האפקט והדפקט: ראיון עם אוולין הגואל ועמוס לביא
כשעמוס לביא ואוולין הגואל נפגשו, קופידון נכנס מיד לכוננות. הוא הביא איתו מוניטין של דון ז'ואן מיתולוגי, היא סחבה פרידה כואבת וילד שנאלצה לוותר על גידולו. החיבור ביניהם הוליד ילדה משותפת ושבע שנות זוגיות, שבינתיים נגמרו. לרגל הסרט החדש, "כבוד", שבו הם מגלמים זוג נשוי, השניים מספרים בראשונה על האהבה, הפרידה ועל סדר פסח משותף, עם כל ארבע נשותיו וילדיו של לביא
"זאתי", כמו שלביא נהנה לקרוא לה, בדיוק מטופפת לבית הקפה במשקפי שמש של אלמנת נשיא רפובליקת בננות. נראית לוהטת מדי לשמונה בבוקר ועיוורת לגמרי למונודרמה של לביא. מצד שני, רבאק, כולה שמונה בבוקר.
עמוס, מה נהיה?
"נמאס לה ממני. מהשיגעונות שלי, מהשטויות שלי, מהחזרות שלי, מהערק שלי. מה אני אעשה? לא אהבה את סגנון החיים שלי, למרות שידעה מלכתחילה שאני כזה".
ככה זה נשים. אומרות שאנחנו מבינות ואז מנסות לשנות אתכם. דפוקות.
"נכון. כשאישה מכירה מישהו היא כבר חושבת לשנות אותו. כשגבר מכיר אישה הוא רק רוצה שהיא תישאר כמו שהוא מכיר אותה. עובדה. ולי יש ארבעה ילדים מארבע נשים. כולן תמיד רצו לשנות אותי. עמוס לביא לא משתנה".
הגואל : "נכון. התאהבתי בו כי הוא הוא. ואז את רוצה לשנות גבר, כי את רוצה לקרב אותו למה שמתאים לך".
לביא : "ואז את לא אוהבת אותו כי הוא השתנה!".
או.קיי, או.קיי, קאט! בואו נחזור לרגע שבו הכרתם.
לביא: "לה יש ורסיה אחת ולי אחרת".
הגואל : "הגעתי לפסטיבל עכו, יום אחרי שסיימתי ללמוד, עם ההצגה 'שרשרת פנינים לבנה'. הדבר הראשון שאני רואה זה אותו".
לביא: "ואז נהיה פסטיבל!".
הגואל: "קיבלתי חץ! הסתכלתי עליו ואמרתי 'אוולין, לא'. אבל זה היה חזק נורא. ברחתי ממנו כמה ימים, ניסיתי להתחמק, פחדתי להתאהב. ולא עזר לי. סתם הסתובבתי סביב הזנב של עצמי. תכף נשמע מה הוא אומר".
לביא: "היא עשתה לי אמבוש! ידעה שעמוס לביא מגיע עם ההצגה 'בן חור והרבנית'. קופידון היה הדדי. אני בכלל הייתי במערכת יחסים אחרת, של שנתיים. אבל ברגע שראיתי את אוולין אמרתי 'יא אללה, מי זו הבחורה הזו?'. אז קודם אתה בודק, בוחן את האובייקט".
הגואל: "שמעת? אובייקט!".
האובייקט עשתה לך עיניים?
לביא: "מה פתאום? זו מרוקאית, יש לה כבוד! היא הייתה בהלם".
הגואל: "זה לא היה חדש לו. נשים תמיד נפלו לרגליו. אבל לא הייתי איזי גואינג. לקח כמה ימים. במסגרת הזמן. היה שבוע בפסטיבל. אז ביום החמישי זה קרה. ותביני שהייתי מאוהבת! הרוסה כבר! חולת אהבה! וחשבתי שיש לנו רק שבוע. יפה, לא?".
לביא: "נורא יפה זה היה. חזרנו דבוקים. בשתיים בלילה שתינו תה עם נענע. מה, גם אני התרגשתי".
זהו, תה עם נענע ויאללה, שבע שנות זוגיות?
לביא: "ממש לא, הייתי במערכת יחסים אחרת".
הגואל: "נשים מתאהבות יותר מהר מגברים. ישר קח את לבי, קח את גופי. וכשאני מאוהבת אני מסטולה, לא חושבת בהיגיון. מצד שני ידעתי שהוא במערכת יחסים. הוא ידע שאני מאוהבת בו. והוא לא מודה, אבל הוא ראה אותי כבר אז האמא של הילדים שלו! אבל אמרתי מה, אני ארדוף אחריו? חיכיתי שהוא יבוא אליי. לקח לו שנה שהוא היה בא והולך, ואז אמרתי לו תבחר".
לביא: "זה היה מן אללה".
הגואל: "עמוס הוא מסוג הגברים שלא צריכים כלום. נשים באות אליו. בשביל להשיג אותך הוא לא צריך לקחת לדייט, לשלם, להתאמץ. הוא התברך בכל כך הרבה דברים ממגנטים שהוא יעמיס אותך גם על כוס מים".
לביא , 56, הוא ארכי שחקן וסמל מין ותיק, עם קילומטרז' של יותר מ-30 שנה בשואוביז. הגואל, 49, היא שחקנית מוערכת וסמל עכשווי לסקס אפיל. את חבילת הנפץ הפרטית שלהם - שבע שנות זוגיות - נטרלו לפני שש שנים.
ועדיין, כפי שהגואל חורצת: "אני צריכה להגיד תודה למקצוע הזה, כי הוא הפגיש בינינו. הרי מה יצא לי ממנו? עמוס לביא והבת שלנו, אלה".
כעת חובקים השניים שת"פ נוסף: משחק בסרט "כבוד" של חיים בוזגלו, שעלה השבוע לאקרנים. הסאגה מתארת שתי משפחות פשע, מרציאנו (ברשות זאב רווח) ובוזגלו (באדיבות האחים עמוס לביא ושמיל
התוצאה: מלודרמה ממיטב המסורת הקולנועית של בוזגלו. בתפריט: אהבות, קרב יריות ופטמה בודדת של נטלי עטיה. לביא משחק ראש משפחה מעורר אמפתיה, שנשוי לריימונד (הגואל). על הדרך הוא גורף לעצמו מאהבת. הסצנה שבה הגואל מגלה את הרומן היא מהאמינות בסרט. לא ברור אם זאת הדינמיקה בין השניים, שיודעים משהו על זוגיות, הסטירה שמורידה הגואל ללביא, או ה"סססאאממקק" שבו היא מפנקת אותו, אבל התוצאה היא תמונה כול ישראלית חמוצה, בין אם הגבר הוא עבריין צמרת או פקיד שומה.
אוולין משחקת אישה נבגדת. משהו הזכיר את הזוגיות שלכם? הסטירה, למשל?
לביא (צוחק): "זה מהבית. ברצינות, בחיים היא לא הרימה עליי יד, וגם אני לא עליה".
הגואל : "למזלנו לא הגענו לזה, אבל אני יודעת על מה אני יכולה לכעוס. יש היכרות עמוקה בינינו. על מה קיבלת סטירה, עמוס? על זה שבגדת בי, לא? הגיע לך".
לביא: "בחיים לא בגדתי בה. היא טוענת שכן".
הגואל: "לא טוענת כלום! כל הנשים חושבות שבוגדים בהן!".
לביא: "על מה את מדברת? בחיים? מדברים על הסרט! בחיים לא בגדתי בך. שתאמין למה שהיא רוצה. לכן עצבן אותי שהייתי צריך לבגוד בה בסרט".
ולא היה לה קל. היא בכתה.
הגואל: "אני מאמינה שכל אישה שחושבת שבוגדים בה מגיבה דומה, מהמקום הלא בטוח. תמיד הייתי רכושנית. נרגעתי לאחרונה, אבל מה ששלי שלי. פעם הייתי יכולה להגיד למישהי 'תתקדמי. הגבר שלי הוא שלי'. בלי יחסים פתוחים".
גם בסרט הזה, בוזגלו מקדיש מקום למאבק בין מזרחים לאשכנזים. מזדהים?
לביא: "כשהגעתי לתל אביב ודיברתי בחי"ת ובעי"ן היה לי מורה שאמר לי 'תדבר ככה, לא תעבוד'. והייתי צריך לעשות קאט, להיות צפונבוני. אם לא הייתי נפטר מהמבטא יכולתי להישאר ארנון צדוק שעד היום מדבר בחי"ת ועי"ן ונשאר מאחורי הסורגים".
הגואל: "עמוס!".
לביא: "מה קרה? לא מפחד מאף אחד. רק מבורא עולם. איבדנו את הזהות שלנו. הנכדים שלי לא יבינו מה זה חריימה. הילדים שלי אוכלים שרימפס. לא כשר, ריבונו של עולם. בא לי להקיא. מסורת איבדנו. בגלל זה אני לא אוכל בחוץ. כשאוולין הייתה מבשלת סירים אצלי הייתי אוכל!".
הגואל: "אצלי! הייתה מבשלת אצלי! אלוהים ישמור. תכף הוא גם יגיד היא הייתה מנקה אצלי".
לביא: "מנקה את הבית פרפקט! והיא לא הלכה לסופר. עליי".
הגואל (מתפלצת): "תפסיק עם המנקה את הבית!".
לביא: "מוריד את הזבל, יום שישי רשימה לסופר, מביא מה שהיא רוצה. והיא מבשלת מדהימה. יש לה את זה. מעבר לכישרון במשחק. שלא לדבר על החיבור הפיזי שהיה בינינו".
הגואל: "שבע שנים. איך אפשר בלי. ואני מולטי טאלנט".
לביא: "הייתי חוזר אחרי חזרות, קפה תמר, כוסית קטנה, הריחות של הבישולים. ריח של בית".
אתה מתגעגע לתקופה ההיא, לפעמים?
"תמיד היה לי הרבה כבוד אליה, אני עדיין אוהב אותה. זה שאנחנו לא יחד לא קשור לאהבה".
הדינמיקה בין לביא והגואל היא משהו שלא מומלץ לנסות בבית, אלא אם כן אתם גמישים במיוחד. לרגע הוא החטא והיא עונשו, תוך שנייה הם כבר משנים תנוחה. דוגמה לדיאלוג קלאסי:
הגואל: "עמוס, כמה אתה מדבר".
לביא: "היא לא יכולה שמדברים רק עליי, שלא נותנים לה תשומת לב".
הגואל: "עמוס!".
לביא: "מה, מה קרה?".
הגואל: "הוא מכניס לי בקטנות? אני רגילה".
לביא: "תגידי 'תותח'"!
תשואות . מסך. פינאלה.
למעשה, לביא והגואל, שחקנים טוטאליים, המציאו סטארט-אפ נחשולי: דינמיקה של זוגיות בלי המגרנה של זוגיות. ועל אף שנראה כמעט מיותר להציג אותם, הנה כמה פרטים. לביא הוא מבכירי השחקנים בישראל, וברזומה שלו יש לא מעט פרסים ותפקידים מרשימים. ללביא תמיד היה מוניטין של שחקן מצוין ושל דון ז'ואן. הוא ניהל אינספור רומנים, התחתן פעם אחת והוליד ארבעה ילדים מארבע נשים. בעברו הרחוק גם מתנמנמת התמכרות לסמים, שאותה הוא מבטל כיום בעייפות ("מגעיל לדבר על זה").
כרגע , הוא מנסה לג'נגל בין תפקידיו כאב, כשחקן, וכרוח החיה של קפה תמר, כור מחצבתו. בשבוע שעבר, למשל, נכנס לתרדמת על ספסל, כפי שמלשינה בשמחה שרה, הבעלים. "מתשישות נרדמתי. פתאום יסמין צריכה רופא שיניים, הבן שלי רופא עיניים, הקטנה רוצה שאקח אותה לחברה ברחוב חתם סופר. ואיפה זה חתם סופר?! והחליפה של ההצגה צרה! נרדמתי. שרה שמה לי כרית. מזל שאני מזל גדי, רגליים על הקרקע. אין דבר. שאלוהים ייתן לי כוח ובריאות שאני אתן להם את מה שלא קיבלתי".
את הגואל הכיר לביא כשכבר היה שחקן מוכר וגבר מבוקש. היא הייתה בוגרת בית הספר של יורם לוינשטיין. כמו לביא, היא הגיעה למשחק בגיל מאוחר, אחרי קאדר כמלצרית וכמאתרת ניצבים. היא שיחקה בסרטים כ"סוף העולם שמאלה", "איזה מקום נפלא" ו"שבעה", שעליו גם זכתה בפרס אופיר, ושהעניק לה - בצירוף מקרים מפתיע - האקס, לביא.
כבר בתחילת שנות ה-20 שלה היא התחתנה בפעם הראשונה והולידה את בנה, ג'ואי, היום בן 24, שגדל רוב חייו אצל דודיו באמריקה, תחילה בגלל הקושי של הגואל כאם חד הורית, בהמשך כי הילד לא רצה לחזור לארץ. אליו נחזור בהמשך.
אבל עם כל הכבוד לפרס אופיר, דווקא ממתק הטראש "פיק-אפ", שם גילמה את הדיילת והבהמה ברוריה פסקל, הפך את הגואל למטאור. ועל אף שמאז עשתה לא מעט תפקידים, קשה לשכוח את ברוריה.
כאמור, השניים חברו בפסטיבל עכו. אבל אחרי שנה של רומן סודי מבעבע, הגואל דרשה בחירה. "זה מתיש, מכעיס, לא מובן, אבל זה יותר חזק ממך", היא משחזרת את השנה שבה לביא נדד בינה לבין חברתו. "הוא בחר ועברנו לגור יחד, בלי נישואים. לאף אחד מאיתנו לא היה צורך בזה".
למה?
"שנינו היינו נשואים פעם אחת. רוב הגירושים מסתיימים לא יפה. אני לא בעד נישואים כיום. צריך לעשות את זה פעם אחת בשביל החוויה. להיות מלכה ליום אחד, עם ההינומה. אני בעד זוגיות, אבל גם לא צריך לגור באותה דירה. שלכל אחד יהיה את המקום שלו. לא לתפוס אחד את השני כמובן מאליו".
את קנאית, הוא ליידיז מן. היה לך רומן איתו כשהייתה לו חברה. לו הייתה לפני הקשר איתך בעיית סמים. חששת?
"הסמים נגמרו הרבה לפני הזוגיות. אני רכושנית ונשים תמיד רצו את עמוס, אבל זה מה שהיה מיוחד בו, לטוב ולרע. הדפקט והאפקט. התאהבתי בו בגלל הסיכון, בגלל שאני תמיד מתאהבת במי שכולן רוצות. (צוחקת) מה אני אעשה? אני מורכבת".
ומתי האפקט הופך לדפקט?
לביא: "היא קמה עצבנית, אחרי הלידה, כעוסה. עזבה את הבית! ואני רץ אחריה!".
הגואל: "ולמה קמתי עצבנית? מריב".
לביא: "נולדה אלה ואוולין ויתרה על הכול בשבילה. רואה אותי עובד, מצליח, כל ערב, כנראה זה עשה לה משהו".
זה סירס אותך? שחקן מצליח, תחרותיות.
"אם סורסתי זה לא ממנו, זה כי התחלתי ללמוד מאוחר. אין לי תחרות איתו כי הוא עבד אז ואני לא. הוא לא נותן עצות אם את לא שואלת. לא יעשה פרוטקציות. פיירי. גם לא ביקשתי את זה ממנו, כי זה מה שהוא שידר. וככה הוא רואה יחסים: 'היא תפסה עליי קריזה'. גברים לא מבינים שזה היה תהליך. היום הזה סחב איתו כמה חודשים. משהו הוביל לעזיבה שלי. גברים הם עם מדהים, אבל לנו יש יותר בגרות. ואז מתחילים המתחים והריבים. ויש התרחקות, כי יש תסכול. כי הוא כבר לא יכול להיות מה שאני רוצה.
עמוס סוליסט. 70 אחוז זאב. ואת צריכה להיות אישה מיוחדת שמשאירה לזה מקום. אני לא הייתי כזו: רציתי את כל המאה אחוז, והוא לא היה יכול לתת לי את זה. לא מאשימה אותו בכלום".
לביא: "אבל שבע השנים הטובות נגמרו".
הגואל: "זוגיות זה לא משהו מובן מאליו. לא היינו בנויים - לא אני ולא הוא ולא ביחד - לעבוד קשה יותר על זוגיות. לא היה לנו כוח. ההתאהבות הזאת נגמרה מבחינתי. וגם מבחינתו. שנינו עזבנו. אף אחד לא נלחם על השני. וזה מה שכאב נורא אז, אבל זה מה שהיה צריך לקרות".
ואיך נשארים חברים?
הגואל: "לא מסתדר לי איך אפשר להיות אויבים אחרי שאנשים אהבו אחד את השני. הגבר הזה היה חלק מהחיים שלך. צריך להבין למה זה לא הסתדר. ובטח שזה לקח זמן והיו כעסים. תמיד פרידה יוצרת קרע. קחי בגד, תגזרי אותו ותחברי. עדיין יראו את המקום שהוא נתפר, אבל החלטנו לאחות אותו מהר כי יש פה ילדה".
המשך הכתבה במוסף "תרבות מעריב"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם