בוער, חם, מתקרר: על "ערבה בוערת"
גיירמו אריאגה, מהשמות הלוהטים בתחום התסריטאות, מסוגל ליותר ממה שהוא נותן ב"ערבה בוערת". ביקורת
הייתם עשויים לחשוב שמדובר במקבץ עלילות שגרתיות - שלא לומר טלנובלה באורך מלא, אם להיסחף עם רוח הספרדית המתגלגלת מפעם בפעם בסרט - אלא שעל החתום בא לא אחר מאשר גיירמו אריאגה, שכל קשר בינו לבין עלילה שגרתית מקרי בהחלט.
אריאגה היה עד כה תסריטאי מוערך שעם עלילותיו הנפתלות נמנים "אהבה נושכת", "21 גרם", "בבל" ו"שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה". אריאגה, שרואה עצמו כסופר שכותב לקולנוע, מעולם לא חיבב את התואר "תסריטאי", שסימל בעיניו פחיתות כבוד מסוימת בתהליך היצירה.
לאחר שנפרד על רקע זה משותפו לשעבר, הבמאי אלחנדרו גונזלס איניאריטו, החליט אריאגה להשתלט גם על כיסא הבמאי ולקנות שליטה מוחלטת ביצירה.
בכל הקשור לתסריט, אין ספק שאריאגה לקח את זה לשלב הבא. אולי איניאריטו היה הכוח שעצר אותו בעבר מלסבך את העלילה עד בלי די, אולי זה החופש היצירתי המוחלט שקנה לעצמו. לעומת מערבולת הדמויות, המקומות והזמנים של "ערבה בוערת", נראה "בבל" כמופת של כתיבה קוהרנטית ופשוטה.
על ערבוב חלקי הסיפור והשתרגות הסיפורים זה בזה מוסיף אריאגה נדבך מתעתע, כאשר אותן דמויות מופיעות בסיפורים שונים בלי שהדבר יובחן ויסומן.
ככל שהעלילה מתקדמת נותן אריאגה ביד הצופה עוד ועוד מפתחות לפיצוחה. בגדים, מקומות, חזות כללית (רוצה לומר "יחסית לדרמה עצמאית יש יותר מדי בלונדיניות בהירות עיניים על הסט") - אלה ואחרים יכולים להתחבר במוחו של הצופה הערני בשלב לא מתקדם במיוחד של הסרט לכדי תמונה מלאה.
מוטב אם כך להגיע עייף, שכן פיצוח מוקדם של התעלומה הופך את שאר הסרט לחוויה סבירה עד משעממת.
צורת הסיפור של אריאגה אמנם ייחודית ועשויה במיומנות מרשימה, אך אינה תורמת רבות מעבר למתיחתה של העלילה שלא לצורך. האופן שבו כורך אריאגה את הסיפורים הנעים בין הזמנים, מסמל היטב את הדהודה של טרגדיה וגלגולם של רגשות
נוסף על כך, הסיפור אינו מורכב ככמה מסיפוריו הקודמים של אריאגה. מה שאבד לו באש של "ערבה בוערת" הוא המטען החברתי פוליטי שנשאו עמם סרטיו הקודמים. בעוד שאריאגה התסריטאי מסתבך שלא לצורך בלהטוטיו, אריאגה הבמאי עושה עבודה טובה בהרבה (אם להניח בצד את חירות היתר שהעניק לתסריטאי ).
"ערבה בוערת" שמתרוצץ בין אורגון לניו מקסיקו ניחן באותו קצב מדוד ומאופק שאפיין את "מלכיאדס אסטרדה" הנפלא בבימויו של טומי לי ג'ונס. החיתוכים שמבצע אריאגה בין הסיפורים לא צפויים, ולא פעם הוא קוטע את הדרמה ממש ברגע התהוותה, מה שמעניק לה עוצמה שקטה ומצטברת ומונע ממנה לגלוש לסנטימנטליות שאליה היה עלול הסיפור המלודרמטי לדרדר אותה.
עוד יש לציין לטובה את הדרכת השחקנים המוצלחת, שסוחטת הופעות מצוינות מהאנסמבל בסרט לא פשוט, בו על רבים מהם להדהד האחד את משנהו.
"ערבה בוערת" מוכיח שאריאגה הוא יוצר מוכשר בזכות עצמו ובמנותק מאיניאריטו. תסריט מוצלח יותר - כמו אלה שכתב לשותפו לשעבר - היה עושה עמו חסד גדול יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם