ההצגה הטובה בעיר
קצת יותר משנה אחרי עזיבתו של המנהל המיתולוגי, גרי בילו, והרוחות בבית צבי סוערות מאי פעם. התפטרותו הטרייה של סמנכ"ל בית הספר, אילן שטורם, על רקע יחסים עכורים עם המנהל החדש, מיכה לבינסון, הייתה רק נקודת השיא במה שנדמה כמו הידרדרות עקבית וארוכת שנים במעמדו של בית הספר. על הפרק: ירידה במספר הנרשמים, גירעון תקציבי ושורת שערוריות שנקשרו בשמו של המוסד. האם יצליח לבינסון לשקם את המותג המיתולוגי, או שבית צבי צפוי להפוך לסתם עוד בית ספר למשחק?
אלא שזמן מה לאחר שלבינסון קיבל על עצמו את התפקיד, הפכה מערכת היחסים המקצועית בין השניים לעכורה, מגמה שהלכה והחריפה עד ששטורם החליט להתפטר. כראוי להיסטוריה מרובת השערוריות של בית הספר, שטורם לא הלך בשקט: את התפטרותו הוא הגיש באמצעות מכתב חריף ליו"ר ההנהלה הציבורית של המוסד, מולי דור, ובו הוא מבקר את "הניהול הכושל" של לבינסון במהלך התקופה הקצרה שבה משמש האחרון כמנהל המוסד, ומביע תקווה שתוקם ועדה חיצונית ש"תחקור את הכשלים".
הפרשה מהווה נדבך צורם נוסף בהילה הלא מחמיאה שאופפת בשנים האחרונות את בית צבי, שנחשב פעם למוסד היוקרתי ביותר בארץ ללימודי אמנויות הבמה והפך - כפי שרבים מוכנים לומר אוף ואון רקורד - לקן צרעות.
כבר 49 שנים שבית הספר בית צבי פועל ברמת גן, ובמהלך התקופה הזאת יצאו מכותליו כמה מהכישרונות הבולטים ביותר של עולם התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה בישראל. זאב רווח ויוסף שילוח הם מבין בוגרי המחזור הראשון, ואחריהם התחנכו שם גם יוסי פולק, שלום חנוך, שמיל בן ארי, שמואל וילוז'ני, ריטה, ענת וקסמן, עידית טפרסון, דפנה רכטר, ליאור אשכנזי, איתי טיראן, מיכל ינאי ועוד רבים.
בדומה למוסדות מקבילים בעולם, הלימודים בבית צבי תמיד נחשבו לקשים, אינטנסיביים ותובעניים. המגמה הזאת עלתה מדרגה נוספת כשגרי בילו קיבל לידיו את מושכות הניהול ב-1981. בשנות ה-60 למד בילו ניהול במה והצגה בראדא, האקדמיה המלכותית היוקרתית לאמנויות הבמה בלונדון, ועם שובו לארץ בתחילת שנות ה-70 הקים את תיאטרון באר שבע וניהל אותו במשך שמונה שנים. ב-2006 זכה בפרס מפעל חיים בטקס פרסי התיאטרון. במשך 28 שנים - להוציא שנה אחת שבה לקח לידיו את ניהול הבימה - שלט בילו בבית צבי ביד רמה, שינה את דפוסי הלימוד הנהוגים במוסד והפך את בית הספר למזוהה עמו ועם שיטותיו. "אין ספק שגרי בנה אימפריה בזמן שניהל את בית צבי", אומר השבוע גורם שמקושר לבית הספר, "ואין ספק שלקראת סוף תקופתו הוא הרס את האימפריה הזאת".
"בהרבה מובנים, כולל הניהול הכלכלי של בית הספר ושערוריות אחרות שנקשרו בשמו. אבל זו הייתה בעיקר החלטה אחת מהותית: הקמת תיאטרון הספריה. הבעיה של גרי היא שהוא תמיד רצה לנהל תיאטרון, וכשזה לא הלך לו - הוא ניסה בהבימה ונאלץ לעזוב אחרי שנה - הוא החליט לעשות את זה במסגרת בית צבי. זה השלב שהבעיה של גרי הפכה להיות הבעיה של בית צבי".
ב-1984, שלוש שנים לאחר כניסתו לתפקיד המנהל, הקים בילו את תיאטרון הספריה שפועל בתחומי בית הספר. התיאטרון הוקם כדי לשמש כבמה מקצועית ראשונה שתקלוט את בוגרי בית הספר שנפלטים אל שוק מצומצם ותחרותי, ובפועל גרם לגידול משמעותי במספר התלמידים המתקבלים לבית הספר. ההחלטה להגדיל את מספר התלמידים השנתי התקבלה, בין היתר, כדי לתמוך בהעלאת מחזות זמר רבי משתתפים בתיאטרון הספריה ובמטרה לעבות את המשאבים הכלכליים הנדרשים כדי לתפעל התיאטרון.
"היום מאוחר מכדי לשנות את הנתונים האלה, כי לבית הספר יש כבר היגיון כלכלי משלו", טוען אחד
"חוץ מזה, העניין פגע גם בלימודיהם של התלמידים: לפעמים תלמידי שנה ב' כבר מוצאים את עצמם על הבמה בהצגה מסחרית שמועלית בתיאטרון רפרטוארי, כולל חזרות ועבודה, ואת כל זה הם עושים על חשבון לימודיהם. אתה חייב לשאול את עצמך מי משרת את מי, המערכת את התלמידים או התלמידים את המערכת? אתה הולך בשטח בית הספר ורואה תלמידים סהרוריים, רובוטים. הם יושבים בקפטריה ולא יודעים אפילו לאיזו כיתת לימוד הם אמורים להיכנס. תפקידו של בית ספר הוא ללמד ולא להיות בנק או תיאטרון".
יכול להיות שהרוויה הזאת קשורה גם לאובדן היוקרה של בית הספר אל מול סדנאות המשחק המצומצמות והאקסקלוסיביות יותר?
"אין לי צל של ספק".
הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, הסטודיו למשחק ניסן נתיב (עם נציגות ירושלמית ונציגות תל אביבית), בית הספר למשחק ובידור של ענת ברזילי, בית הספר למשחק מול מצלמה של גלית רוזנשטיין, הסטודיו לאמנויות הבמה של תיאטרון חולון, סמינר הקיבוצים ועוד - השנים האחרונות ראו אינפלציה, במספר מוסדות הלימוד שבהם ניתן ללמוד משחק.
פרט לאלה קיימים עוד שלל מורים פרטיים למשחק, קואוצ'רים וסדנאות במתכונות אינטימיות יותר, והתחרות על לבם (וכיסם) של המעוניינים עזה. בתוך הנוף הזה סובל בית צבי גם מהזעזועים במערכת וגם מהשערוריות העסיסיות והמתוקשרות שנקשרו בשמו של גרי בילו בשנים האחרונות, אלמנט שהתבטא בפגיעה במוניטין היוקרתי של בית הספר ובעקבות כך בירידה באחוזי ההרשמה, בגירעון תקציבי של שני מיליון וחצי שקל ובהקטנת כמות ההפקות השנתית של תיאטרון הספריה. ב-1998 נסגר תיק שנפתח נגד בילו בחשד להטרדה מינית, ובמרץ השנה זוכה מתביעה על הטרדה מינית שהגיש נגדו תלמיד אחר.
התביעות והידיעות התקשורתיות על אודותיהם פתחו סכר של עדויות תלמידים לשעבר שסיפרו על אווירה קשה בבית הספר, התעללויות פסיכולוגית של בילו וקשר של שתיקה בקרב בוגרי המוסד. העיתונאי יובל אברמוביץ' אף פרסם במוסף זה את חוויותיו האישיות הקשות מתקופת לימודיו, עם ביטויים כמו "משטר דיקטטורי אפל", ותוך הפניית אצבע מאשימה היישר אל גרי בילו. בכתבה רואיינה גם השחקנית עדי אשכנזי, בוגרת בית הספר, שטענה דברים דומים.
בכתבת המשך - תחת הכותרת "תם עידן האופל" - פתחו את קופת השרצים מתקופת לימודיהם גם השחקנית שרית סרי, במאי התיאטרון והמורה רפי ניב ואחרים. יותר מ-800 תגובות נרשמו לשתי הכתבות כשפורסמו ב-nrg בהן רבות של בוגרים לשעבר, במה שהפך למלחמת גרסאות עזה שחשפה טפח בלתי מחמיא מקרביי בית הספר.
בילו הספיק גם להסתכסך עם חלק ממורי בית צבי, כמו הבמאי משה קפטן, שלימד בבית הספר שבע שנים, עזב לאחר שנתגלעו חילוקי הדעות בינו לבין בילו וחזר לביים וללמד בבית הספר אחרי התפטרותו של הנ"ל. "הייתה לי ביקורת על עניין מקצועי, ולא מצאתי אוזן קשבת", הוא אומר. "חשבתי שיהיה אפשר לנהל דיאלוג ללא גישה אישית, אבל טעיתי. חבל, כי גרי אדם יקר ואיש תיאטרון יקר".
מה בדיוק קרה?
"העליתי את ההצגה 'חסיה היתומה' בבית הספר עם תלמידי שנה ג', וגרי הזמין את נתן דטנר (מנהל תיאטרון באר שבע דאז- י"ב) לבוא לראות מה עשינו. בשלב מסוים הובטח תפקיד ראשי בהמשך הדרך בתיאטרון באר שבע לשחקנית יונית טובי, שגילמה את הדמות הראשית, וגרי היה מאוד לא מבסוט מזה. הוא פשוט רצה שהיא תעבוד עם תיאטרון הספריה. חוץ מזה הייתה לי ביקורת על עניינים מקצועיים אחרים, אבל הוא לא היה מוכן לקבל את זה. נפרדנו כידידים, לפחות מהצד שלי, כי גרי לא מדבר איתי מאז ועד היום".
הסכסוך עם קפטן נמשך גם אחרי שהוא הפסיק לביים לבית הספר וללמד בו, כשהזמין שישה מתלמידי השנה השלישית של בית צבי לאודישן להצגה "אוליבר" שביים בתיאטרון בית ליסין ב-2008. אחרי שאיש מהתלמידים לא הגיע לאודישן, טען קפטן כי בילו איים על התלמידים שישלול מהם את תעודות הסיום שלהם אם יחליטו ללכת.
"אמרתי לתלמידים כי מי שעוזב בטרם הסתיימה שנת הלימודים ולא מסיים את המטלות והחובות, נחשב כמי שלא סיים את בית הספר... קפטן מחפש כוח עבודה זול ולכן בא לפתות אנשים", אמר אז גרי בילו בתגובה לידיעה באתר של "עכבר העיר". בשלב זה כבר סבל המוסד הוותיק מנזק תדמיתי נוסף אחרי האישומים שהוגשו נגד בילו ופרסומם, ואחרי שהתברר היקף קשייו הפיננסיים של בית הספר, קשיים שגרמו לוועד המנהל לדרוש קיצוצים במערכת וצמצום במספר ההפקות השנתיות. על הרקע הזה החלו גם חילוקי דעות קשים בין בילו ובין הוועד המנהל, ובתחילת 2009 עזב בילו את התפקיד שאייש שלושה עשורים כמעט.
אל תוך החלל הזה נכנס מיכה לבינסון, שהחליף אותו כחודשיים לאחר מכן. לבינסון, 56, ביים הצגות מצליחות בכל התיאטרונים הגדולים בארץ במהלך 30 השנים האחרונות והספיק ללמד משחק ובימוי בכמה וכמה מוסדות לימוד, ביניהם אוניברסיטת תל אביב, סמינר הקיבוצים, סם שפיגל וגם בית צבי, כמובן. פרט לכך לבינסון גם שימש במשך שמונה שנים כמנהלו האמנותי של פסטיבל ישראל, תפקיד שיאייש בשנה הבאה אחד המועמדים הסופיים להחלפתו של בילו בניהול בית צבי ומי שהפסיד את התפקיד ללבינסון ממש בישורת האחרונה - משה קפטן.
הקונצנזוס סביב לבינסון נרחב בהרבה מזה שהיה סביב בילו. כבר מכניסתו לתפקיד הוא פתח בשורת מהלכים שאמורים היו להעלות את בית הספר על דרך חדשה. מורים ובמאים חדשים נשכרו, ביניהם יבגני אריה, רנה ירושלמי, גדי רול וחנן שניר, ולבינסון החל לגבש גם כמה מסלולים שחורגים מההגדרה היבשה של לימודי המשחק ואמנויות הבמה. בין היתר צפויים להתווסף מסלולים של ניהול ובימוי והפקת הצגה, וכן תוכנית למסלול אקדמי במסגרת הלימודים, שתאפשר לקבל תואר אקדמי.
כירושה מתקופת גרי בילו הוא קיבל את אילן שטורם, בן טיפוחיו של בילו, ששימש כסגן המנכ"ל בשנה האחרונה והופקד על הנושאים המנהלתיים של בית הספר. שטורם גם כיהן כמנהל דה פקטו של בית צבי במהלך תקופת החיפוש אחרי מחליף לבילו, עובדה שעוררה לא מעט ביקורת, לנוכח הרקע האמנותי הצנוע יחסית שלו. שטורם היה תלמיד בבית צבי, שבסיום שנה א' התבשר על כך שלא ימשיך בלימודיו. תודות לקשריו הטובים עם בילו, הוא נשאר במוסד בתפקידים מנהלתיים, וטיפס בהדרגה לתפקיד סגן המנהל, ובכלל זה גם ביים הצגות במוסד.
הפיצוץ בינו לבין לבינסון היה בלתי נמנע. "מהרגע הראשון היה ברור שזה לא ילך, למרות שבהתחלה הם עוד ניסו להסתדר זה עם זה", מספר גורם בבית הספר. "יכול להיות שזה קשור לאספירציות אמנותיות של שטורם, שגם ביים וכתב הצגות בבית הספר, ולהזדמנות שנוצרה בעבורו כשגרי עזב, ואולי זה קשור לעובדה שהוא נציג של המשטר הקודם".
"המצב היה קטסטרופלי כשמיכה נכנס לתפקיד, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת רוח התלמידים", אומר אחד המורים בבית הספר, "ובהחלט יכול להיות שמיכה זיהה את אילן כחלק מהבעיה. בהרבה מובנים, אילן היה מעין גיס חמישי בבית צבי של עידן לבינסון".
אחרי כמה ניסיונות גישור מצד הוועד המנהל שחשש מזעזועים נוספים למערכת, החליט שטורם שנמאס לו, התפטר ושלח את המכתב הזועם שהודלף והגיע לעיתונות. "זה עניין פנים בית ספרי" אומר לבינסון השבוע. "בסך הכל הופסקה עבודתו של סמנכ"ל, ומעט הנחמה מזה שהאירוע מעניין את התקשורת מיתרגמת עבורי לתחושה שאולי זה אומר שבית צבי באמת חשוב לתרבות בארץ כחמ? מה להמון שחקנים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. את התחושה הזו קיבלתי גם בעקבות הכיסוי התקשורתי הנרחב והמפרגן לכניסתי לתפקיד. כנראה שזה חשוב לתרבות כאן". עזיבתו לוותה במכתב חריף שמבקר, בין היתר, את התנהלותך.
"אילן שטורם רשאי לומר מה שהוא רוצה, אבל השורה התחתונה היא שהרוח הכללית כבר השתנתה במקום. תטייל במסדרונות ותראה פרצופים מחייכים, התלהבות, ואלה דברים שהיו חסרים בבית צבי בזמן האחרון". ובכל זאת, דומה שהשערוריות לא עוזבות את בית צבי. עברה שנה מאז לקחת על עצמך את הניהול.
אתה קצת מתחרט?
"ממש לא. אם הייתי מתחרט הייתי נשאר בתפקידי? כשפנו אלי והציעו לי את התפקיד נדלקתי כי הבנתי - וסלח לי אם זה נשמע פומפוזי - שאני יכול לדאוג להווה של התיאטרון ולעתידו, ולא לעוד הצגה ואחריה לעוד אחת. יש קשיים, כמובן, אבל זה נובע ממצבו של בית הספר בשנים האחרונות, ואנחנו עושים את מיטב יכולתנו כדי לפתור אותם".
אתה מייחס את הקשיים הללו לאופן ניהול בית הספר על ידי גרי בילו ואילן שטורם?
"גרי עשה הרבה טוב והקים אימפריה, אבל כשנכנסתי לתפקיד ניסיתי לא להתעסק עם מה שהיה אלא להמשיך קדימה. מה שהיה פשוט לא רלוונטי לעתיד בית הספר".
בשנת הלימודים הקרובה יחגוג בית צבי את שנתו ה-50. לבינסון משדר אופטימיות: מגובה בוועד ההנהלה הציבורי שעמד מאחוריו במה? לך העימות עם שטורם, לבינסון כבר רענן את קאדר המורים, חידש את אתר בית הספר והחל במיתוג מחדש של בית הספר כאופציה לא רק בעבור שחקני תיאטרון לעתיד אלא גם בעבור במאים, מנהלי במה, שחקני טלוויזיה ועוד.
"בית צבי הוא עובדתית בית הספר הכי ותיק וגדול למשחק", הוא אומר, "ומצד שני יש בו גם משהו לא בועט ולא חתרני ולא צעיר, והתקשורת בדרך כלל אוהבת לחבק את ההפך. הרבה פעמים נעשית גם השוואה לא פיירית אל מול בתי ספר אחרים למשחק - נכון, יש אצלנו 80 איש בשנה, אבל הם מחולקים לארבע כיתות, כך שהנתונים לא שונים הרבה מבתי הספר הקטנים יותר. חלק מהתלמידים לעתיד חושבים שבית צבי מתרכז במחזות זמר, אבל תוכנית הלימודים שלנו מקיפה הרבה יותר נושאים, וצפויה עכשיו להתרחב גם לתחומים ולמסלולים נוספים".
ואיך משקמים את מעמדו של בית הספר ואת המוניטין שנפגע עקב כל השערוריות?
"בסבלנות. בהחלט הייתה איזושהי שחיקה במעמדו של בית הספר בשנים האחרונות, אבל אנחנו נשנה את זה. כבר התחלנו".
אילן שטורם מסר בתגובה: "אני מעדיף שלא להתעסק בעבר אלא בעתיד, ובימים אלו אני נמצא במו"מ לגבי המשך דרכי הניהולית והאמנותית מחוץ לבית צבי. אני מוקיר את השנים שבהן עבדתי בבית צבי ומאחל לבית צבי, למיכה לבינסון ולתלמידי בית צבי הצלחה רבה בהמשך דרכם". גרי בילו סירב להגיב לדברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם