אבן דרך: ביקורת על Exile On Main Street
אלבום המופת Exile On Main Street של הרולינג סטונז שיוצא כעת בהוצאה מחודשת הוא פיסת זהב היסטורית שאסור לכם לפספס
The rolling stones – Exile On Main Street, הליקון
האם המהדורה החדשה של האלבום Exile On Main Street של הרולינג סטונז תהפוך את כף המאזנים לטובתו אל מול האלבום Sticky Fingers? או שמא יהיה זה בכלל Let It Bleed מ-1969 שיקבל את מירב הסופרלטיבים, ומה עם Beggars Banquet המושלם מ-1968? ואל לנו לשכוח את תשובתם של האבנים ל"סרג'נט פפר" ואת Aftermath האדיר שנפנף את כל מי שעוד היה לו ספק לגביהם.
הוויכוח הארוך על השאלה מהו האלבום הטוב ביותר של הסטונז מתעורר שוב בעקבות המהדורה המחודשת של Exile On Main Street המופתי שיצא במקור ב-1972, ויוצא כעת מחדש עם דיסק בונוס ובו עשרה קטעים שהוקלטו בזמן אמת, לא הוכנסו לתקליט המקורי וכוללים בין היתר הקלטות שונות ל-Soul Survivor ול-Loving Cup, וכן פנינים נוסטלגיות כמו Pass The Wine ו-Plundered My Soul, שתמיד ישמחו את מי שלבו שייך לאבנים.
"גלות ברחוב הראשי" מציג את הסטונז בשיאם, שיא שהתחיל כמה שנים קודם לכן והגיע למיצוי ולהתעלות בעיקר בזכות הדבקות במטרה של החבורה שכתבה את ספר הרוקנ'רול השלם. המטרה, מעבר לכל ההילה המוצדקת סביב האלבום הזה, היא למעשה לעשות ככל העולה על רוחם באולפן ומחוצה לו. השירים באלבום הופכים את חובב הסטונז המושבע לעוד יותר פנאטי, ומגבירים את הרצון להתכסות בלכלוך וליהנות מזה.
האלבום הזה מצליח להפריד בין כל אלה שאבן מתגלגלת מעולם לא עשתה להם את זה, לבין אלה שיטענו לנצח כי הם ורק הם, הלהקה הגדולה בכל הזמנים. מי שלא אהב את הסטונז קודם, לא יאהב אותם בזכות האלבום הזה. אם הוא עדין רוצה לנסות, כדאי שיתחיל עם אלבומים מוקדמים יותר ואז יגיע ל"גלות" עם מספיק ידע, כדי להבין מה הם עוללו פה ולהתמסר מיידית.
מיק ג'אגר
רויטרס
18 קטעים. חלקם מטונפים, חלקם בועטים, חלקם מלטפים ביד מחוספסת ואף אחד מהם לא מתחנף או מתחסד. הסטונז נותנים בראש בדרך שהם, ורק הם, יודעים. אלבום שמתחיל עם Rocks Off ו-Rip This Joint יורה מיד לכל הכיוונים ואינו משאיר שבויים. אין הרבה חובבי רוק שיכולים להישאר אדישים לפתיחה כזו. הקצב והשמחה הרעה והצינית שיש ב-Shake Your Hips (במקור של סלים הרפו) ו-Casino Boogie הוא בלעדי. Tumbling Dice הוא השיר היחיד שמתקרב להגדרה של להיט, וגם הוא מצליח לחמוק מזה ונשאר פשוט שיר נצחי.
Exile On Main Street עטיפת האלבום
כששומעים את Happy גם בפעם המיליון, מבינים בדיוק למה התכוון אלוהים כשהמציא את הרוקנ'רול הפשוט. Sweet Virginia ו-Let It Loose הם המנונים. הגעגועים והאהבה לצד השמח של המיסיסיפי מרקיעים שחקים ב-Turn on The Run ו-Ventilator Blues. העושר שהם שופכים על רוברט ג'ונסון ב-Stop Breaking Down מחזירים אותו לחיים.
לכל אורכו של האלבום, התאומים הסיאמיים מיק ג'אגר וקית' ריצארדס חופרים עמוק בשורשי הרוק האמריקאי. ג'אגר שר כמו ממזר חמקמק ונהנה מכל מילה שיוצאת מפיו. ריצ'ארדס, החתול המסומם הכי חד בסביבה שכותב ריפים מתוך שינה עם מזרק תקוע בזרוע, הוא התגלמות החופש כדרך חיים. עם
שני עמודי התווך הנוספים ביל ויימן הבסיסט וצ'ארלי ווטס שמעולם לא נתפס לא מוכן, ויחד עם מיק טיילור שהגיע במקום בריאן ג'ונס בסוף שנות השישים והביא את מה שלמד מג'ון מאייל והבלוז ברייקרס, משלימים האבנים עוד הרכב קלאסי.
אסור לשכוח את בובי קיז האגדי על הסקסופון וניקי הופקינס בפסנתר שהביוגרפיה של כל אחד מהם בנפרד יכולה למלא אנציקלופדיה. לכאן הם הגיעו כדי להטביע את חותמם על עוד חתיכת היסטוריה מבית היוצר של הסטונז. פיסת הזהב הזו שיוצאת עכשיו מחדש מלווה גם בסרט שמתאר את סשן ההקלטות הפרוע בטירה ליד ניס שבצרפת. ואצל הסטונס, כמו תמיד גם מי שראה הכל - עדין לא ראה כלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם