והאש תמשיך לבעור: עשור ל"השרוף"
חיים צינוביץ' חוגג השבוע עשור ל"השרוף", הדמות הפיקטיבית שאותה יצר לצורך דיון על הקשר בין תקשורת לאמנות. בראיון למעריב הוא מוסר שהוא לא מתחרט ומדגיש: "עשיתי בצורה אמנותית את מה שדודו טופז עשה באלימות"
קצת רקע למי ששכח: בשנת 2000 החליט צינוביץ' לנסות לבחון כיצד התקשורת בישראל נוטה להתעניין רק בסיפורים סנסציוניים סביב אמנים במקום במוזיקה שלהם. לצורך כך הוא התחזה לנכה שגופו כוסה בכוויות כתוצאה מפיצוץ של בלון גז בביתו. באותה תקופה הושמע שירו "שקר החן והבל היופי" בכל תחנות הרדיו, מה שהוביל את עורכי מוסף "7 ימים " של ידיעות אחרונות להעניק לו כתבת שער שבה חשף את סיפורו הקורע לב, לכאורה. ימים ספורים לאחר מכן התראיין "השרוף" בתוכניתו של יאיר לפיד, הוריד את המסכה וחשף את התרמית בשידור חי.
"אני ממש לא מצטער על זה", מספר צינוביץ' בריאיון למעריב. "אם מאחורי כל הסיפור הזה לא היה אלבום טוב, זה לא היה שווה אבל זה לא היה המצב".
חשבת שהסיפור יקבל חשיפה כזו רחבה?
"אין בן אדם שלא נחשף לדבר הזה, אבל מצד שני צריך לשמור על פרופורציה. הגעתי למצב שחשבתי:'מה אני יכול לעשות כדי לחזור להיות רלוונטי?'. היום אנחנו חיים בעידן של אחרי דודו טופז, אבל מה קורה לאמנים שמרגישים שיש להם מה לתת, אבל לא שמים עליהם? אם טופז נהג באלימות לצורך כך,'השרוף' עשה את זה בצורה אמנותית כדי להחזיר את עצמו למשחק ואפילו לנקום באנשים שלא נתנו לו לעשות את שלו".
אתה חושב שהמעשה שלך הוא לגיטימי?
"בדור שידע את טופז יש משהו שמראה שאפשר לעשות את זה אחרת. כל עוד זה נעשה בתקשורת זה לגיטימי. העיתונאים לא משתמשים בזה? להם מותר ולי אסור? ברוב המקרים, לאמן אין אפשרות להגיב על הביקורת שנאמרת או נכתבת עליו, אבל'השרוף' הראה בעצם שיש אפשרות כזו".
לא מתחרט. חיים צינוביץ'
צילום: אלי דסה
יצא לך לדבר עם העיתונאים שהיו מעורבים בכתבה מאז פרסומה?
"שמעתי שהם לקחו את זה מאוד קשה. זה לא היה אישי מול הכתב או העורך. הסיפור הזה אולי הזכיר לכמה אנשים בידיעות אחרונות מה זה לפגוע באמנים. הם לא לוקחים אחריות על העשייה שלהם, אבל מצד שני זה נורא קל להיעלב ולהיפגע. לבי לא עליהם, ולא צר לי על אף אחד באותה מידה שהם לא מצטערים על הרבה אמנים שהם הרסו להם את החיים".
מה צריך לעשות מי ששוכחים אותו? טופז צילום: חן גלילי
ומה בנוגע לקוראים שלקחו ללב את הסיפור שלך, אתה לא מרגיש ששיקרת להם?
"ברור שעבדתי גם על הציבור. הגדרתי את זה פעם כפיגוע טרור אמנותי. זו הייתה הצגה שכולם היו מעורבים בה. הפעלתי כאן מניפולציה רגשית. אנשים הזדהו עם משהו שהוא בסופו של דבר סתם סיפור".
למרות הסערה הציבורית - ואולי בגללה - אלבום הבכורה של "השרוף", "הדמעות של היום הן הדבש של מחר", הצליח למכור לא מעט עותקים. צינוביץ' אפילו הוציא שנה לאחר מכן אלבום שני תחת אותו יוצר - "ושהאש תמשיך לבעור". אמש, כאמור, הוא חגג את התקרית ההיא בהופעה מיוחדת.
מאיפה בא הרעיון לציין עשור לאלבום?
"האמת היא שידענו שעומד להגיע התאריך ושאנחנו רוצים לציין את זה באיזשהו אופן. בסופו של דבר גיבשנו את צוות הנגנים והתחלנו לעבוד".
יש סיכוי שבקרוב נשמע חומרים חדשים?
"קודם כל, מעולם לא הפסקתי להקליט, אפילו שלא שחררתי חומרים ברדיו. בשבוע הבא ייצא לרדיו סינגל שלי".
מאז "השרוף" כיכבת הרבה במדורי רכילות ופחות במדורי התרבות. אתה חושש שזה אולי יפגע לך בתדמית?
"עולם הרכילות והפפראצי זה ממש תעשייה ואנשים אוהבים את זה. מצד שני, מדובר במשהו שאין לו קשר לעשייה עצמה. יש כאן אנשים שמככבים במדורים כאלה ולא עושים כלום. באותה תקופה לא היה אכפת לי שיכתבו עליי. בשנים האחרונות אני מוזכר מעט
מאוד ברכילות כי אני גם דואג להתרחק מהבלגן, ובשנים האחרונות העבודה שלי הייתה בעיקר מאחורי הקלעים. חוץ מזה בגרנו והזדקנו. אייטמים שמתעסקים בעם מי הלכתי בלילה ועם מי חזרתי היו לי בכמויות וזה נמאס. עכשיו אני מתמקד במוזיקה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם