דיסטרביה: על ההופעה של ריהאנה בישראל
המון אנרגיות חיוביות היו בהופעה של ריהאנה שנערכה אמש בתל אביב. ועדיין, למרות הבמה המושקעת, הריקודים המיוזעים והרצון הטוב של הזמרת מברבדוס, בחירה לא מדוייקת של השירים גרמה לתחושת חוסר סיפוק. נמרוד דביר רוצה להיטים
ריהאנה בישראל, 30.5, תל אביב
המופע שלה אמש (א') נערך במסגרת מבצע מיתוגי מרשים של חברה סלולרית (לא נפרסם את שמה, אבל נאמר שרמז אליו ניתן למצוא בדוכן הפירות, בין האשכוליות ללימונים) במסגרתו בני נוער תרמו ארבע שעות לקהילה ובתמורה קיבלו כרטיס להופעה. גם ריהאנה עצמה צבעה משהו במרכז צופים בחולון ולכן גם לה היה מותר להיות שם.
כאמור, המופע שלה לא היה בתשלום, כמו אמנים גדולים אחרים שהגיעו ויגיעו לארץ, אלא היה סוג של דובדבן על הקצפת, צ'ופר על התנהגות נאותה. כי שנותנים, מקבלים, וכל הג'אז הזה.
ובאמת, ריהאנה והחברה שהביאה אותה, שלא נאמר את שמה אבל נרמוז שהיא נמצאת על פלטת הצבעים בין האדום לצהוב, נתנו מכל הלב.
זה התחיל מהבמה המרשימה שנבנתה באיצטדיון בלומפילד בתל אביב, המשיך דרך מופע החימום החביב (צמד הדיג'יאים "יוסטון פרוג'קט" שהרקידו את הקהל הצעיר), התפאורה, התאורה, מופע הזיקוקים המרהיב, הרקדנים המחופשים שהגיעו מחו"ל, האנרגיות הטובות והמילים החמות (על הכל נרחיב בהמשך).
כל זה, יש לציין, חינם אין כסף. חייבים לומר – שאפו. ועדיין, כשנותנים לנו אצבע אנחנו רוצים את כל היד. והיד הזאת, מה לעשות, כוללת להיטים, מה שקצת היה חסר במופע שנתנה אמש גברת רירי.
יתכן שאלפי מעריצים מתוך ה-15,000 שהיו אמש יחלקו עלי, אבל אני יודע מה ראיתי. הקהל בישראל היה ונשאר חובב להיטים מושבע וחלק גדול ממנו יצא אמש מאוכזב.
יודעים פה שריהאנה הוציאה אלבום בשם "Rated R", עליו היה מבוסס חלק מרכזי מהמופע. יש שם אחלה שירים, באמת. אבל לטובת אלו שלא מזריקים ריהאנה לוריד, ואתמול היו לא מעט כאלה, בחירת השירים הלא מוכרים דיו וההתעלמות מהלהיטים הגדולים צרמה במקצת.
גם לי, אחד שמתגאה שיש לו בבית את כל האלבומים של הגברת, בחירת השירים הייתה תמוהה. בתוך המופע היו חורים גדולים, גדולים מדי, של שירים לא מוכרים שגרמו לחלק ניכר מהקהל להתיישב.
נכון, כולם קמו כשריהאנה פרגנה איזה "S.O.S" או "Rude Boy", אבל למה כל הטיזינג הזה? ההפסקות הגדולות בין הלהיטים גרמו להבין שהקהל הממוצע מכיר בערך חמישה שירים של הזמרת. חבל שיש לה 20.
המחסור הגדול ביותר מבחינתי היה ההתעלמות מהשיר "Russian Roulette" ("אנד יו קאן סי מיי הרררררררט, ביטינג"), אחד מלהיטיה הגדולים,
למה ההתקטננות על השיר הזה, אתם שואלים? אל תאשימו אותי, תאשימו את החברה המייבאת (שלא נאמר את שמה וכו') שדאגה לפמפם את השיר לאורך הפרסומות המקדימות משל היה שמה השני של הדיווה מברבדוס.
אחרי כזה מסע יח"צ, לא הגיוני שהגברת תפרגן לנו ברולטה? אז זהו, שלא. גם להיטים נוספים קופחו: "Pon da Replay", אחד מהשירים הכי מקפיצים שלה, הפך לקטע מעבר שביצעה הלהקה בלי ריהאנה עצמה.
"דיסטרביה", עוד שיר פופולרי, הפך למופע מפלצות ואימים קברטי שקצת פגם במקור, לטעמי. ו-"Umbrella", עוד להיט היסטרי, הגיע בסוף, אחרי שהקהל היה מותש.
לעיתים קרובות מדי במהלך ההופעה ניתן היה להבחין בנפילות מתח כלליות, מה שגרם לריהאנה להראות כאילו היא שרה לעצמה.
תכנון נכון יותר היה להפציץ את הקהל בלהיטים על ההתחלה ואז לדחוף לקהל בדלת האחורית כמה מהשירים החדשים. זה אולי קצת צ'יזי, אבל סיכוי סביר שתכנון שכזה היה עוזר להופעה להתרומם הרבה יותר.
חוץ מבחירת השירים, אין באמת תלונות. המופע נפתח בבאנג רציני עם מיצג זיקוקים מרשים שגרם לציפורים ברחבי תל אביב התקף לב משולש.
אחריו עלתה ריהאנה, פרפורמרית בחסד, וישר החלה להפציץ שיר אחר שיר על רקע מסכי וידיאו ענקיים. החברה הסלולרית, שכבר הובן שאת שמה לא נגיד, דאגה לצייד את הקהל בפנסים כתומים בצורת לבבות ונרות מאירים לבנים.
השטיח של האורות הלבנים והכתומים על הרקע השחור של האנשים יצר מראה מרהיב (ואם מישהו לא מדמיין כבר עכשיו את לוגו החברה, שיקום וייצא מהחדר).
גם ריהאנה עשתה את המירב. היא התפתלה, נשכבה, רקדה ונמעכה על הבמה, מוכיחה שהיא לא סתם זמרת, אלא גם אחלה מופיעה. בשלב מסויים היא אפילו פנתה לקהל ואמרה: "זו הפעם הראשונה שאני מופיעה בפני קהל שלא היה צריך לשלם. אתם גדולים! (Awesome)".
ישר אחרי ההקדשה הזו לקהל הגיע הביצוע הטוב ביותר של הערב, לטעמי, של השיר "Take a Bow". ריהאנה, חפה מרקדנים, התיישבה על הבמה ושרה את השיר בו היא מתעמתת עם בן זוג בוגדני ואומרת לו לארוז את הפקלאות ולהתחפף לה מהפרצוף.
כמות הרגש שהיא הזריקה למילים הוכיחה שמדובר בזמרת שמבינה מה היא שרה ולא סתם בובה חלולה שדגו על החוף בברבדוס. על כך – כבוד.
המופע נגמר מבחינתי, ומבחינת רבים סביבי, בטון מאכזב, כשריהאנה ביצעה גרסא ל-"Umbrella" ואז פשוט יצאה מהבמה, בלי הדרן ובלי כלום.
הקהל עוד חיכה קצת עד שהבין שהגיע הזמן ללכת. למעשה, רק כשהדליקו את האורות באיצטדיון החלה נהירה מאוכזבת לכיוון השערים.
כשחזרתי הביתה שמתי לי במחשב את השיר "Russian Roulette", פיצוי על המחסור בלהיטים במהלך הערב. זה, מבחינתי, היה כמו ללכת למקדונלדס ולחזור בלי לתת ביס בביג מק. כן, זה משביע, אבל אם אנחנו כבר שם, למה לא לתת לנו את התפריט המלא?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם