הסיפור שמאחורי השיר: תמר אייזנמן
סיפור אחד, אמן אחד, שיר אחד. והפעם תמר אייזנמן מספרת על חיפוש, בילבול והתבגרות בשיר "Sun"
"לפני כשלוש וחצי שנים, בגיל 26, עדיין גרתי בבית של ההורים ביחידת דיור נפרדת כזו במבשרת ציון. את השיר כתבתי בערב קיצי כשישבתי בגינה על ספסל עם הגיטרה. השיר נכתב מעצמו, בחתיכה אחת שגם לא השתנתה אחר כך בכלל, לא נגעתי יותר במילים. מבחינת לחן, השיר נכתב באופי של בלדה עם מנגינה יותר מתמשכת, איטית, פולקית, פחות מילים חתוכות. הכל הוקלט בבית, באולפן הביתי שהיה לי שם. הרשיתי לעצמי בהקלטות שלו להיות יותר אקספרימנטלית, בזכות זה שלא ייעדתי שהוא ייכנס לאלבום, יחסית לשירים האחרים שעבדתי עליהם".
אם כך השיר כולו הוקלט בבית של ההורים במבשרת?
"כן, הכל הוקלט לבד בבית. ניגנתי על כל הכלים, תכנתתי הכל לבד ובעצם השיר הזה אולי באופן סמלי - שלי. השיר מאד מדבר על עצמי, על נבכי הנפש שלי, על השאלות שלי עם עצמי, מאד מתכתב עם האופי שלי: אני מאד קופצת מדבר לדבר, מאד מולטי טסקית, אוהבת להתפלסף ולדבר ברמיזות ומצד שני אוהבת לחזור על אותו דבר ולהדגיש אותו בצורה הכי ברורה, ומצד שני האבסטרקטיות שבחיי. באופן סמלי זו יצירה טוטאלית שיד זרה לא נגעה בה משום בחינה, זה הכי שלי ומתוך הנשמה שלי, גם ברמה המטאפורית וגם ברמה הפיזית".
בטקסט המקורי של השיר כתבת את take away בשורות השיר פעמיים?
"לא. כשרק כתבתי את השיר, המילים האלו הופיעו פעם אחת, כל פעם באופן רציף לשורה. אפילו כשהלחנתי אותו, החזרה עדיין לא הייתה. כשהתחלתי להקליט אותו, הייתה לי מטרה אחת: להתרחק כמה שיותר מהאופי הראשוני של השיר לטובת הניסיון".
בדרך כלל נצמדים לגרסה הראשונית של הכתיבה והלחן. איך זה שרצית להתרחק ממנה?
"הרבה מהכתיבה שלי היא מראש. אני לוקחת בחשבון או מודרכת על ידי חשיבה של עריכה ועיבוד השיר. כשאני מתחילה לעבוד על השיר ולפתח אותו, אני כותבת מתוך מקום של תפקידים: תפקידי גיטרה, תפקידי שירה, תפקידי גרוב, פרייזינג (חיתוך המילים). הצליל של take away take away מאד הגניב אותי, גם ברמת המשמעות של החזרה על המילים האלה, ובעיקר מבחינת איך שזה נשמע ביחס למה שכיוונתי מבחינת עיבוד השיר, שהוא קצבי, שמח ומשעשע".
למי כתבת את המילים?
"השיר לא מיועד לאף אחד ספציפי. הוא יותר קריאה לעצמי. הייתי אפילו אומרת - לאלוהים - או סוג של אלוהים, כי אני לא באמת יודעת מה זה אלוהים. כמו קריאה לחלל היקום, מעין בקשה לעשיית חשבון ושאלה לעצמי: מה אני רוצה מעצמי בהקשר של התאהבויות קטנות של החיים".
מה רצית מעצמך, אז?
"רציתי לזרום בחופשיות ולא להיכנס למערכות יחסים, לא בדיוק ידעתי מה אני מחפשת כי בדיוק יצאתי ממערכת יחסים קודמת וקצת פחדתי להתמסר לבן אדם חדש, אם כי נדלקתי, התעניינתי וגם בדיעבד מודה שכמה שניסיתי לברוח מזה, זה היה גדול ממני וגם התאהבתי. דרך השיר ניסיתי לעזור לעצמי להבין מה באמת אני מחפשת או רוצה. ולא מצאתי תשובה בזמנו, אבל לפחות יצא שיר אהבה ללא לרצות לאהוב".
היום, שלוש שנים אחרי, את עדיין באותה גישה של לזרום בחופשיות?
"כן, אבל ממקום אחר לגמרי. ממקום חופשי, מקום בטוח ושלם עם עצמי ואני חושבת שהרבה מהתקופה ההיא עירבה בתוכה חיפוש, בילבול, הרבה שאלות על התבגרות. זה לא נשמע שאני מדברת בשיר הזה על רגשות כי אני
את מבקשת לא לקחת ממך את השמש (שלא שלך) אבל גם מבקשת לא לקחת ממך את המקום שאת מחשיבה כבית שהוא הכי שלך, זה לא סותר?
"כן, השיר מלא בקונפליקטים. קצת כמו שאני הייתי אז. לכן הוא מתחיל במשהו שהוא בלתי הגיוני וכמעט הפוך. כמעט בכוח אני מבקשת שיקחו את הבית רק כדי להיות חופשייה, אפילו שבית הוא הדבר הכי חשוב לנו כבני אדם אז פחות ייחסתי לזה חשיבות אז. הבית, המקום השלם, המקום הנוח והמכיל הוא הדבר שאנחנו מחפשים אחריו כל החיים".
אז מצד אחד רצית להיות חופשייה ומצד שני רצית לשמור על האחיזה או על הקניין במה שכן יכול להיחשב בית.
"מכאן אולי מגיעה הפנייה אל היקום באותה מידה שהיא פנייה אל עצמי. זו מעין בריחה, ובגלל המסע המסוים אני לא מפנה את השאלות רק לעצמי בשיר הזה אלא גם מפנה את זה למשהו שגדול ממני ובלתי נשלט, כמו גורל, או מזל".
"Don't take away my live take away my love I'v never met
Don’t take away my shining knight". תסבירי.
"שתי השורות האלה ממחישות את משחק הקונפליקט, הסתירה והבילבול ומעמיד את החיים כמו משחק של תן וקח".
אז איפה ה"תן"?
"את צודקת. זה לא בדיוק תן, כי הרי אני מדברת אל עצמי במילים האלה ודורשת מעצמי את הדברים האלה".
מה בדבר "אל תקח את הצחוק שכבר שכחתי ממנו"?
"הצחוק סימל בשורה הזו את הילדות, העבר, את הזכרונות שכבר שכחתי. זה אוקסימורון, זכרונות שנשכחים. כשכתבתי, הרגשתי שאני כבר רוצה להמשיך הלאה, לא לחיות את העבר, להשתנות, הכי טוב להיות מי שאתה בכל רגע נתון, ולטרוף את החיים".
Don’t take away my sun
Take away what once I called home.
Don’t take away my light
Take away the brighter days I once knew.
Don’t take away my life
Take away my love I've never met.
Don’t take away my shining night
Take away my site take away my tide.
All this time I thought I could get away
All this time I though I could get away
Don’t take away my tries
Take away what's left from all I wondered.
Don’t take my sky
Take away the laughter's I forgot all about.
All this time I thought I could get away
All this time I though I could get away
Don’t take away my trust
Take away my heart
Take away the truth
Take away the lies
Take away these eyes I've fallen into
All this time I thought I could get away
All this time I though I could get away without falling in love.
תמר אייזנמן תופיע ביום שישי ה-16 באפריל בשעה 22:00 במועדון הבארבי בתל אביב.
קרן רובין כותבת באתר קול הקמפוס - סטודנטים כותבים ומשדרים מבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי של המכללה למנהל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם