רובין הוד שלא הכרתם
כוכבי "רובין הוד" ראסל קרואו וקייט בלנשט פתחו אמש את פסטיבל קאן ה-63 בנימה קלילה. שניצר מדווח מהשטיח האדום
קייט בלנשט בשמלה של אלכסנדר מקווין AP
"אילו רובין הוד היה חי כיום, הוא בוודאי היה רואה את המונופוליזציה של התקשורת כסכנה החמורה ביותר בעולם", אמר ראסל קרואו המשועשע, שמגלם את דמותו של הגיבור העממי האנגלי הנודע מכולם, בפני אולם מפוצץ בנציגים של כלי תקשורת מכל קצוות תבל.
אף שזוהי הצהרה מנופחת למדי טמון בה היגיון רב, לפחות למי שזה עתה צפה בסרט הפתיחה של פסטיבל קאן ה-63, ששונה מכל סרטי ההרפתקאות הקודמים שנקשרו בשמו של רובין הוד. קרואו, בעצה אחת עם במאי הסרט רידלי סקוט, הופך את המעשייה המוכרת כל כך על אודות מי ששדד את העשירים ופיזר את השלל לעניים להרהור פוליטי - מהסוג שעלול להפתיע את הצרכנים של סרטי האקשן, שמקבלים הפעם שיעור בסיסי במהות הקשרים שבין הכלכלה ותאוות השלטון, בין הרוח הדמוקרטית הטבעית לגזע האנושי לבין הידיים החמדניות של המעמד השליט.
סקוט הפך את רובין הוד לסרט קודר, ערפילי ומלא בוץ טובעני, ומבחינות רבות זהו מסר בוטה, הפוך ממש, לדימוי הזוהר שפסטיבל קאן שואף להעניק לסרטי הפתיחה שלו. בהיעדרו של הבמאי, שעבר זה עתה ניתוח ברגלו והצטווה על ידי רופאיו לא לזוז ממיטת חוליו, הנהיג קרואו את המפגש עם העיתונות ברוח קלה - אם כי ידע לנתב את העיתונאים לצדדים היותר מחוספסים של האגדה על אודות השודד עם נוצת הכובע הירוקה מיער שרווד.
"חשיבותו של הסרט", הסביר הכוכב, "נעוצה במעקב שהוא עורך אחר המלך האנגלי ג'ון, שהחל דרכו כמניאק אגואיסט וסיים בכך שהעניק לראשונה בהיסטוריה את מגילת הזכויות לאזרחיו". קשה לומר שסרטי רובין הוד הקודמים, והיו כבר למעלה מ-110 כאלה עד כה, היו שמחים דווקא על התובנה האולטרה חברתית הזו.
ראסל קרואו ואשתו דניאל על השטיח האדום בקאן MCT
הפתיחה; ושטיחים אדומים הלכו ונפרשו פה ושם.
האיחור בהכנות הוסבר בשיטפון גלי הים שהציפו את קאן בשבוע שעבר, והשביתו את העבודות מסביב לארמון הפסטיבל. ועד כאן על תעשיית הזוהר. החל מהבוקר מתחילה העבודה האמיתית והאפורה. כלומר, רצף בלתי נגמר של סרטים סיניים, קוריאניים, איראניים ואפריקאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם