בסדר סימן שמשהו לא טוב
הדבר שהכי מפחיד את הנרי דוד הוא להיות כמו כולם והוא מתנהל בהתאם. רציתם אותו כיהודה לוי הבא? אז הוא ברח לפתח תקווה, התחתן ועשה ילד. ציפיתם שיתאבל על מות אביו? הוא חושב שזה מאורע משמח במיוחד. ציפיתם שיפרגן לסדרה היומית החדשה שהוא מככב בה? אין לו בעיה לקבוע שיש בה סצנות גרועות, ושעשה אותה רק בגלל הכסף. ריאיון עם כוכב לוהט, שנמצא במרחק נגיעה מהישרפות
נימוק לא לגמרי שגרתי, של בחור שהשגרה - כפי שתיווכחו בקרוב - היא מבחינתו מילה גסה. וליתר דיוק, המוסכמות השגרתיות. ואם המוסכמות האלה - לפחות בתעשייה - בזות לנישואים, הולדת ילדים וחיים בפרוורים, אל תתפלאו למצוא את הנרי דוד נשוי לרעיה, אב למיכאל ומתגורר, שומו שמים, בפתח תקווה. "נמאס לי מאורח החיים הקודם שלי כרווק תל אביבי על כל המשתמע מזה", הוא מסביר. "הייתי בן אדם שאין לו בשביל מה לחזור הביתה. זה התחיל פשוט לשעמם אותי".
בשביל הרבה אנשים מדובר בדרך חיים. אתה לא מרגיש שמיצית את הפאזה הזאת מהר מדי?
"אני מכיר את הסגנון של האנשים האלה, יש כאלה בסביבתי גם היום, וכנראה טוב להם בדרך הזאת. אבל אותי בשלב מסוים זה לא אתגר. הפריע לי שהכול חוזר על עצמו. למשל רמת האינטימיות עם בחורה שאתה משכיב היא מאוד מסוימת. כמה תקשורת כבר יכולה להיות שם? מה שהיה שם לא הספיק לי".
וכך, אחרי שתחושת המיצוי הכריעה אותו, החליט דוד שהגיע הזמן לשינוי משמעותי בחייו. את גאיה (טראוב, בת זוגו לשעבר, ששיחקה לצדו ב"מרחק נגיעה") הוא החליף ברעיה, את המסיבות הגדולות כרווק הוא החליף בטקס נישואים צנוע ואת תל אביב המיר, כאמור, בפתח תקווה, העיר שלא נשמה כל כך הרבה אבק כוכבים מאז ימי הזוהר של הדר עוזרי ב"כוכב נולד". "אני לא אוהב לחיות בתוך קרקס", הוא מנמק. "אני אוהב להשקיף מהצד ולדעת שאני יכול להיכנס ולצאת מתי שאני רוצה".
למה דווקא פתח תקווה?
"פתח תקווה זה המקום הכי הזוי בשבילי, אבל כרגע טוב לי שם עם אשתי ועם הילד".
איך הכרת את אשתך?
"חברים הכירו בינינו ואחרי חודשיים שהיינו יחד זה התפתח להיריון. היום אנחנו מגדלים יחד את מיכאל".
אני מניח שזה לא היה מתוכנן.
"שכבנו בכוונה, אבל לא תכננו להיכנס להיריון".
ואחרי שגיליתם את ההיריון החלטתם להינשא?
"גילינו את ההיריון כשהיינו פרודים, ובעקבות ההיריון החלטנו לחזור ואחר כך התחתנו בקפריסין. ויתרנו על חתונה גדולה כי אני לא אוהב את כל הטרללה שעושים מחתונה. זה נראה לי כמו מהומה על לא מאומה".
אתה מדבר על זה בנונשלנטיות, כאילו שמדובר בסיטואציה רגילה.
"אני לא יודע מה זו סיטואציה רגילה. אני לא אוהב דברים רגילים. הבעיה העיקרית שלי בחיים זה שעמום ואני מנסה להילחם בזה בכל דרך אפשרית שלא נראית לי פתטית. אני גם לא ציפיתי את זה מעצמי, אבל כשזה קרה החלטתי להמשיך עם זה".
איך הקשר שלך עם הילד?
"אני מופתע לגלות שאני מתרגש ממנו. לא חשבתי שזה יהיה ככה. בהתחלה חשבתי שזה סתם גוש בשר שדורש טיפול, אבל כשהוא נולד הבנתי שזה הרבה מעבר לזה. הוא צריך אותי ואני מחויב לו. זו הפעם הראשונה בחיים שיש מישהו שאני מרגיש שחובה להתייחס אליו. חשבתי שזה היה ככה גם עם חברות קודמות שלי, אבל ברגע שהוא נולד הבנתי מה זו מחויבות. ילד זה הטעם היחיד לזוגיות. אני לא מוצא טעם לזוגיות רק כי כיף לצאת יחד. אני מבין שיש הורמונים שמשתוללים, אבל זה לא ממלא אותי. הייתי שם ואני לא מצטער על אף רגע, אבל זה לא בשבילי".
למי הוא דומה?
"הרבה פעמים אני רואה בו את עצמי, גם במראה החיצוני ובעיקר באופי, וזה מדהים אותי. הוא רק בן כמה חודשים ויש לו כבר דרישות והוא מתעקש על הכול. מדהים אותי לגלות שיש לו אופי. הוא הבוס בבית. זה נורא מאתגר ונורא מעניין".
במקביל ללידה, דוד חווה גם אובדן של אביו, שנפטר באחרונה. הייתם מצפים לשמוע כאן נאומים על השילוב בין אושר ואבל, סוף והתחדשות וגו', אבל אצל הנרי דוד - כבר הבנתם - הדברים עובדים אחרת. "למרות שמאוד אהבתי את אבא שלי", הוא מצהיר,
הפריצה הגדולה של דוד נרשמה לפני כשנתיים בדרמה המצליחה "מרחק נגיעה", ששודרה בערוץ 2. הרומן שהתפתח בסדרה בין זוריק (דוד) לרוחל'ה (טראוב) העתיק את עצמו למציאות והפך להיות האייטם המרכזי במדורי הרכילות. במשך כמה חודשים נדמה היה כי דוד, נוטף הכריזמה והיופי, נמצא במסלול המדויק לתפוס את מקומם של יהודה לוי או רן דנקר, באזורי הפוסטרים נוטפי ההורמונים. אבל רגע לפני שזה קרה הוא החליט לזוז מעט הצדה.
"כל העסק הזה של פפראצי ורכילות זה לא משהו שמעסיק אותי", הוא טוען. "כשנכנסתי לתחום הסבירו לי שפפראצי אמורים לרדוף אחריי, אבל עם הזמן גיליתי שהם רוצים שאני אודיע להם איפה אני נמצא. אם זה ככה, לצערי, הם לא נותנים הזדמנות לזרוק עליהם קסדה או משהו".
הרבה שחקנים היו רוצים להיכנס למשבצת של השחקן החתיך, הצעיר והמבטיח. יכול להיות שפספסת את ההזדמנות?
"לא התלהבתי מהמשבצת הזאת גם לפני שלכאורה התקרבתי אליה. הטעם שלי, האופי שלי וכל מי שאני רחוקים מזה לגמרי. תמיד אהבתי דברים מוזרים יותר ופחות בנאליים. אני לא אומר שיהודה לוי הוא בנאלי, אבל זה לא הכיוון שלי. מלכתחילה שאפתי למקום אחר. אני בטוח בדבר אחד. כשאני מתקרב לכיוון הזה, אני מתרחק משם מיד. אני הורס לעצמי כל אפשרות להגיע לדבר כזה, ומפה אני מבין שאני לא אוהב את זה".
זה לא מאוד מפתה?
"יכול להיות שאני חושב שזה לא מגיע לי, או שעדיין לא עשיתי מספיק כדי שזה יגיע לי. באופן כללי לא הייתי רוצה להיות נחלת ההמונים. אני חושב שהאופי שלי, האישיות, תחומי העניין, היכולות והפוטנציאל הרגשי שלי פונים לחתך מאוד מסוים בחברה בארץ. יש מעט אנשים שמבינים אותי או שדומים לי".
המראה החיצוני מעסיק אותך?
"העיקר שהתעשייה והמלהקים יאהבו את מה שהם רואים. אותי זה לא מעניין ולא מעסיק. לשמחתי הנתונים שלי נותנים לי את האופציה לא לחשוב על מתיחות או על ניתוחים".
לפני חצי שנה הוא חגג יום הולדת 30, ועל פניו יש לו לפחות כמה סיבות טובות להיות מרוצה. יש לו אישה שהוא אוהב, תינוק, קריירה מכובדת והסיכוי שהוא ייעלם בקרוב זהה לסיכוי שערוץ 10 באמת ייסגר. ולמרות הכול, דוד משדר בעיקר אכזבה. מעצמו. "חשבתי שבגיל 30 אני אהיה הרבה יותר חכם, אבין יותר ואדע יותר", הוא אומר. "בשלב הזה של החיים אני לא מרוצה מרמת הרגישות שלי ומההבנה שלי של הדברים. אני עובד על עצמי, אבל לא תמיד מצליח. במקר רה הזה אני נותן קרדיט למורכבות שלי".
אתה מרגיש שאתה קצת שונה בנוף המקומי?
"כן, וזה מה שהופך אותי למי שאני. השריטה שלי זה הדבר שהכי מעניין אותי בי. אני מודה להורים שלי ששרטו אותי בגיל צעיר. השריטה שלי היא גנטית. חלק ממנה הגיע מההורים שלי וחלק עבדתי קשה כדי לרכוש. על החלק שחסר אני עובד. אני מסתכל על הבן שלי וחושב מה הולך לעבור עליו. אני רואה כל כך הרבה בהמיות סביבי. אני כל הזמן מרגיש צורך להילחם במה שקורה פה.
"האדישות במדינה הזו הורגת אותי. הרבה אנשים לא מבחינים בין חיים לקיום, בוחרים מנהיגים שהם מריונטות, שקרנים, גנבים, ואחר כך מתבכיינים על זה. אנשים במדינה הזו לא מודעים לסביבה שלהם ואין לי עם מי לדבר על העניינים האלה. כשאני מדבר על זה אנשים חושבים שנחתי ממאדים".
מה הכי מטריד אותך בעצמך?
"יש הרבה דברים שמטרידים אותי ואני עובד על עצמי כל הזמן. הדבר שאני הכי עובד עליו זה עצמאות. אני עובד על זה שיהיה לי פיצול אישיות, אבל שהוא עצמאי והוא בשליטתי. אני לא רוצה להיות הנרי שמונע מהורמונים, מגנים ומרצונות שהוא סופג מהחברה. אני כבול בשרשראות של עצמי. אני כבול במחשבות של עצמי. אני רוצה להיות עצמאי מעצמי".
אתה לא נשמע מרוצה מהמעמד שהגעת אליו ומההישגים שלך בחיים.
"למרות שיש לי בסך הכל כל מה שאני רוצה, אני מוצא את עצמי מבולבל. הרבה פעמים אני מרגיש עלוב ולוזר. אני מרגיש ככה כשאני רואה דברים שאני מת להשיג ואני במרחק עצום מהם ואין לי מושג איך אשיג אותם. במיוחד בתחום האישיות. כל הזמן רציתי להיות בן אדם על. להיות אדם שלפחות מצליח להסתדר עם הנפש של עצמו ולהתעלות על מה שמגביל אותו. זו הייתה השאיפה שלי תמיד, ומהרגע שהבנתי את זה עשיתי רק טעויות וטעויות.
"הרבה פעמים אני מרגיש בודד ואני מאשים את עצמי בזה. אני בן אדם קשה ובלתי נסבל לפעמים. יכול להיות שאני מצפה מהחיים ליותר מדי ויכול להיות שאנשים יקראו את זה ויגידו שאלה צרות של עשירים. אם אני צריך לסכם את הבעיה שלי במשפט, אז הבעיה הגדולה שלי היא שאני לא יודע מאיפה באתי, מי אני ולאן אני הולך".
אתה מגיע למצבים של דיכאון לפעמים?
"בטח, ואני משתדל להוציא את עצמי מזה מהר. בדרך כלל אני מתחיל לחשוב על דברים אחרים או שחברים שלי נותנים לי סטירה או משכרים אותי באלכוהול. אני תמיד רואה את החסרונות. הרבה פעמים אני מרגיש כמו ילד מול כל העולם. אני לא רוצה להישמע חוכמולוג, אבל אני לא מכבד אוטוריטות שיש סביבנו. לא את הממשלה, המשטרה או את אנשי החינוך. מי הם בכלל ומי הסמיך אותם? אם אני ארגיש שהכול מצוין אצלי אז הלך עליי. אני ביקורתי כלפי עצמי וזה מונע ממני מלהתפתח".
חלפו בך גם מחשבות אובדניות?
"חשבתי על זה והייתי גם קרוב, אבל אף אחד לא נתן לי ערבות לכך שאם אני תוקע לעצמי כדור בראש אני אמות. כשהגעתי למצב הזה עבדתי קשה בלהרים את עצמי. אני רואה את כל העולם הזה כמשחק וידעתי שאני צריך לנצח בו. התאבדות זה לא פתרון. לנצח בשבילי זה לא להיות מיליונר עם אישה וילדים. כאלה יש המון אנשים. איזה ערך יש לזה? ".
למרות (ואולי בגלל) האישיות המסוכסכת שלו, קריירת המשחק של דוד היא דווקא יציק בה וגדושה. עד כה הוא הוכיח את יכולותיו המרשימות בקולנוע, בתיאטרון ובטלוויזיה ובימים אלה הוא משתתף בסדרת הדרמה הרוסית "בין השורות" ביס, בפיצ'ר מושקע ברוסיה, בסדרה "האי" בערוץ הילדים, בטלנובלה בערוץ 9 ומהשבוע הבא תוכלו לצפות בו בכל יום ב"נשות הטייסים" של ערוץ 10, בתפקיד דימטירי, טכנאי בטייסת.
על פי הקריטריונים של הרשות השנייה מדובר ב"דרמה יומית". בפועל , מדובר בטלנובלה שמתארת את חייהן המורכבים של נשות טייסים בבסיס חיל האוויר. מצד שני, אם מנכ"ל קשת הגדיר את "האח הגדול" כיצירה דוקומנטרית, ניתן לקבוע בוודאות ש"נשות הטייסים" הוא חומר מצוין לערוץ נשיונל גיאוגרפיק. "לא ציפית שאני אשחק מרוקאי, נכון?", דוד מתייחס לתפקידו בסדרה. "אני מניח שאין הרבה טייסים רוסים, אז שמו אותי בתפקיד טכנאי".
אתה צופה בטלנובלות?
"לא ראיתי שום טלנובלה בחיים שלי כי אני לא רואה טלוויזיה. אני מתייחס לטלנובלה כאל אימון מקצועי. העבודה שם היא לא עבודה כמו על סדרת דרמה. לפעמים מצלמים ויוצא טוב ולפעמים יוצא גרוע. הדבר הכי נורא הוא שאתה יודע שזה יצא גרוע, אבל ממשיכים הלאה".
איך הייתה הכימיה שלך עם הדוגמנית אור גרוסמן, ששיחקה לצדך בסדרה, בתפקיד הראשון בחייה?
"אני חושב שהיה יופי. לפעמים יש לי תחושה שלבחורות קל יותר לשחק, אולי כי הן משקרות כל החיים שלהן".
ואיך היו הסצנות האינטימיות איתה?
"היה נעים למגע".
כששיחקת לצד גאיה טראוב זה נגמר בסוג של סיפור אהבה.
"לפני כמה שנים, כשהייתי מגלם מישהו שמאוהב במישהי, הייתי חייב להרגיש את זה מעבר לסט. הייתי חוזר מהצילומים וחושב על הבחורה בבית. הייתי בונה מערכת יחסים איתה, גם אם זה לא התקיים מבחינה פיזית. הייתי חייב להרגיש כלפי הפרטנרית רגש כלשהו. אבל היום אני כבר לא צריך את זה".
לפי איזה מפתח אתה בוחר את העבודות שלך?
"סרטים אני בוחר לפי תסריט, במאי ושחקנים. טלנובלות אני בוחר לפי מצב החשבון בנק. בוא נגיד שאם הייתי מיליונר הייתי מתעסק רק בקולנוע".
איזה תפקידים היית רוצה לעשות?
"הייתי רוצה לעשות סרטים פסיכיים יותר. דמויות מורכבות יותר ושטחיות פחות. אני רואה בעצמי משהו שהוא מעבר לשחקן. בעוד 20 שנה אני רוצה לעשות משהו גדול יותר שישפיע על האנשים שחיים פה, לגעת בהם ולהיכנס אליהם פנימה".
השתתפת לא מזמן בסרט ברוסיה ששודר בערוץ המרכזי שם, איך הגעת לזה?
"דרך הסוכן שלי, שהוא גם במקרה גם הסוכן של ארקדי דוכין. אני מאוד אוהב לשחק והתפקיד בסרט הזה היה מגניב. היה בו הרבה צבא, הרבה אקשן. וגם כסף לא רע. היו מבקרים שהתלהבו ממנו מאוד. מעבודת הבימוי, הצילום והמשחק, אבל היו גם ביקורות שקטלו אותו. לפעמים אני רואה קטעים של הסרט ביוטיוב וכל התגובות שכתובות למטה קוטלות אותו ונכנסות בי".
אתה קורא טוקבקים? זה משפיע עליך?
"לפעמים, כי זה מקום טוב לצחוק בו. כשאני רואה תגובות שקוטלות אותי זה לא משפיע עליי מאוד, אבל אני יכול לקבל באמצעותן תמונת מצב על המשחק שלי. אני לא מתייחס לתגובות האישיות, רק לתגובות הענייניות. אם כותבים עליי 'בן זונה', 'מניאק', או 'אפס' על דמות שאני עושה, אז כנראה שיחקתי טוב, למרות שהרבה פעמים אני מוצא משהו בתכונות האלה שקיים בי".
מעניין אותך לשחק בחו"ל?
"ארצות הברית לא מושכת אותי וגם לא רוסיה. יש לי דרכון ישראלי בלבד ופה זה המקום שלי. זה לא אומר שאני מתעלף מהחברה בארץ, או שאני חושב שהיא מושלמת, אבל אולי דווקא בגלל זה אני כן רוצה להשפיע, לשנות. ואני חושב שאם יש מקום שזה יכול לקרות לי, זה פה".
מה אתה חושב על השתלטות הריאליטי בארץ ועל הכוכבים הנולדים למיניהם?
"זה טבע העולם. יש כוכבים שמחזיקים הרבה זמן ויש כוכבים שנופלים מהר. אני רוצה להיות כוכב נופל, אבל שתהליך הנפילה יהיה ארוך, כי כוכב נופל הוא בוער, ואני אוהב דברים על אש גדולה. כשאני שם אני מוצא את הצבעים האמיתיים. כשאני במצב קיצוני הרבה יותר קל לי להגיע לנקודות האמיתיות שבי. אנשים שיש להם פוטנציאל פנימי יכולים להחזיק הרבה זמן. כשהכול בסדר סימן שמשהו לא טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
