קצב ועצב: על האלבום של הטינדרסטיקס
אלבום שמיני לטינדרסטיקס, Falling Down a Mountain, אזורי המלנכוליה העמוקה. מי שלא אהב לא יתאהב. אבל מי שאוהב ייגנב
"טינדרסטיקס קיימים כדי ליצור יופי משברון הלב", נכתב בביקורת ב"גרדיאן הבריטי" על אחד האלבומים שלהם בעבר. אין ספק שיש בזה משהו.
האלבום שהוקלט בצרפת ובבלגיה הוא אלבום ההמשך ל-The Hungry Saw מ-2008. והרכבת הפיוטית והסגנונית של טינדרסטיקס עוברת ביערות אפלים ובערים רטובות וריקות. יש לטינדרסטיקס דרך חרישית וייחודית לומר דברים צורבים וכואבים.
בכל שיר שהם מבצעים - ואפילו אם מדובר בגרסת כיסוי לשירי אחר - יש אותה מורבידיות עגמומית ותובענית שהייתה נוכחת שם החל באלבום הראשון. גם האלבום החדש של הלהקה חושף שירים קטנים ומושלמים, ובכל אחד מהם מסתתרת דמעה.
הקטע הראשון הוא ג'אזי, הקטע השני מאלץ אותך להפסיק ולנשום כדי לקלוט את מגוון הצלילים ואת השקט שביניהם. השיר השלישי, הקצבי יותר עם פסנתר ומחיאות כפיים, חושף מלנכוליה מהפנטת של מסיבת כיתה ו'. התחושה שאתה נמצא במקום הלא נכון, על אף פי שאין שום דבר שמאיים עליך באופן מפורש.
טינדרסטיקס יוצרים מלודיות עשירות רומנטיקה מתוקה-חמוצה מהסוג שניק קייב וגם קורט ואגנר מלהקת למבצ'ופ חותמים עליה. החומרים מבקשים פורקן רגשי ולא כל כך רוצים גאולה. התנועה היא בין ז'אנרים. מוזיקה קלאסית מודרנית ("מוזיקת פסנתר" החותם את האלבום) או ג'אז (שיר הנושא "נופלים במורד ההר" ) או קאנטרי גותי ("הרמוניה מסביב לשולחן שלי") או פולק בסגנון שנות ה-60 ("בוטנים") והמתיקות החריפה-מתקתקה לא מכסה על הקיצוניות הרגשית שבאה לידי ביטוי בשירים.
טינדרסטיקס קיימת כבר 20 שנה ובמובנים רבים לא נשמעת כלהקה אנגלית אלא דווקא כלהקה אמריקנית שיוצרת פולק-קאנטרי-אלטרנטיב ומתכתבת עם פליימינג ליפס או גראנדדי של שנות ה-90.
בהתחשב בכך שמדובר בלהקה שמעולם לא חצתה את הקווים מהאלטרנטיבה אל תוך המיינסטרים, הישרדותה של טינדרסטיקס היא הישג אדיר. מרשים. הם הגיחו מנוטינגהאם, מקדימים להקות מודרניות כמו זירו 7 ובנט, אבל אף פעם לא הצליחו להיות אופנתיים כמוהם.
תמיד היה בטינדרסטיקס משהו זר ומעט מוזר. סטוארט סטפלס, גם באלבומי הסולו הביתיים
כשהוא כותב על אהבה הוא בעצם כותב על החוסר באהבה, כשהוא כותב על החיים שלו הוא בעצם כותב על סתמיותו והשרירות של המוות. קול הבריטון של סטפלס נושא את הטינדרסטיקס על גבו ונותן ללהקה את תג הזיהוי שלה.
מוזיקלית, Falling Down a Mountain ממשיך לנוע בין נופי צליל ורגש שונים, כשחוץ מגיטרות יש פה (כרגיל ) גם ויברפון, גלוקנשפיל, פסנתר רודס, כינור, חצוצרה, טרומבון, קלרינט ואורגן האמונד וכלי הקשה שונים כולל מחיאות כפיים וחלילים.
זה מסתכם בקטע שכל מה שצריך זה רק למצוא את הסרט הנפלא שייקחו אותו כפסקול. זהו לא אלבום מסחרי, הוא לא יחדור אל המיינסטרים ולא יוסיף ללהקה מעריצים חדשים, אבל הוותיקים ילקקו את האוזניות.
אין ב-Falling Down a Mountain שירים מובהקים, אין המנונים ואין שירים עם פזמונים מידבקים אך יש בו בהחלט נופי צליל וערבות נפשיות הנפרשות אל האינסוף. אלבום מיוחד במינו מעניין ובחלקו נוגע ללב.
טינדרסטיקבס, Falling Down a Mountain
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם