סיוט מן העבר: ביקורת על "סיוט ברחוב אלם"
הרימייק החדש ל"סיוט ברחוב אלם" רחוק מלהיות חתרני וחדשני וגם נופל בהרבה מסרטי האימה העכשוויים
"סיוט ברחוב אלם" בגרסת 2010 אינו סרט המשך, אלא רימייק שמבקש להחזיר עטרה ליושנה. אגדת פרדי נולדה ב-1984, תור הזהב של הסלאשרים כביטוי מפלצתי ומטיל אימה לפחדים הכמוסים של אמריקה הרייגנית. נבלי הסלאשרים תקפו את בני הנוער שהעזו לשים ללעג ולקלס את ערכי המשפחה המקודשים ולטנף עצמם בסמים אלכוהול ומין חופשי. הם היו שומרי הסף של המוסר הרייגני, אך עצם היותם נבלים - מכוערים רצחניים פסיכוטיים - הביע את הביקורת הסמויה כלפי השמרנות. ובקרבות כמובן הם לרוב הפסידו (אם כי במלחמה המתמשכת הם לא הובסו וחזרו שוב ושוב).
את קהל הצופים הנוכחי, בוגר סרטי פורנו עינויים כ"הוסטל" ו"המסור", כבר לא קל לזעזע. יוצרי הסרט (ווס קרייבן, יוצר הסדרה המקורית אינו ביניהם; הוא הביע את סלידתו מהפרויקט) ביקשו ליצור מחדש את פרדי - שעבר עם הפיכתו לקאלט עידון קומי ואפילו נלעג לפרקים - כדמות אפלה ומרושעת במיוחד. לשם כך הוא שודרג מרוצח ילדים לספק פדופיל שאפילו בקרב אסירים נחשב לדרגה האנושית הנחותה מכולן. זה אכן בוזק בפרדי תבלין חדש, מאיים יותר, שבא לידי ביטוי באחת מהסצנות האחרונות עם חביבת קורבנותיו שעמה הוא נותן דרור חלקי ליצריו המיניים האפלים.
כבר לא מפחיד כמו פעם. סיוט ברחוב אלם 2010
MCT
פרדי מתחיל לתקוף את מתבגרי רחוב אלם בשנתם, ובעודם הולכים ומתמעטים הם מנסים להבין מדוע הוא רודף אותם וכיצד אפשר לעצור אותו. היגיון תסריטאי אינו אופציה. גם יצירת פנטזיה (או אימה לצורך העניין) דורשת קוהרנטיות ונאמנות לחוקיה שלה, אך אלה אינן בנמצא בסרט.
חלק צורחים, חלק לא. הנערים החדשים ברחוב אלם MCT
לתפקיד קרוגר לוהק ג'קי ארל היילי שנראה כמועמד טבעי לתפקיד. שני תפקידיו הבולטים בשנים האחרונות כמו היו תפקידי הכנה לדמות: דמות רפאים מסתורית וקטלנית ("השומרים") ופדופיל ("ילדים קטנים"). תפקיד פרדי קרוגר, אלמותי ככל שיהיה, קטן בהרבה מכפי מידותיו של שחקן מוכשר כהיילי.
רוברט אנגלנד מעולם לא הצליח לצאת מהסוודר של קרוגר לא מעט משום שזה תפקיד מוגבל בסופו של דבר. היילי עושה את עבודתו היטב אך לא מותיר כל חותם רב רושם.
וכך גם "סיוט ברחוב אלם" בגרסת הבמאי סמואל באייר. סרט אימה אפקטיבי ונאמן לחוקי הז'אנר, אך רחוק מלהיות חתרני וחדשני (ואפילו עמוק במידה רבה) כבגלגולו הקודם ונופל גם מעמיתיו על המסך, סרטי האימה האולטרה אלימים של הדור החדש. והרי "סיוט ברחוב אלם" לא מבקש להיות גרסה חדשה של המיתוס אלא רימייק. וככזה אין בו הרבה טעם. אם הוא אינו נברא מחדש במסורת "באטמן מתחיל" הפופולרית אולי עדיף היה לתת לפרדי להישאר בגדר סיוט מן העבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם