זוהר נגד שמוליק
זוהר לוי ושמוליק קראוס, המוזיקאים עם הדם הכי רותח בישראל, ניהלו ביניהם קרבות שכללו תופים וראשים שבורים. השבוע, המלחמה התחדשה
שמוליק קראוס יוסי אלוני
- הראיון עם זוהר לוי
"לא אהבתי את זוהר", מספר קראוס ל"תרבות מעריב". "זוהר לא תופף, הוא עשה רעש. התיפוף שלו הפריע לשירה. הוא רצה שישמעו תופים יותר מאשר את השלישייה. הוא היה נכנס לפני הזמן, וקיבל ממני מכות בראש. נתתי לו נוגרות באמצע ההופעה. וזוהר גם לא אהב אותי כל כך. הוא היה מקנא בי. הוא אמר לי בזלזול על המוזיקה שכתבתי לחלונות: 'איזו מוזיקה אתה כותב? זה מתלקק לאנשים!'. אמרתי לו: 'תלקק לי בתחת! תכתוב אתה יותר טוב, נראה אותך!'".
"איזה שטויות, הוא מבלבל ת'ביצים", מגיב זוהר. "אני נכנסתי לפני הזמן? זה שמוליק שהיה ממהר בקצב, בשירה ובגיטרה. אני קינאתי בו? אני לא סבלתי אותו! אבל כן, יכול להיות שאמרתי לו שהמוזיקה שלו מתלקקת לאנשים".
באחת המלחמות ביניהם, קראוס שבר גיטרה על התופים של זוהר. בעצם, גם כאן תלוי את מי שואלים. לפי קראוס, הגיטרה נופצה
על הראש של זוהר. "שמוליק היה מצד אחד איש מאוד אלים, פתח פה על אנשים, וכולם פחדו ממנו", אומר זוהר. "מצד שני, הוא כתב כמו ילד שירים ליריים ונאיביים. 'בובה זהבה' למשל. והמתח הפנימי הזה, בין הילד לבין הבוגר, זה מה שהטריף אותו".
הקרבות בין השניים התחדשו בשנת 1970, בלהקת כיף התקווה הטובה שבה שניהם היו חברים. "אני הלכתי לכיוונים של רוק מתקדם ושמוליק כתב שירים בכיוונים מוזיקליים יותר, ליריים, כמו של החלונות", אומר זוהר. "אבל ההתנגשות האמיתית הייתה כשהוא השתלט על הלהקה ולא נתן לנו לעבוד. שמוליק העיף את חנן יובל. אני ברחתי ממנו. הוא בא אליי הביתה והתחנן שאחזור. את רוב השירים לקחתי איתי לאחרית הימים. כשלהקת כיף התקווה הטובה התפרקה, אמרו: 'התקווה הלכה, ונשאר הכיף'".
שמוליק, השבוע, בחוף הים של תל אביב: "אני אמרתי את זה!".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם