מסך הברזל: ביקורת על "איירון מן 2"
"איירון מן 2" חוזר למסכי הקולנוע שנתיים אחרי הסרט הראשון ומספק בידור קליל, סצנות אקשן מהנות וכמובן את רוברט דאוני ג'וניור שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. וגם אתם לא צריכים
איירון מן 2, ארה''ב, 2010

"איירון מן" הראשון הפך להצלחה גדולה בקופות, בעיקר נוכח העובדה שאיש לא ציפה שיהיה סרט כל-כך מהנה ורבים הופתעו מליהוקו של דאוני ג'וניור בתור גיבור על. מאז קיבלנו את השחקן גם בגרסת הסופר-הירוז המבדרת של "שרלוק הולמס", ובנוסף, הוא עומד להשתתף ככל הנראה גם בסרט שלישי בסדרה, וכן בתפקיד ב"הנוקמים", כפי שנרמז בסרט הנוכחי, מה שמוכיח שהוא עושה בדיוק את מה שהוא רוצה לעשות - כיף.

בסרט ההמשך, שכמו הראשון, בוים אף הוא על ידי ג'ון פאברו (שגם משתתף כאן בתפקיד עוזרו של סטארק, האפי), אנו ממשיכים בדיוק מאותה נקודה בה הסתיים הסרט הקודם. סטארק, שאינו מסוגל לשמור את סודו לעצמו, חושף את זהותו של איירון מן במסיבת עיתונאים מיוחדת, שכמובן בעקבותיה הוא זוכה לאהדת הקהל ולמילוני מעריצים.
עם זאת, באותו רגע שמתגלה זהותו של סטארק/איירון מן, אנו למדים שלכל גיבור יש גם אויב מושבע, וכאן מדובר באיוואן ואנקו (מיקי רורק), מדען רוסי גאון שמעוניין לפגוע בסטארק כתוצאה מהיסטוריה משותפת שיש לשניים, בעל כורחם.
פרט לוואנקו, רשע אופייני לסרטי סופר-הירוז, נאלץ סטארק להתמודד גם עם הממשלה, שמגיעה
לעומת האויבים בסרט הקודם שהיו כאמור טרוריסטים מוסלמים, כאן האויבים הגדולים של סטארק הם דווקא הרוסים (וגם האמריקאים עצמם), מה שמהווה מעין חזרה לסרטי ריגול ופעולה בסגנון "ג'יימס בונד" והמלחמה הקרה.

הסרט נע כל הזמן בין מלחמותיו של סטארק באויביו, אך יחד עם זאת, הוא נאלץ להתמודד גם עם בעיות אישיות. קודם כל, אנו מגלים שהמכשיר הייחודי שמסייע לו לחיות, גם מרעיל אותו והוא צריך למצוא חומר כימי שיפתור את הבעיה. בנוסף, הוא מתמודד עם שדים מן העבר, המתגלמים באביו המדען המנוח (ג'ון סלאטרי, "מד מן") ועם חיי האהבה הלא פתורים עם העוזרת האישית שלו פפר פוטס (גווינת' פאלטרו).
לתערובת נכנסים גם חברו הקולונל ג'יימס רודס (דון צ'ידל), שעל אף יחסי החברות ביניהם, גורם למעשה להידרדרות בצד המקצועי של סטארק, ונטלי רשמן (סקרלט ג'והנסון), עובדת חדשה בתעשיות סטארק, צעירה בעלת מראה פתייני, שפוגמת עוד יותר במערכת היחסים של סטארק עם פוטס, אבל מתגלה במהרה כמישהי אחרת לחלוטין.
על אף שמדובר בסרט עמוס בעלילות משנה, הוא נע בקלילות בין כל הסיפורים והדמויות השונות, ומצליח ליצור קו עלילה זורם וברור. התסריט של ג'סטין ת'רו (שכבר עבד בעבר עם דאוני ג'וניור ב"רעם טרופי" המשעשע) והבימוי של פאברו, שוזרים בהצלחה את כל האלמנטים לכדי בידור קליל ומהנה, גם אם לא עמוק מדי, עם כמה סצנות אקשן מרשימות (למשל מרוץ המכוניות במונטה קרלו, שקצת מזכיר סצנה מסרטי "ג'יימס בונד") והרבה הומור.
אמנם "איירון מן 2" קצת פחות מוצלח מהסרט הראשון, אבל זה בדרך כלל טיבם של סרטי המשך. יחד עם זאת, הוא מספק בידור לא פחות טוב ממנו, רוברט דאוני ג'וניור ממשיך להיות מצוין ואולי הכי חשוב: אין בו תלת-ממד.