המהפכה הירוקה: המחזמר "אמריקן אידיוט" יוצא לדרך

דיסטורשנים, קללות, סמים, מלחמה בעיראק והיתר להכניס משקאות חריפים לאולם. ברוכים הבאים לגרסת הבמה של "אמריקן אידיוט", מאת גרין דיי. ברודוויי מעולם לא הייתה כל כך רוקנ'רול

פול האריס | 21/4/2010 17:05

זה ממש לא נשמע כמו נושא מתאים למחזמר מצליח בברודוויי. יש כאן פחות "בן פוגש בת", ויותר "בן לוקח סמים", "בן מכניס את חברתו להיריון" ו"בן מתייאש מול החומרנות האמריקאית". ובכל זאת, "אמריקן אידיוט", מחזמר המתבסס על אלבום הקונספט המצליח של להקת גרין דיי, עולה השבוע על הבמה בניו יורק, תוך ציפייה שישתווה להצלחה של אופרות רוק כמו "טומי", להיט הבמה הענק של להקת המי.

ביקורות מוקדמות כבר היללו את האומץ של ההפקה, על כך שלקחה את האלבום והפכה אותו למופע בימתי, מכירות הכרטיסים המוקדמות מצביעות אף הן על רמת ההתעניינות במחזמר, שלפחות במושגים של ברודוויי המודרנית נחשב לסיכון.

המחזמר "אמריקן אידיוט", שאורכו שעה וחצי, זונח את הנוסחה הרגילה של ברודוויי, הכוללת רומנטיקה, יריבות על אהבה ושירים קליטים שקל לקהל לזמר, לטובת סיפור פאנקי, רועש ומבוסס גיטרות, על הגיהינום העירוני. במרכז המחזמר נמצא "ישו של הפרברים", שמגיע לעיר הגדולה אך שוקע עמוק לתוך הסמים, בעוד חברו נשלח להילחם בעיראק.

לדמויות האחרות יש שמות כמו "סנט ג'ימי" ו"מה-שמה". כדי להוסיף לתדמית הפאנקית של המחזמר, הצופים יוכלו להכניס לאולם משקאות חריפים - זאת על אף שבהופעות אחרות, רואים במשקאות האלה את הגורם להתקוטטויות אלימות בקהל.

גרין דיי בבכורת ''אמריקן אידיוט'' צילום: AP

לפי העלילה, כמעט בטוח שהוא יעורר רגשות עזים וייצר כותרות. "לא רוצה לקלקל לכם כלום, אבל עד לסוף המופע, הבמה כבר עדה לכמה פחיות בירה, ג'וינטים, מזרקי הרואין, התאבדות שקשורה לסמים, מנת יתר וסקס שנראה מאוד ריאליסטי, על פוטון", כתב מבקר המגזין "ספין", לאחר שצפה בהצגת ההרצה בקליפורניה, לפני שהמחזמר עבר לתפוח הגדול. "מאמא מיה, זה סוג המיוזיקל שאנו רוצים!", הוא הוסיף.

במחזמר יש בעיקר שירים וריקודים ומעט דיאלוגים. מלבד סקס וסמים, הוא תוקף גם את תקשורת המיינסטרים ואת הצרכנות באמריקה. ברקע יש מסכי טלוויזיה בהם מוקרנות אינספור סצנות מתרבות הפופ ומהחדשות - מפרסומות

למזון מהיר המתערבבות עם סצנות מהמלחמה בעיראק ועד קטעים מתוך סדרות קומיות פופולריות, כמו "איש משפחה". המסר ברור: לתרבות ההמונים יש השפעה קטלנית על מוחם של הצעירים, ולמעשה היא הופכת אותם לזומבים שנולדו אך ורק כדי לצרוך מוצרים של תאגידים.

הנושא נאמן לתוכן השירים באלבום המקורי של גרין דיי מ-2004, אלבום שנועד להיות יחידה יצירתית אחת, במסורת הרוק, בדומה ל"סרג'נט פפר" של הביטלס ו"החומה" של פינק פלויד. בילי ג'ו ארמסטרונג, סולן הלהקה, תיאר בראיון את הדמות המרכזית ככל אדם המסמל את הנוער האמריקאי, שהפך לחסר תחושה בגלל "דיאטה קבועה של סודה, פופ וריטלין".

קאסט המחזמר ''אמריקן אידיוט'' צילום: AP

הלהיטים העכשוויים בברודוויי כוללים מחזות זמר לכל המשפחה כמו "בילי אליוט", "ג'רזי בויז" ו"מלך האריות". המופעים האלה יכולים לרוץ שנים, להנאת הצופים, אולם בזמן האחרון הולך ותופס לו אחיזה טרנד משנה של מחזות זמר המטפלים בנושאים שאינם זוכים בדרך כלל להתייחסות בברודוויי וקוטפים פרסים. בשנת 2006 לקחו את "אביב מתעורר" - מחזה גרמני לא מוכר שנכתב בשנת 1891 ושעסק בסקס בגיל הנעורים - והפכו אותו לאופרת רוק מצליחה. במאי "אמריקן אידיוט", מייקל מאייר, והשחקן ג'ון גלגר, המגלם את ישו מהפרברים, זכו שניהם בפרסי טוני על עבודתם במחזמר, שעולה כעת גם בישראל בכיכובה של נינט טייב.

בנוסף, אפשר לציין כי בשנה שעברה זכה מיוזיקל הרוק "Next to Normal" בפרס פוליצר לדרמה ובכמה פרסי טוני. בין השאר, הוא זכה בפרס המוזיקה, על חשבון "בילי אליוט" של אלטון ג'ון. המחזמר עוסק באמא הסובלת מהפרעה דו-קוטבית ובהשפעת מחלת הנפש שלה על משפחתה.

"תמיד היה מקום בברודוויי למחזות זמר בנושאים קצת שונים", אומר דן בקלזו מאתר האינטרנט הנחשב לענייני ברודוויי, "תיאטרמניה". "המחזות האלה מוכיחים שניתן לקחת נושא רציני ולטפל בו באמצעות מוזיקה. כך ש'אמריקן אידיוט' בהחלט יכול להפוך להצלחה, ויש לכך כבר תקדימים".