הילד בן שלושים: ראיון עם נימרוד שיקלר
קצת אחרי יום הולדת שלושים ורגע לפני אלבום חדש, נימרוד שיקלר, שבגיל 18 כבר היה אליל נערות, חוזר. והוא ממש לא רוצה שתגידו שהוא עושה קאמבק
שיקלר, שנולד וגדל בצפון תל אביב, ובשנות ילדותו נדד בין השכונות צהלה ונאות אפקה, התחיל את הקריירה שלו עוד כשהיה תיכוניסט בן 16 בעירוני י"א ("הייתי רשום בבית הספר, אבל לא ממש הגעתי"), אז התחיל להופיע בלילות עם הלהקה שהקים - "נימרוד והבודדים". בימים, במקום להגיע לבית הספר, הוא נהג לשבת בבתי קפה ולפנטז עם חבריו על היום שיהפוך לזמר מפורסם.
למעשה, הוא לא היה צריך לפנטז הרבה כי כבר כשהיה בן 17 הגיע הפרסום בעקבות השתתפות נימרוד והבודדים כלהקת הבית בתוכנית הנוער "טושטוש", שהנחו יעל בר זוהר ומיכאל הנגבי. מאז השתנו החיים של שיקלר הצעיר; הלהקה הוחתמה בחברת תקליטים, והתחילה לעבוד על אלבום ראשון בהפקתו של אפרים שמיר. כאמור, מהאלבום ההוא - "רשימת שיקלר" - יצא הלהיט "בורח", שחרך את תחנות הרדיו והפך אותו לכוכב. "אז גילינו את עולם המבוגרים", הוא נזכר. "למדנו מה זו אחריות, מה זו הפקה. זו הייתה חוויה מהממת, וזכינו לתשומת לב ולהצלחה".
חלק גדול מתשומת הלב של אותן שנים מוקד בהשוואה לכוכב רוק צעיר (לפחות אז הוא היה צעיר) אחר - אביב גפן. הסגנון המוזיקלי, השחור בעיניים, הפוזה המיוסרת, ויותר מכל - הקול של שיקלר, היו הדבר הכי דומה לאביב גפן בסביבה, מלבד גפן עצמו. שיקלר, שגם אז התנער בדבקות מההשוואה, לא מבין אותה גם 12 שנים אחרי. "הייתי ילד בן 16, שהתחלף לו הקול", הוא מנסה להסביר ממרחק הזמן. "זו לא הייתה כוונת המשורר לשיר כמו אביב גפן, זה הולבש עליי על ידי מי ששמע אותי".
זה לא סתם הולבש, הקול שלך אז היה באמת דומה לקול שלו. כשאתה שומע את האלבום ההוא היום אתה לא מצליח להבין למה השוו אותך לאביב?
"לא, אני לא מוצא שום דמיון".
את ההבטחה הגדולה - להפוך לכוכב רוק - לא הצליח שיקלר לפרוע, לא לאורך זמן לפחות. הוא אמנם הפך במהרה לאליל נערות צווחניות, והופיע בפסטיבלי המוזיקה הגדולים של התקופה, אך עם כניסתו של המילניום החדש נולדו כוכבים חדשים, והוא נשאר זיכרון עמום. הוא המשיך לעסוק במוזיקה, אך הוריד פרופיל, ולהקת הבודדים התפזרה.
שיקלר עזב את תל אביב לטובת מגורים עם בת זוגו בפריפריה - בתחילה ברעננה, ולאחר מכן בבית דגן, ובשנת 2005 עשה גיחה קצרה לחיינו עם אלבום סולו ראשון, שלא ממש הצליח. "האלבום הראשון שעשיתי עם הבודדים בא מאוד מהר", הוא אומר. "באלבום השני כבר היה לי מה להגיד. התבגרתי. אמנם הופעתי אחרי שהוצאתי את האלבום, אבל הוא לא היה הצלחה".
ומה זה עשה לך? אחרי הצלחה גדולה כל כך להתקבל באדישות על ידי הקהל?
"זה לא עשה לי יותר מדי, אבל הפקתי מזה תובנות בתהליך די מהיר. היום אני מאמין שאולי יכולתי להתנהל אחרת, אבל שום דבר הוא לא במסגרת המגה-דרמה".
בעקבות הכישלון המסחרי מצא את עצמו שיקלר מחלטר בעבודות שונות, בתחום המוזיקה וגם מחוצה לו. "אני נטול אגו", הוא מסביר היום. "היה קשה בהתחלה, אבל אחר כך הבנתי שעם אגו נפוח אתה לא יכול לחיות".
"פתאום גיליתי
את התוצאה של אותה תקופה אפשר לשמוע בשיר "סוף עשרים", שהוציא לאחרונה. השיר, כמו ששמו מעיד עליו, מסכם את העשור האחרון: "האלבום כולו סוגר את שנות העשרים שלי, את מערכת היחסים שהייתה לי, את הבדידות, את הכמיהה לזוגיות חדשה, שהגיעה מאז, וכל מה שנלווה לזה".
היה משבר גיל עם החלפת הקידומת לשלושים?
"הייתה הדחקה טוטלית. יש לי מנגנון הדחקה מבריק. אני כבר אחרי המשבר. נראה לי שאת משבר הגיל חוויתי בגיל 18, אז עכשיו אני כבר בהשלמה. מה שכן, לא חגגתי יותר מדי את יום הולדת שלושים, אולי בגיל 31 אני אחגוג כמו שצריך".
אתה לא חושש שגם האלבום החדש יתקבל באדישות?
"לא. זה לא שמחשבה על כישלון לא עוברת לי בראש, אבל אני לא מונע מהחששות שלי. אני אוהב מאוד את האלבום, וגם אם הוא לא יצליח, זו הצלחה שלי שהצבתי יעד ועמדתי בו לבד. אני את שלי עשיתי. אשמח מאוד אם אנשים יזדהו עם האלבום, ואני חושב שהוא ראוי לתשומת לב. מה שכן, חרדת הפלייליסט הגיעה גם אליי. חשוב לי שהשירים באלבום יישמעו. עם זאת, זה לא אומר שאני עושה את זה כדי שהשיר שלי יהיה בפלייליסט".
שיקלר מודע לכך שתמיד, לא משנה מה יעלה בגורל האלבום החדש, ישוו אותו להצלחה של האלבום הראשון: "הגעתי לפיק גבוה מאוד, אולי מוקדם מדי, אבל אני חושב שלא בכדי נפתחה לי הדלת. זה טוב שזה היה כי אני מכיר אנשים שמנסים לפרוץ שנים, ולי זה פתח דלתות, אז היום לאנשים יש עניין לשמוע מה אני אומר".
זה שאנשים מתעניינים לא מבטיח הצלחה.
"אני יודע. היום התעשייה השתנתה, זה אחרת לגמרי ממה שאני עברתי אז. היום הכל מכוון מסחרית, ולא הכל לטעמי. כמה מהשירים במוזיקה המזרחית למשל נשמעים כמו פארודיות על הזמר המזרחי שעשו לפני חמש שנים. אבל אם יש לזה קהל, קטונתי. אני זוכר כשניסיתי למצוא חברת תקליטים שתסכים להוציא את האלבום, הייתה לי שיחה הזויה עם בכיר בתעשייה, שאני לא אנקוב בשמו, והוא אמר לי: 'השירים אחלה, האלבום בן זונה, אבל מה לעשות שלא עשית קרחת בשביל קמפיין ושאתה לא הבן זוג של יהודה לוי'.
"אז אני לא נכנע לתכתיבים, אני עושה מה שאני אוהב, וחשוב לי לשמור על מי שאני. אני פה כדי להישאר, ואין לי בעיה להתחיל מהתחלה במקומות קטנים. בכל אופן, אני ממש לא מרגיש שאני חוזר כי אף פעם לא הלכתי לשום מקום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם