התעלומה נמשכת: על "האוצר האבוד של עופרה"
הייתה הרגשה שהסרט "האוצר האבוד של עופרה", ששודר אמש, יגלה ממצאים חדשים על מותה של עופרה חזה. הוא לא. מצד שני, האם בכלל הבטיחו לנו שיהיו? ביקורת

תמיד הולכת איתי: מצעד השירים של עפרה חזה
כמקובל באירועים בעלי משמעות, אחה"צ כבר היה אייטם מקדים אצל רפי רשף. בערב מגוייס גם יעקב איילון, וזה כבר באמת רציני. בין לבין נמשכים הפרומואים. "האם תעלומת מותה של הזמרת הכי גדולה שלנו מגיעה לסיומה"? וואו. "האם מלחמת הירושה מגיעה לסיומה"? ליתר בטחון לא נגעתי יותר בשלט ולא הזזתי עיניים מערוץ 10, אפילו לא בפרומואים של הרווק. בכל זאת, לא כל יום מגישים לנו תחקיר מעמיק עם גילויים חדשים על פרשה שהסעירה מדינה שלמה לפני עשר שנים.
ואז זה מתחיל. המצלמה מתקרבת בסלואו מושן דרמתי אל מכולה סגורה. שם, מבטיחים לנו, קבור האוצר שאנחנו מדברים עליו כל היום. שם נמצא פתרון הצוואה האבודה, ולשם עוד נגיע. מיד אחרי הפרסומות. זאת אומרת, לא הפרסומות האלה, אבל אולי אלה שאחריהן.
בינתיים, בואו נמחזר לכם את קורות החיים של עופרה.חצי שעה בתוך המשדר המיוחד, בקושי אפשר לקרוא לזה סרט. זו כתבה שסוקרת שלב שלב מילדותה בסדנת התיאטרון של בצלאל אלוני, ועד ההצלחה האדירה של "אם ננעלו" בעולם.
ברקע מתראיינים חברים, מוסיקאים ובני משפחה שמספרים על חייה. אתם ידעתם על המאמצים של חזה להסתיר את המחלה? טוב, נו, אז אחרי הפסקת הפרסומות המשפחתה זוכה סוף סוף לפתוח את המכולה. נחכה.

ארבעים דקות עברו, המכולה עדיין סגורה, ואנחנו עוד לא יודעים שום דבר חשוב. זה בסדר, גם כשיפתחו אותה לא נדע. היו שם תקליטי זהב, שבעבר היו תלויים בסלון ביתה ותעודות מכיתה ב'. שירים בכתב ידה ודיסק שהקליטה, ששמורים בכלל אצל עורך הדין.
גם דובי גדול ואדום, ובלי לזלזל, פריטים רבים בעלי ערך סנטימנטלי יקר שבוודאי יכולים
או שבעצם לא הבטיחו כלום. פתאום, כמו ב"חשוד המיידי", אתה מתחיל להריץ בראש את התמונות מהשעות האחרונות. משחזר כותרות. ובאמת, אף אחד לא הבטיח שום דבר. אמרו שאולי ימצאו את הצוואה. שאולי תעלומת מותה של הזמרת הכי גדולה שלנו מגיעה לסיומה. ואולי לא.
"האוצר האבוד של עפרה", ערוץ 10