ראשי » רייטינג » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

הוא לא ישוב: ראיון עם זוהר לוי

זוהר לוי, אחת הדמויות האניגמטיות ביותר של המוזיקה הישראלית, שובר שתיקה של עשרות שנים. מי שנחשב לאחד מחלוצי הרוק הישראלי, עם הרכבים כמו אחרית הימים, נעלם מהתודעה מאז סוף שנות ה-70 וסירב בעיקשות לכל הצעת איחוד או ראיון. עתה הוא מדבר, ושופך מעט אור על דמותו השנויה במחלוקת

סוף שנות ה-60, אולם קולנוע, טבריה. אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ עומדים לסגור הופעה נוספת של החלונות הגבוהים עם שיר הסיום "יחזקאל". המתופף הצעיר והנלהב זוהר לוי מחליט במפתיע, על דעת עצמו בלבד, לפצוח בסולו תופים ארוך, שמעולם לא היה חלק מהשיר. הוא עוצם את עיניו ונכנס לאקסטזה של הפצצת התופים, כאילו אין מחר. כעבור ארבע דקות רצופות של טראנס, חוטף זוהר מהלומה בראשו מקראוס. הוא עוצר את נגינתו בבהלה, פוקח את עיניו ונדהם לגלות שכל הקהל עזב את האולם בזמן הסולו המאולתר. אריק איינשטיין וג'וזי כץ עומדים בצד הבמה ומתפוצצים מצחוק.

- ומה חושב על זה שמוליק קראוס?

"לאן נעלם זוהר לוי?". מאז שנות ה-70 השאלה הזאת הפכה לאחת התעלומות המסקרנות ביותר בתעשיית המוזיקה. לוי, מתופף גאון ומלחין מהפכני, היה אחד המוזיקאים החשובים והמשפיעים ביותר ברוק הישראלי של סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70. הוא נחשב בצדק כמי שהקדים את זמנו. הוא הקים והנהיג את אחרית הימים, להקת הרוק הישראלית הראשונה ששרה בעברית. כתב את המוזיקה למחזה הסאטירי "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין שהרעיש את המדינה. הלחין קלאסיקות כמו "העץ הוא גבוה" ו"פתחי לי את הדלת". ליווה בתופים את האמנים הכי גדולים: אריק איינשטיין, שמוליק קראוס, שלום חנוך, חוה אלברשטיין ומי לא. זכה להערצה מצד הבוהמה, הפוליטיקה והתקשורת. ויום בהיר אחד הוא ירד למחתרת.

לאן נעלם זוהר לוי? ולמה? במשך 30 השנים האחרונות הוא דחה הצעות מוזיקליות מפתות, הטיל וטו על אינספור בקשות ראיון, וניתק קשרים רבים עם אנשי הברנז'ה. נדמה כי היעלמותו דווקא העצימה את ההערכה כלפיו. והנה, במלאות 40 שנה להצגה "מלכת אמבטיה" ולקראת יומולדת זהה ללהקת אחרית הימים בשנה הבאה, המתבודד המוזיקלי שובר את השתיקה התקשורתית הארוכה, ומדבר בפעם הראשונה על אכזבתו מתעשיית המוזיקה, ההתבודדויות במנזרים, האובססיה לנשים, העסקים שקרסו, השקיעה בהימורים וההתרסקויות הכלכליות. אמנים רבים, מאריק איינשטיין ועד סטיבן ברקוף, שולחים דרישת שלום. ואם זה לא מספיק: זוהר לוי מספר איך רגע אחרי שהחליט לחזור להלחין, לתופף ולהקליט, נקטעה תוכניתו באכזריות על ידי אירוע מוחי והתקף לב שהתרחשו בו זמנית.

זוהר לוי נולד בבגדד לפני 67 שנה. אביו סעיד עבד בשגרירות האנגלית בעיראק והיה מקורב לשלטונות. המשפחה חיה בכל טוב. כשהיה בן עשר עלתה משפחתו ארצה, היישר למעברת מחנה ישראל הסמוכה ללוד. זה היה מעבר טראומתי, מחיי השפע בעיראק לחיים על גבול העוני: חמש נפשות (זוהר הוא האח הבכור לאולגה ונינה) חיו בחדר קטן אחד נטול מקלחת, שירותים ומים. סעיד לא מצא עבודה ההולמת את כישוריו. זוהר גנב תפוזים מהפרדסים הסמוכים למעברה ומכר אותם כדי להתקיים.

זוהר לוי היה אוטודידקט, בוגר בית הספר של החיים. "כבר מילדותי תופפתי על כל דבר ועם כל דבר: פחי זבל, סירים, כיסאות, כלי מטבח, קופסאות זיתים, בקבוקים, אופניים וגם על הגוף שלי", הוא מספר. בין האוהלים והצריפונים, בסביבה של עולים מארצות רבות, הוא נחשף למגוון סגנונות מוזיקליים: הוא למד שירים עבריים ותופף במקהלת בית הספר שבה היה חבר גם הזמר גבי שושן; גילה מוזיקה לריקודים כשליווה את להקת ריקודי העם עלומים; ושמע בבית אום כולתום.

לאחר שירות צבאי מקוצר בחרמ"ש, ובמקביל לנישואיו ("חסרי המשמעות") עם פקידת הבנק מימי בעודו בן 22 (וגירושיהם חמש שנים לאחר מכן), עבד זוהר כמתופף במועדונים שונים בארץ ונע בין ג'אז לפופ-רוק. הוא התמקצע כשליווה את הבסיסט האגדי לארי ווקר. באמצע שנות ה-60 חל מפנה בקריירה שלו. הוא פגש במועדון חצות וחצי באילת באקראי את שמוליק קראוס, ומאוחר יותר קיבל ממנו הצעה להיות המתופף של החלונות הגבוהים.

זוהר הוקלט בפעם הראשונה בחייו בשנת 1967 באלבום של החלונות הגבוהים. די להקשיב לשירים כמו "כל השבוע לך", "יחזקאל" או "אז מה" כדי להבין שהיה לו תפקיד משמעותי בעיצוב הצליל הייחודי ללהקה. הוא בלט יותר מכל מתופף אחר עד אז, עוב? דה שקירבה אותו עד מהרה לאחד היוצרים החשובים ביותר של התקופה.

"יש בנאדם שאתה מוכרח להכיר", אמרה עדנה שביט לזוהר לוי ב-1968, כשזוהר התארח בתוכניתה בגלי צה"ל. לבנאדם הזה קראו חנוך לוין, ומפגש הפסגה בין שני הציניקנים הוא אחד הרגעים החשובים בחייו של זוהר. "באותה תקופה שביט ביימה את ההצגה 'את, אני והמלחמה הבאה' שכתב לוין, והיא הזמינה אותי לבוא לחזרות. זמן קצר לאחר מכן, במועדון ברברים שברחוב המסגר תל אביב, נפגשנו. הבגדים של חנוך, הדיבור, כול כולו שידר צניעות. היה בינינו חיבור טוב. בזמנו הוא פיזר הרבה פזמונים לפשנל ולכולם, אבל לא הלחינו אותם כי הוא כותב קשה. אני הלחנתי את 'מצילתיים' שלו, ששר דוד יפרח, וזה היה השיר הראשון שיצא במסגרת ההרכב הזוהר השביעי. חנוך נתן את השם להרכב. הוצאנו תקליט עם שני שירים. השני היה 'זמר נוגה' (המוכר כ'התשמע קולי' - ש"ב) בלחן חדש שלי".

בסוף 1969, לאחר שהזוהר השביעי הייתה גם ללהקת הליווי של רן אלירן, זוהר לוי הלחין ועיבד מוזיקה להצגה הסאטירית "מלכת אמבטיה" שכתב חנוך לוין, מהיצירות המהפכניות והשערורייתיות ביותר שנוצרו בישראל. החיבור בין הטקסטים של לוין לרוק של זוהר יצר ניצוצות מקסימים, כמו "אבי היקר", "לקקו אחים לקקו" ו"אחים צ'מבלולו". אבל ההצגה נתקלה בהתנגדות רבה, שירי האלבום נפסלו ברדיו, וההצגה הורדה אחרי הופעות מעטות. "באסה שהקהל לא היה פתוח לזה", הוא נזכר. "הורידו את ההצגה אחרי שבועיים. הכול היה פוליטיקה. אבל חנוך לוין לא שם זין".

"אני זוכרת שזוהר היה מאוד החלטי עם הרעיון שעושים את 'מלכת אמבטיה', והוא נלחם על זה בשיניו יותר מכולם", אומרת תיקי דיין, משחקניות ההצגה. "במהלך ההמולה הגדולה, הפסנתרן נורא נבהל מהקהל. הוא לא הבין מי האנשים האלה שמתנפלים, תופ? סים את המיקרופונים, וזורקים על הבמה ביצים. הפסנתרן התרומם מהכיסא, המשיך לנגן בעמידה, ואמר: 'אני הולך'. ואז זוהר היה גוער בו בתקיפות (מחקה את זוהר): 'שב!!!' והוא היה מתיישב מיד. זה קרע אותי מצחוק".

מהסאטירה והסטירה, זוהר עבר לכיף התקווה הטובה. באמצע 1970 הקים את הלהקה, שהייתה מעין סופר גרופ, וכללה את ג'וזי כץ מהחלונות הגבוהים, חנן יובל מהשלושרים בשירה וגיטרה, אלי מגן מלהקת הנח"ל בשירה ובס ושלמה מזרחי מהבמה החשמלית בגיטרה חשמלית. הלהקה לא הספיקה להקליט אלבום, אבל חתומה על השירים "בלדה לעוזב קיבוץ", "שני צבים", "דוקטור יארינג" וגם הסולו של זוהר לוי "אני בדרכי למוסד הסגור" (שהוא גם הלחין). הלהקה התפרקה מהר מאוד בגלל גלגול נוסף של מאבקים בין קראוס לזוהר.

זוהר לא ויתר על חלומו להקים הרכב מקורי משלו. באמצע 1971 הוא עשה זאת בהצלחה אמנותית גדולה כשהקים, הלחין והנהיג את להקת הרוק הישראלית הראשונה ששרה בעברית, אחרית הימים. הוא אסף חבורה מוכשרת ומגוונת, שכללה את מירי אלוני שבאה מלהקת הנח"ל, את יצחק קלפטר שהגיע מהצ'רצ'ילים, את הבסיסט והזמר אלי מגן ואת גבי שושן כסולן. תהליך יצירת האלבום היה ארוך. זוהר הלחין שירים מורכבים וקשים לנגינה לשירי משוררים שבחר, מחציתם של חנוך לוין, שהגיע לא פעם לחזרות.

"הסתובבתי הרבה זמן עם הטקסטים האלה עד שזה יצא", הוא אומר. "הם היו שונים, כי אז לא כתבו בצורה אישית כזאת. לא התפשרתי ולא הסכמתי שהלהקה תחפף". מכיוון שלא ניגן על כלי הרמוני ולא ידע לכתוב תווים, הקליט את עצמו שר את השירים שהלחין ללא ליווי על טייפ סלילים כדי ללמד את הלהקה.

"זוהר מוזיקאי טבעי, רגיש, מוכשר והייתה לו אמביציה להוכיח לכולם שאפשר לעשות רוק בעברית", אומר אלי מגן. "אבל המוזיקה שהוא חיבר הייתה קצת, איך לומר, לא מדויקת. בעצם אני וצ'רצ'יל, למרות שאין לנו קרדיט על זה, עיגלנו והשלמנו את רוב הדברים שזוהר הלחין. הרמוניות וגם חלקים מהמנגינות".

במקביל להקלטות, אחרית הימים התחילה להופיע, אבל לא הצליחה למשוך קהל להופעות והיו מחשבות על פירוק. ואז הגיע אריק איינשטיין, שזכר לטובה את זוהר מימי החלונות הגבוהים, וסיפק גלגל הצלה זמני כשהזמין את הלהקה להופיע במשותף. זוהר גייס את נסים אלוני לעזור בהעמדה. "זוהר התגלה כמתופף מוכשר וכמוזיקאי טוב", אומר איינשטיין. "עבדנו קצת בחלונות הגבוהים, אבל שם הוא לא היה משוחרר כל כך בגלל שמוליק, אתה יודע. לא היה לו קל עם שמוליק. אחרית הימים זו גולת הכותרת שלו. להקה מקורית עם סאונד מיוחד, תודות לזוהר ולהרכב המוכשר. הוא פשוט עשה שם עבודה טובה".

אבל תגובת הקהל והתקשורת נשארה פושרת: המוזיקה הייתה חדשנית, רועשת וקשה מדי לעיכול. "הלהקה דעכה", אומר זוהר. "זה היה יותר מדי מתקדם. הייתה תקופה של הלהקות הצבאיות שהיו מכה. לא היה פרגון מהעיתונות ומהתקשורת. אם היה מתלבש על הלהקה בזמן קיומה איזה עיתונאי טוב, זה היה נותן פוש אולי. אבל אז הם לא שמו זין. היו כמה אמנים פריקים שבאו להופעות, כמו הצייר אורי ליפשיץ, בשבילם זה היה חידוש והם חיבקו אותנו. אבל הקהל לא. בעצם, גם היו הרבה אמנים שלא פרגנו ללהקה, כי היא איימה עליהם. אחרית הימים לא קיבלה עבודה. לא הלך למי שהעז".

אחרי חצי שנה של הופעות שהתרסקו כלכלית, המופע ירד והלהקה התפרקה. האלבום שלה השתחרר בסוף 1972, כשהלהקה כבר לא הייתה קיימת. הוא נחשב כיום לאבן דרך ברוק הישראלי. מבין כל שירי הרוק הקצביים והיצירות המורכבות, הקהל והתקשורת העדיפו ברבות השנים את הלהיט ההרמוני "העץ הוא גבוה" למילותיו של לוין עם שירתו הרכה של אלי מגן. ואיזה שיר הוא המועדף על זוהר? "'פתחי לי את הדלת'", הוא אומר. "המילים של 'פתחי לי את הדלת' זה הכי עמוס קינן שיש. עמוס שתה הרבה, וזה שיר על מישהו ששותה הרבה. בהתחלה הביא לי את הטקסט הזה בני אמדורסקי, שאלחין אותו בשביל הדודאים, ואז לקחתי אותו לאחרית הימים. זה לא התאים להם, לדודאים. זה השיר שלי".

הנוקשות בקולו של זוהר מתחלפת ברכות. "יש בזה שמחה גדולה, בלהצליח לחדש. החידוש בשיר הוא המעברים בין ליריקה לביט. יש בשיר הזה את כל הסגנונות. ההשראה, אתה אף פעם לא יודע מתי היא תבוא. היא באה מתי שהיא רוצה".

זוהר כל כך אהב את השיר הזה, עד שנעזר בו כדי לחזר אחרי דוגמנית יפה בת 22 בשם דורית גרי, בתה של אשת התיאטרון פנינה גרי. יום אחד דורית גרי חזרה לביתה ברמת אביב, ולמרגלות דלת הכניסה הצהובה, הופתעה לראות זר ענקי עם 30 ורדים בצבע תואם - צהוב. על הדף שצורף לזר הדפיס זוהר את מילות השיר "פתחי לי את הדלת", וליד שם השיר הוסיף בכתב יד את המילה "הצהובה". דורית נמסה. "הזר עם השיר היפה עשה לי וואו בלב", נזכרת גרי. "הוא היה מאוד רומנטי ורגיש. פתחתי לו את הדלת". זוהר ודורית היו בני זוג במשך שלוש שנים.

את הכתבה במלואה ניתן לקרוא במוסף תרבות מעריב

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...