ניצן חורש משוחח עם רועי פרייליך
סולן אלקטרה וסולן נערות ריינס, שתיים מלהקות הרוק המוצלחות בארץ, נפגשים לשיחה על מצב המוזיקה בישראל, על שיעורים שלמדו מהסטונז ועל מעריצות. בקסטייג'
הפעם הראשונה בה ראיתי את נערות ריינס בהופעה היתה לפני שנה. זה היה קצת מוזר, האמת; למרות שאנחנו לא באמת נשמעים דומה, חשבתי אז לעצמי: "פאק, זו יכולה להיות הלהקה שלי". מאז גילינו שאנחנו אוהבים אותם תקליטים, הלהקות שלנו נהיו חברות טובות והופענו בערבים משותפים. מה שמעלה את השאלה: מה יקרה כשאלקטרה ונערות ריינס יהיו באותו זמן על הבמה? מי יחליף לנו את המיתרים שאנחנו קורעים בהופעה, אם אף אחד מאיתנו לא יהיה זמין לעזור?
"להקת אנטיביוטיקה".
מה, נזמין אותם במיוחד בשביל זה?
לא, בתור קהל. אבל אנחנו נדע את האמת.
נרחיב את השאלה - מי המוזיקאי שהכי היית רוצה שיחליף לך מיתרים בזמן שאתה קורע אותם בהופעה?
"שאלת ביטלס/סטונז קלאסית. אני חושב שהייתי סומך יותר על פול מקרטני בעניין הזה מאשר על קית' ריצ'רדס. אז התשובה חד משמעית: הביטלס".
אני חושב שהמשותף לשתי הלהקות שלנו, הוא ששתיהן קמות בבוקר בצד של הסטונז במיטה. מה השיעור המרכזי שלמדת מהסטונז?
"קשה לתמצת את זה לדבר אחד ויחיד, אבל בוא נגיד שאסור שיהיו בשיר יותר
אני קצת מתרכך. התחלתי לשמוע "קול המוזיקה" בטרנזיסטור בבית. בכל מקרה - יש לנערות ריינס הרבה שירים על בחורות. הוצאתם את אלבום השנה הפרטי שלי, אתה גיטריסט פיצוץ וסולן שרמנטי - זה אומר שאתה זוכה עכשיו להרבה הצעות מגונות אחרי הופעות?
"אני מקבל בעיקר בתחילתן. עד שההופעה מסתיימת הבחורות מאבדות עניין. אצלנו בהופעות הבנות מוציאות חזיות מהתיק ולובשות אותן".
השירים של אלקטרה הם כמו לצלול לאנציקלופדיה של רוק'נרול. זה נשמע שאתם במסע אחר כתיבת שירי הרוק'נרול המושלמים.
"היי, תודה. עברנו ברצף על השירים לאלבום שלנו בשבוע שעבר, וכולם כמעט באורך מתאים לאירוויזיון. ככה אנחנו כותבים אותם, בלי כוונה. להיפך - אני מנסה עכשיו לפרום את השירים שלנו קצת, שיהיו פחות "שלמים", אם אתה מבין מה אני מתכוון. אני מנסה לכתוב שירים שלא יוכלו להיות סינגלים".
עוד שירים שלא שמעתי אצל אלקטרה זה בלדות. יצא לי לשמוע אותך שר בלדות בכמה הזדמנויות: באדי הולי בלהקת הרוקבילי The Come On Baby Don’t Say Maybes, אלביס בערב הקיק-אס קריוקי, אפילו בבאלנס לפני הופעות, ותמיד באופן מעורר קנאה. למה לעזאזל אין לאלקטרה בלדות?
"יש לנו איזו שיר-שניים איטיים יותר, לא? אני מודה שעדיין לא כתבנו את 'אבאלון' של בריאן פרי או ה'סייב א פרייר' שלנו, אבל אולי זה מתקרב. באולפן אנחנו עכשיו הרבה על הפסנתר, וזה מאוד מעניין אותי. אני נאבק גם באינסטינקט שלי לנגן חזק ומהר, ולומד מברוך בן יצחק, המפיק שלנו, לנגן טיפה יותר רגוע. כי הפורמט של הטריו מכריח אותך לרצוח, לא ככה? אנחנו באותה סירה בעניין הזה, אני מאמין. בוא באמת נעשה איזו בלדה מאסיבית בהופעה המשותפת".
חייבים. בוא נלך על איזה נעשה ביצוע לסאגה סטייל טי רקס, או דייויד בואי, או אפילו "מייק והגולדסטארים", להקת הקצב שנס ליחה. אבל ניצן, ביקשו מאיתנו לדון במצבו של הרוק הישראלי. זו ההזדמנות שלך לקטר.
"איזה כיף. תקשיב, אני לא חושב שאי פעם המצב היה פה כל כך טוב, כמו שהוא היום. אני יכול לשלוף לך בלי מאמץ 15 להקות מצוינות שפועלות עכשיו. ועוד הרבה דברים שפחות מעניינים אותי, אבל עדיין ברמה. ופחות מתמיד אנחנו תלויים באוטוריטות מוזיקליות מיושנות. ככה שהמצב מתקרב ללהיות סביר!".
מה עם כמה מילים על קשיי היצירה, הלבטים והחיבוטים?
"עזוב אותך, בוא נלך לדרינק".
רועי פרייליך הוא גיטריסט וסולן להקת נערות רייינס, שהוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה. ניצן חורש הוא גיטריסט וסולן להקת אלקטרה, שמסיימת את הקלטות אלבום הבכורה שלה בימים אלה. שתי הלהקות יקיימו הופעה משותפת חד פעמית על במת "לבונטין 7" בתל אביב ביום חמישי ה-28 בינואר בשעה 22:00.
סער גמזו הוא כותב של אתר קול הקמפוס ועורך ומגיש את התוכנית 972. סטודנטים כותבים ומשדרים מבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי של המכללה למנהל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם