רואה בקליפים: עוברים מסך
כל קליפ הוא סרט קצר, אבל לא כל סרט הוא גם קליפ, ובכל זאת המדור מצא עבורכם רשימה של סרטים שמבוססים על תמה מוזיקלית ומתאימים יותר ל-MTV ולמסך הקטן מאשר לאולמות הקולנוע. מ"קסאנדו" ועד "פנטזיה", מהם הקליפים הקולנועיים הגדולים ביותר?
בהתאם לזה, יש גם סרטי קולנוע באורך מלא שהם למעשה וידאו-קליפים. אני לא מדבר על מחזות זמר, אלא על סרטים שהמוזיקה היא זו שמכתיבה את הטון שלהם, ושקטעי הדיבור הם רק תירוץ לקראת השיר. הדבר החביב בווידאו-קליפים שלא קיים כל כך בקולנוע הוא שאין כללים, לא חייבים הסברים לכל דבר, ההגיון נעדר והגיבור יכול פתאום להתחיל לעוף או לרקוד בלי שיש לו באמת סיבה לכך, ולכן לא פלא שהרבה קליפים נראים כאילו מי שיצר אותם צרך סמים כאלה או אחרים בזמן העשייה.
אז לפעמים כשהאצבעות כבר עייפות אלרח חיפוש וידאו-קליפים יפים ביוטיוב, נחמד להיזכר שיש גם כמה סרטים נהדרים שהם בעצם קליפ אחד ארוך עם עולם פסיכדלי, מלא צלילים, חסר חוקים ועם הגדרות אסתטיות עצמאיות לחלוטין. הנה כמה מהם.
שנה: 1980
במאי: רוברט גרינוולד
מוזיקה: אוליביה ניוטון ג'ון ולהקת E.L.O
קודם כל, חשוב שתדעו ש"קסאנדו" הוא אחד הסרטים הכי טובים שנוצרו אי-פעם (בתנאי שאתם לא חובבי קולנוע אירופאי כבד וריאליסטי). אם אתם אנשים קלילים שאוהבים מוזיקה, אתם ממש חייבים לעצמכם צפייה ביצירת המופת האלמונית הזו. בסרט מככבים אוליביה ניוטון ג'ון והרקדן-שחקן האגדי ג'ין קלי, שזהו גם סרטו האחרון (הוא הסכים להשתתף בסרט מכיוון שהוא צולם סמוך לביתו).
העלילה מספרת על סוני, אומן צעיר ומיוסר שמרגיש שאיבד את דרכו. על מנת להעניק לו השראה, האל זאוס שולח אליו את קירה (ניוטון ג'ון), המוזה הבכירה ביותר מבין תשע אחיותיה. כמובן שהעלילה מסתבכת לאחר שאותה מוזה שובבה נוגעת בו קצת יותר מדי ועל הדרך מחברת אותו עם
אבל, כבודה של העלילה במקומה מונח, שום פרט כאן לא באמת משמעותי או חשוב כי הסרט צולם למעשה ללא תסריט מוכן מראש ונכתב (אם בכלל) תוך כדי הצילומים. מה שבאמת חשוב כאן זו המוזיקה המדהימה של להקת E.L.O בשילוב השירים של ניוטון ג'ון והריקודים של קלי, שבגיל 68 רוקד בדיוק כמו בצעירותו ב"שיר אשיר בגשם".
תוסיפו לזה את אווירת האייטיז הכבדה - המוזיקה, הבגדים והשימוש הנרחב (מאוד) בסקייטים - ותקבלו וידאו קליפ עתיר אפקטים, כשכמעט כל רגע בו יזכיר לכם עשרות קליפים שאתם מכירים ונעשו 20 שנה לאחר מכן.
שנה: 2007
במאית: ג'ולי טיימור
מוזיקה: גרסאות כיסוי של כוכבי הסרט ואומנים אורחים לשירי הביטלס
עזבו אתכם מכך שכל יצירה של הביטלס שאינה מבוצעת על ידי הביטלס גורמת לרבבות המעריצים לאנטי מיידי. בפועל, קשה להאמין שמישהו צפה בווידאו-קליפ הארוך הזה ולא נהנה. עלילת הסרט היא סתם תירוץ כדי לקשור את השירים זה לזה, והיא מספרת על בחור בריטי שמגיע לאמריקה של שנות השישים, כדי לחפש את אביו האובד, מתאהב בבחורה בשם לוסי (כן, זו מהשיר) ונסחף לשלל מאורעות התקופה כמו תנועת ההיפים, הסמים והמחאה נגד מלחמת ויטנאם.
כמובן שהעלילה היא שולית והסרט מבוסס על שירי הלהקה, אבל מעבר לזה הוא גם מלא באנקדוטות ורמזים לאירועים הסטורים מתקופת הביטלס, לשמות שירים ולקליפים ודימויים שליוו את הלהקה עצמה, עובדה שלרוב משעשעת ומרגיעה את אותם מעריצים פאנטיים שבתחילה הזדעזעו מהרעיון של מחזמר פופי המבוסס על שירי הלהקה האהובה עליהם.
שנה: 2001
במאי: באז לורמן
מוזיקה: השחקנים בגרסאות כיסוי לשירים מכל הזמנים, החל מפוליס ואלטון ג'ון ועד דיוויד בואי ובק.
"מולאן רוז'" הוא דוגמא קלאסית לסרט שהוא בעצם וידאו-קליפ ארוך. האמת, כסרט, מדובר ביצירה די מבישה, אבל כחוויה מוזיקלית קלילה, הוא מספק הנאה צרופה. השאלה היא מה אתם מחפשים: בידור או עומק?
העלילה מספרת על סופר צעיר ועני (יואן מקרגור) שמגיע למועדון המולין רוז' הבוהמייני בפריז ומתאהב בזונה (ניקול קידמן). עכשיו תשכחו את העלילה - ובואו נרקוד ונשיר!
בהתאם למסורת הקליפים של עידן MTV, הסרט צולם כולו באולפן, אין בו לוקיישנים אמיתיים והתפאורה, הדמויות והתלבושות מוגזמים וגרוטסקיים. בנוסף, הסרט לא ממש מתייחס לתקופה שבה הוא אמור להתרחש והאווירה הכללית מרגישה כמו קליפ של כריסטינה אגילרה, שגם שרה בסרט לצד הכוכבים מקגרגור וקידמן שהפכו את פס הקול שלו ללהיט.
שנה: 1982
במאי: אלן פארקר
מוזיקה: "החומה" של פינק פלויד
ללא ספק הסרט/קליפ האולטימטיבי, ובעיקר בגלל שמדובר בסרט ארוך שמבוסס על אלבום אחד של להקה אחת, שהכתיב לא רק את פס הקול אלא גם את העלילה. הסרט הצליח להסביר, למי שלא הבין עד אז, את הסיפור שמאחורי האלבום, שהוא בעצם ביוגרפיה מעורבבת של רוג'ר ווטרס וסיד בארט, הסולן המקורי של הלהקה.
העלילה מספרת על כוכב רוק שהופך מילד תמים למפלצת, כשכל שלב בחייו - החל מאמא שתלטנית דרך בית הספר, הסמים, אהבה, לב שבור והערצת הקהל חסרת הפרופורציות - סגר אותו מאחורי חומה והפך אותו לפאשיסט חסר רגש.
הסרט משלב צילומים חיים וקטעי אנימציה של האומן המבריק ג'רלד סקארף, אבל הייחוד כאן הוא שהסרט מצליח להעביר את המוזיקה של הפינק פלויד והמסרים שבה בצורה מרשימה הודות למשחק המצוין של בוב גלדוף ולבימוי של אלן פארקר. כך למשל, כשהבמאי מציג ניאו-נאצים, הוא משתמש בניצבים שהם ניאו-נאצים אמיתיים ומצליח להעביר צמרמורת אצל הצופים, או לחילופין משתמש בצילומים של פציעות אמיתיות בסצנות שמציגות אלימות.
לאחר יציאת הסרט, נחתך כל אחד מהשירים לווידאו-קליפ עצמאי, כשהמוכר מביניהם הוא כמובן סצנת בית הספר כמפעל לייצור בשר טחון בשיר "Another Brick in the Wall". מאז יציאתו, אמנים רבים ניסו ליצור סרט באורך מלא שנשען על אלבום, אבל לרוב התוצאות היו לא ממש מרשימות או סתם מלאות בחשיבות עצמית. בשנה שעברה זכינו אפילו לסרט שמבוסס על אלבומו האחרון של יוני בלוך, אבל כנראה שנצטרך לחכות עד שנחזה בווידאו קליפ שלם כמו "החומה".
שנה: 1978
במאי: מייקל שולץ
מוזיקה: שירי הביטלס בביצוע הבי-ג'יז, אירוסמית ואליס קופר
הסרט הזה נשמע כמו בדיחה, והעובדה שמעולם לא שמעתם עליו, למרות שהוא מבוסס על שירי הלהקה שנחשבת לגדולה בהיסטוריה, אולי מחזקת את הטענה הזו, אבל אני מוכן להישבע לכם שהוא קיים ואפילו צפיתי בו. עד כמה שזה נשמע מופרך, אפילו הביטלס עצמם ידעו אישרו את הסרט הזה.
כצפוי, העלילה מופרכת ומכיוון שהבי-ג'יז ממש, אבל ממש לא יודעים לשחק (וזה ניכר) וגם סובלים ממבטא בריטי כבד (הדמויות אמורות להיות אמריקאיות), אין כאן כמעט דיבורים ועל החורים בעלילה הקלושה, מפצה קריין רצף שסוגר פינות.
עם זאת, הסרט מכיל 31 שירים במסגרת של שעה וחמישים דקות, וקטעי המוזיקה בו מלהיבים למדי, למרות הביצועים המוזרים. אין ספק שהשיא הוא הופעת האורח של אליס קופר, אירוסמית' הצעירים ולהקת אדמה רוח ואש. אם אתם לא מאמינים לי צפו בסרט בעצמכם, רק זכרו שהכותב לא לוקח אחריות על הסרט, עקב חיבה מיוחדת לשילוב של טראש ופסיכדליה.
Forbidden Zone - סרט דל תקציב ומדהים במיוחד משנת 1982, שבוים בחובבניות גאונית על ידי ריצ'רד אלפמן, ומבוסס על שירי להקת אוינגו בוינגו בהנהגת אחיו של הבמאי, דני אלפמן (לימים מלחין פסי קול הוליוודים והשותף הקבוע של טים ברטון). הסרט הזה אולי זול, אבל הוא טעון באנרגיות קסומות, אפוף באווירת וידאו-קליפ ומעוצב על ידי תפאורות קרטון.
פנים מצחיקות - סרט משנת 1956 בכיכובה של אודרי הפבורן. אמנם לא ממש מדובר כאן בווידאו-קליפ, אבל יש בו כמה רגעים כל-כך מדליקים שאי אפשר שלא להצדיע לו, או להיות מודעים להשפעה שלו על קליפים ופרסומות שנעשו עשרות שנים אחרי שיצא.
פנטזיה - הסרט המקורי של דיסני וגם סרט ההמשך משנת 1999 הם וידאו-קליפים ארוכים שמלווים במוזיקה קלאסית ומספרים סיפורי עלילה שהם תענוג צרוף המבוסס בעיקר על הצלילים והתווים שמכתיבה המוזיקה. לטעמי, הסרט השני הוא הרבה יותר מלהיב ומלא יצירתיות מהמקור, אם כי לחלק הראשון משנת 1940 שמור הכבוד, עקב היותו בין סרטי הווידאו-קליפים הראשונים.
סדרות הטלויזיה של דניס פוטר - התסריטאי והמחזאי הבריטי המבריק ידוע בכך שכמעט בכל הסדרות שלו יש שילוב של וידאו-קליפים וקטעי שירה, בכל פעם שעולם הדמיון משתלט על הדמויות. השירים באים בעיקר כדי לבטא את העולם הפנימי של הדמויות הבריטיות הרציניות בסדרות כמו ה"בלש המזמר" ו"שפתון על צווארך".
מרי פופינס - אמנם זה יותר מחזמר, אבל כל קטע שירה כאן הופכך תוך רגע לווידאו-קליפ, שמקבל את הסגנון והאיפיון שלו. אם זה בהפיכת הדמויות לאנימציה, או בשימוש באפקטים ובריקודים שהפכו את הסרט הזה לאחד הסרטים הכי אהובים בכל הזמנים.
מכירים סרטים אחרים שמזכירים וידאו-קליפים? לא מסכימים עם הרשימה? ביימתם קליפ ואתם רוצים לחשוף אותו לעולם? כתבו לנו בתגובות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם