ראשי » רייטינג » מוזיקה » רואה בקליפים

רואה בקליפים: רומן אמיתי

בשבוע האחרון היה קשה להתעלם מהקליפ החדש והמזעזע של M.I.A שמציג טבח בבעלי שיער אדמוני. מאחורי היצירה עומד רומן גבראס, במאי שנוי במחלוקת שעבודותיו מציגות דמויות שוליים, אווירה של סרט דוקומנטרי והרבה אלימות

פחות משבוע לאחר ששוחרר הקליפ של M.I.A לשיר Born Free הוא הספיק לעורר סערה תקשורתית גדולה יחסית לשיר או לווידאו-קליפ והפך לשיחת הסלון והפייסבוק המדוברת ביותר. היו שהתלהבו וטענו כי מדובר ביצירת מופת, היו שגרסו כי זה לא יותר מפרובוקציה זולה והתקוממו נגדו ונגד האלימות הקיצונית והפורנוגרפיה שבו, והיו שתהו האם Born Free בכלל עומד בתקנים המינימליים שהופכים אוסף רעשים לשיר.

‎באופן כללי, לווידאו-קליפ ישנן שתי מטרות שלעתים מתנגשות זו בזו - האחת היא ליצור אוסף של תמונות שילוו את השיר, ייצרו עניין ויקדמו את השיר מסחרית, והשניה, לרוב מטרתו של הבמאי, היא ליצור יצירת אומנות קולנועית שעומדת גם בפני עצמה.

‎במקרה של הקליפ ל-Born Free‎ יש רק עובדה אחת איתה לא ניתן להתווכח - הוא מילא באופן בלתי רגיל את שתי הפונקציות והצליח גם ליצור התעניינות בשיר ולחשוף אותו לכמות מאזינים עצומה, ובמקביל להעמיד יצירה קולנועית קצרה שכמעט קברה את השיר בעוצמות שלה.

‎את הווידאו-קליפ הזה ביים רומן גבראס (Romain Gavras), בן 28 מצרפת. זו אינה הפעם הראשונה שהוא סופג מטחים של תשומת לב וביקורת מלאת הערצה או תיעוב. שעבה קליפים בלבד הספיקו כדי לייצב אותו כבמאי בעל קול ברור וייחודי. העובדה שכולם בעלי איכות קולנועית, נרטיב עמוק למדי ביחס לאורכם ועיסוק בדמויות שוליים שבמספר דקות זוכות לאפיון ולאישיות, אינה מפתיעה שכן לאורך כל הקריירה הקצרה של גבראס הוא הדגיש שהוא בכלל מכוון לקריירה כבמאי סרטים.

גאברס חבר בקולקטיב אומנים פריזאי בשם Kourtrajme והקריירה הקולנועית שלהם נולדה, לדבריו, לאחר שהם גילו שכל מה שצריך כדי להפיק יצירות קולנוע ברמה גבוהה זה מצלמה לא יקרה מדי ומספיק חברים שיעזרו. לפני כשנתיים הוא ביים סרט דוקומנטרי מומלץ במיוחד שעוקב אחר סיבוב הופעות בן שלושה שבועות בארצות הברית של הצמד האלקטרוני הצרפתי ג'אסטיס (חברים קרובים שלו). הסרט חשף רגעים כל כך קיצוניים ורוויים בסקס, אלכוהול, סמים ואלימות עד שהיה חשד כי מדובר למעשה בסרט מבויים, טענה שכמובן הוכחשה על ידי גבראס.

רגע לפני שהבחור הכל-כך מדובר הזה נוטש את הקליפים ועובר לקולנוע, הגיע הזמן להכיר את הווידאו-קליפים הנהדרים שהוא הספיק לביים, הרבה לפני שיצירתו האחרונה הרעידה את העולם כולו תוך ארבעה ימים.

הווידאו-קליפ הזה הוא הקליפ הראשון שגבראס מצהיר שהוא מתגאה בו ,לאחר שלפניו ביים עוד שני קליפים פשוטים יותר ומרשימים פחות. הקליפ הזה חשף לראשונה את חיבתו של הבמאי ליצירות ארוכות במיוחד המלוות בפסקול שהיה מכניס כל במאי ממוצע להתקף חרדה.

כמו מרבית הקליפים שלו, שסובבים סביב דמויות ונושאים מהשוליים החברתיים, גם Signatune נעשה באווירת סרט דוקומנטרי. הקליפ הוא מעין יום בחיי בחור שנתפס על ידי רוב האוכלוסיה כערס לוזר. בחור כבן 30, ככל הנראה מובטל, שגר עם הוריו בפרבר צרפתי ומטפח את שריריו ואת אהבת חייו - מכונית המירוץ הנוצצת שלו.

במקום להראות עד כמה הבחור הזה אפס, מעניק לנו הבמאי הצצה לתוך עולמו דרך עיניו בזמן שהוא מנקה את המכונית שלו, נוסע ברחובות העיר, מתעמת עם לוזרים גדולים ממנו, זוכה להערצה של לוזרים בסדר הגודל שלו ובעזרת מעט אמונה בישו אפילו מצליח לזכות במירוץ מכוניות לא חוקי.  

סימיאן מובייל דיסקו ‎הוא הרכב אלקטרו האוס בריטי ובקליפ הזה ממשיך גבראס לבסס את החיבה שלו לאווירה דוקומנטרית ולהתעסקות בדמויות שוליים. הקליפ מתעד שכונת פחונים כפרית ומוכת עוני שמאופיינת באווירה יוגוסלבית ומזכירה את הסרטים של אמיר קוסטריצה, וכמוהו מתמקד בשמחת החיים של תושבי השכונה ומשאיר את העוני וקשיי החיים רק כתפאורה.

בדרך כלל אנחנו רגילים לראות בקולנוע ובחדשות את המעמד הזה כאנשים מרירים מדוכאים שחייהם רוויים בפחד ופשע, אבל הקליפ הזה מציג אותם כבני אדם וזה גם הקסם שלו.

יכול להיות שיותר נעים לצפות בקליפים למוזיקה אלקטרונית מהסוג שהורגלנו אליו - רוויים באורות מהבהבים, אפקטים ואווירת מועדונים, שמציגים את האומנים כאנשים עשירים בטירוף עם מכוניות מטורפות עוד יותר, מוקפים בדוגמניות במסיבות בריכה, אבל הווידאו-קליפ הזה הוא חתיכת אצבע משולשת לכל זה, והוא מייצב את ההרכב דווקא בתוך הסביבה של "עלובי החיים" ומוכיח שמוזיקה מגיעה בסופו של דבר לכל מקום, ובשביל מסיבת בריכה לוהטת לא תמיד צריך בריכה. לפעמים כמה פחונים, ילדים מלוכלכים וקשישות חסרות שיניים יכולים להעניק את אותו האפקט בדיוק. זה אולי יוצר אי נוחות, אבל מצליח לבעוט בבטן ולהפוך למעין פרובוקציה עקיפה בדיוק כמו בקליפים הנוספים של הבמאי.

לפני הקליפ הזה, שמו של רומן גבראס היה ידוע רק למעטים, אך היציאה שלו גרמה למהומה תקשורתית בגבולות צרפת והפכה אותו לבמאי מפורסם למדי לטוב ולרע בארץ הולדתו. עד יציאת הקליפ הוא מעולם לא התראיין, אבל אחריו, ראיונות איתו התפרסמו בכל כלי תקשורת בצרפת, עובדה שגרמה לו להחליט כי הוא לעולם לא ייתן יותר הסברים או תשובות בנוגע לתוכן הקליפים שלו.

הקליפ מתאר קבוצה של צעירים עטויים במעילי עור עליהם מתנוסס לוגו הלהקה שמשוטטים ככנופיה ברחובות פריז ומשאירים אחריהם שובל של אלימות, ונדליזם ופחד. הם תוקפים עוברים ושבים,  קשישות וצעירים, גונבים ושודדים ללא כל סיבה ולבסוף לא נשארים חייבים גם לצוות הצילום שכביכול ליווה אותם והראה לנו את שגרת יומם.

שנתיים לפני יציאת הקליפ הייתה שנה סוערת בצרפת שזכורה בשל המהומות ההמוניות של מהגרים מוסלמים ממדינות אפריקאיות שפרצו לאחר שאלה טענו לאפליה וגזענות. במשך מספר ימים הם השתוללו, התעמתו עם שוטרים וזרעו הרס ברחובות. האירועים הותירו את צרפת מצולקת ונגועה בדיונים על דמוגרפיה והסכנה שמביאים בני המיעוטים לתרבות הצרפתית מן הצד האחד וכנגד אלימות ואפליה מן הצד השני. 

הקליפ הזה גרד בדיוק את אותה הצלקת והוא כל מה שהיה צריך כדי לעורר סערה תקשורתית לא פרופורציונלית. הושמעו נגדו טענות שהוא אלים מדי, מעודד אלימות ובעיקר שהוא בעצמו גזעני. גבראס מיהר להתראיין, להסביר וטען שמי שרואה בו קליפ גזעני בעצם סובל בעצמו מהמחלה. מאוחר יותר הצהיר במהלך ביקור בארה"ב שמעתה הוא מדבר רק על היצירות הקולנועיות שלו ואת הפרשנות וההתמודדות הוא משאיר לצופים. 

The Last Shadow Puppets הוא הרכב הצד של סולן הארקטיק מאנקיז, אלכס טרנר ‎וג'יימס פורד מסימיאן מובייל דיסקו. ‎הקליפ הזה הוא כנראה הווידאו-קליפ הכי "קליפי" ומיינסטרימי של גבראס, וזה ממש לא נאמר בקטע שלילי.

כאן הוא מוותר על האווירה הדוקומנטרית ועל האלימות, ובמקום להציג את דמויות השוליים של החברה, עוטף הבמאי את שני הזמרים באווירה סובייטית כבדה עם טנקים, להקה שמזכירה את מקהלת הצבא האדום וטיפוסים אופייניים לאזור כמו זקנות ואלופת החלקה על הקרח.

עם זאת, גם כאן ניתן למצוא את המרירות של שולי החברה ששורה על שאר היצירות של הבמאי.

הקליפ החדש, שמוגדר על ידי הבמאי כסרט קצר שאורכו למעלה מתשע דקות, כבר עורר שמועות כי מדובר על הקדמה לסרט באורך מלא, וגם הוא מלווה באווירת סרט דוקומנטרי ‎(בשלב זה מומלץ לצפות בקליפ מבלי להכיר את עלילתו ואז להמשיך לקרוא).

השבוע הוגדר הקליפ במקומות מסויימם כקליפ האלים ביותר בכל הזמנים. הסיפור עוקב אחר יחידה צבאית שנכנסת למבנה בשכונת עוני ופורצת באלימות לדירות בבניין עד שהיא תופסת את מי שעתיד להיות גיבור הקליפ. אז מתברר שהיחידה עוצרת רק זכרים ג'ינג'ים, אשר מובלים  למתקן כליאה (שם ממתינים לכם האלימות והזעזוע האמיתיים שהקליפ הזה טומן בחובו).

הקליפ מציג לנו אוסף דימויים שמזכיר אירועים שונים מהשנים האחרונות וביניהם פעילות המחתרת האירית, את המחאה העממית של הפלסטינים בארצנו, את אירועי ההתעללות של חיילי ארה"ב באסירים אפגניים ועיראקיים וכן את הרדיפה בארה"ב אחר מהגרים ממקסיקו. בנוסף, זה מזכיר את פעולות משטרת ההגירה שפועלת נגד עובדים זרים ופליטיים אפריקאים וכן הלאה. וכמובן, אין מה לעשות, הקליפ מזכיר לא מעט דימויים מהשואה.

חלק מהמתנגדים לקליפ טוענים כי גבראס עושה שימוש זול בדימויים במקום לעורר דיון רציני ומנמיך אותם לרמת מוצר פופ בסגנון טרנטינו. אני אישית חושב שמדובר בקליפ מדהים ומטלטל שמביא איכות קולנועית לא מוכרת בעולם הקליפים. עם זאת, הבעיה המרכזית כאן היא ששיא האלימות מגיע מספר דקות לפני סופו ומותיר אותנו ללא תקווה.

אין ספק שמדובר בבמאי עם אמירה ושפה קולנועית ייחודית שזו אינה הפרובוקציה האחרונה שלו. גבראס לא משאיר ברירה, אלא להמשיך לעקוב אחר המשך הקריירה הקולנועית שלו גם לאלה שמעריצים את עבודתו וגם לאלה שסולדים ממנה.

שנאתם את הקליפים של רומן גבראס? אהבתם? מכירים קליפים דומים או מעוניינים לספר לנו על עוד קליפים מעניינים? כתבו לנו בתגובות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

רואה בקליפים

נועם ורדי אוהב קליפים, מביים קליפים ומסוגל לנתח כל סיטואציה בחיים בעזרת קליפים. עכשיו הוא עושה את זה פה. אגב, אתם יכולים להתרשם מהקליפים שלו כאן:
לעמוד הקליפים של נועם ורדי

לכל הכתבות של רואה בקליפים