משהו מהסופר? ראיון עם מיכל דליות
אחרי שסידרה למשפחות רבות את החיים בעונה הקודמת של "סופר נני" (ועל הדרך גם לעצמה,( חוזרת מיכל דליות לעוד עונה באנרגיות מחודשות. זה הזמן לתפוס מחסה, ילדים שובבים
"באמת עשיתי תפנית מאוד גדולה באמצע שנות החמישים שלי", היא מודה. "אני נהנית מהפרסום, מההערכה ומהמחשבה שאני משפיעה".
וגם מההיבט הכלכלי של החשיפה, כמובן.
"כן, מבחינה כלכלית יש לזה פן נוח יותר. זו תפנית נהדרת, ואני חושבת איך להמשיך למנף את זה למען החברה ולמעני".
אפשר להגיד שזה תפקיד חייך?
"אני חושבת שכן. כל החיים שלי הובילו אותי לנקודה הזו, כלומר, ליום שבו בקשת בחרו אותי להיות 'סופר נני,' וזה הולך לכיוונים נפלאים. בלי להישמע ציונית מדי, אני מרגישה היום שיש לי שליחות ציבורית, ומסתבר שזה גם מתאים לי".
אם חשבתם שראיתם הכל בעונה הקודמת של "סופר נני," אתם טועים. בעונה החדשה (שתעלה הערב ב21:00- בערוץ (2 מעזה דליות להגיע למשפחות עם מקרים קצת יותר בעייתיים ומורכבים. "העומק, הקושי והסבל האנושי שהתמודדתי איתו בעונה הזו הוא גדול יותר והשפיע עליי מאוד," היא מספרת. "זו הייתה שנה מאוד תובענית ומלאת סיפוק."
למה, בעצם?
"בעונה הזו נכנסתי, למשל, למשפחה שבה האמא היא אלמנה ששלושה מילדיה הם בגיל ההתבגרות - משפחה עם אוטיזם, קצת פיגור ומגבלה מאוד גדולה. הפרק הראשון עוסק במשפחה עם שכול, שזה הדבר הכי נורא שיכול לקרות למשפחה."
מיכל דליות
צילום: יח''צ
עד כמה הצילומים משפיעים עלייך אחרי שמכבים את המצלמה?
"זה משפיע עליי מאוד. אנחנו מצלמים במשך שבוע, כלומר 50 שעות, שבסופו של דבר הופכות ל50- דקות. זה מאוד אינטנסיבי. מפרק לפרק אני נהיית חולה לכמה ימים, אבל בזמן הצילומים אני מאוד מחזיקה את עצמי.
אני מרגישה שאני עוסקת בדיני נפשות וזה תובע ממני הרבה. אני יודעת שלפעמים אני מקשה עליהם בכך שאני דורשת לעשות שינויים, וזה קשה לי. לוקח לי כמה ימים להתאושש. זו הייתה שנה לא פשוטה בכלל."
ואחרי שהצילומים מסתיימים, את ממשיכה לשמור על קשר עם המשפחות שטיפלת בהם?
"משפחות שרוצות לפנות אליי אחר כך יכולות לעשות את זה, ואני משוחחת איתן. אני תמיד נמצאת שם לתת מענה. לעתים קרובות ההורים יוצרים את הקשר בעצמם. לפעמים כדי להתגאות, לפעמים כדי להתייעץ ולפעמים סתם כדי לספר מה קורה. אני מאוד נגישה ומאוד זמינה דרך הטלפון והאתר. מי שרוצה יכול להגיע אליי. כולם ילדיי."
עד כמה משפיעה נוכחות המצלמה על עבודתך?
"מבחינתי, כלום. אני עובדת שם כאילו לא מצלמים אותי. אני חיה בתוך המשפחה. אני מאוד אותנטית, וגם האנשים שמגיעים מאוד אמיתיים. הם מתמסרים לי ועושים עבודה. אילו הם היו מושפעים מהמצלמה, זו הייתה סדרה מבוימת."
קרה שמשפחה ביקשה לעצור את הצילומים באמצע?
"לא, לא קרה."
והייתה משפחה שלא הסכמת לטפל בה?
"כשמשפחה מגיעה אליי, יש לי זכות להחליט אם אני מוכנה לעבוד איתה בתוכנית. יש כאלה שנפלו תוך כדי התחקירים, אבל מי שכבר חתם על ההסכם ונכנס ללו"ז, המשיך עם זה. אף אחד לא שבר את הכלים - ואני בטח לא פסלתי."
היו רגעים או מקרים שבהם הרגשת שלא הצלחת במשימה?
"לא, אבל היו רגעים שבהם אני מודה שהרגשתי את ההתנגדות של אחד מההורים או שהרגשתי שאני עובדת ולא מבינים אותי - ואז עשיתי תפנית. היו גם מקרים שבהם הייתי מתקשרת לחברים שלי, פסיכולוגים, ומתייעצת איתם. אני משתדלת להיות מאוד אחראית. לשמחתי, בסופו של דבר זה תמיד נגמר בטוב, כי אני לא מוכנה לוותר. אם כבר קראו לי ואני כבר פה, זה פשוט חייב לקרות, כי אני לא מוכנה לוותר להם."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם