וולף ביער: ראיון עם אמנון וולף
השחקן אמנון וולף מגלם צייד בהצגה החדשה "לב של מלך", שתפתח היום את פסטיבל ישראל לילדים בחולון. בראיון ל"המגזין" הוא מספר איך האבהות שינתה את ראיית עולמו ועל הקשר שבין ההצגה וקריאת עיתונים
ההצגה מגוללת את סיפורו של מלך השולח את אחד מציידיו הנאמנים אל היער בשליחות מיוחדת. ביער מגלה הצייד איש ברזל, אשר היה גם הוא פעם צייד, אבל שילם מחיר כבד על עיסוקו הקטלני. הצייד לוקח את המלך לפגוש את איש הברזל וכתוצאה מכך משתנים חייו של המלך ואיתם חייהם של כל נתיני הממלכה.
"זו אגדה מקסימה", אומר וולף. "היא מספרת בעצם סיפור של שינוי חיים, איך המלך יוצא למסע אחרי הלב שלו. יש בה כמה רבדים וכמה משמעויות. לכן היא מתאימה להרבה סוגים של קהל בהרבה גילאים".
אילו משמעויות ישנן בהצגה?
"למשל, איך אנשים עוברים שינויים בחיים, איך אנשים חושבים על עצמם דבר מסוים ומגלים שהמציאות היא אחרת, איך אנשים יכולים להיות טובים בבסיסם אבל מגלים שכדי לעשות שינוי צריך לפעול באפקטיביות ולצאת מהאדישות. המלך הזה היה איש טוב בבסיסו, אבל לא עשה עם זה כלום ולא תרם מספיק, וכתוצאה מכך נתיניו חיו חיים לא טובים. הוא לא היה מודע לזה, עד שהחליט לעשות מעשה".
איפה אתה רואה את הפער הזה בחיים האמיתיים?
"בכל יום, בכל רגע. בפוליטיקה, בתקשורת, בבידור. אנשים שיש להם יכולת לגרום לשינוי ולא משתמשים בה. אנשים שיכולים להשפיע, אבל לא מזיזים כלום ולא עושים שום דבר. וגם אנחנו, האנשים הפשוטים, שיושבים וקוראים עיתון ואומרים'אוי, איזה מסכנים' אבל תכל' ס לא עושים כלום. כל זה, עד שפעם בכמה זמן אנחנו חוטפים איזו בומבה, או באופן אישי או באופן קולקטיבי, ומזיזים את עצמנו לפעול. אחר כך אנחנו חוזרים לאדישות שלנו".
אמנון וולף: הגליל, משהו בלתי רגיל
צילום: רפי דלויה
ההצגה מיועדת לגילאי שש ומעלה ומשלבת קטעי תנועה בכוריאוגרפיה של יחזקאל לזרוב. לדברי וולף, היא מצטיינת באסתטיקה של עיצוב תלבושות ותפאורה ייחודיים, וכן במוזיקה מקורית שכתב המלחין רן בגנו.
"ההצגה מאוד מכבדת את הילדים", אומר וולף. "זה משהו שהוא לא מובן מאליו תמיד בהצגות ילדים. מצד
שני, היא באה ממקום שמישיר מבט לילדים, לא למטה ולא למעלה ויוצר עבורם עולם קסום. לפעמים כשמנסים לדבר לילדים בגובה העיניים אז יוצא או משהו מתיילד או משהו גבוה, אבל משעמם. פה, מצאו איזון יפה בין השניים. הייתי מביא את הילדים שלי בשמחה להצגה הזאת, גם אילו לא הייתי משתתף בה".
היה הבדל מבחינתך בין לעשות הצגה לילדים ובין למבוגרים?
"בחומר הזה לא היה הבדל בכלל. כיוון שזו פנטזיה, אגדה, אז משחקים הכל מעט גדול יותר ומוקצן יותר, אבל זה נכון גם כשעושים פנטזיה לא ריאליסטית למבוגרים. אנחנו שומרים על גרעין של אמת בדיוק כמו ששומרים על גרעין של אמת בדמות מוקצנת בהצגה למבוגרים. נגיד, כמו ששומרים על אותו גרעיון של אמת בשייקספיר או בצ'כוב. להפך, חיפשנו את האמת הזאת אפילו יותר. האנשנו את הדמויות כמה שיותר. אם בהצגה יש אריה, אז לא עשינו קלישאה של רעמה, שאגות ותחפושת של אריה, אלא אריה שהוא בעצם בן אדם, עם התסכולים שלו והפחדים שלו, וכך הלאה".
האם היותך אב לילדים משנה את גישתך למשחק בהצגת ילדים?
"להיות אבא משנה את כל ההסתכלות על העולם, אז אני מניח שזה שינה משהו בלי שארגיש. בעיקר יש תחושה של אחריות מסוימת. אני רוצה להציג לילדים, לדבר אליהם כשחקן, כמו שהייתי רוצה שידברו לילדים שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם