שניצר בירושלים: המלצות יומיות
גלגול נשמות, עטיפת גופות ויומני חדשות ממלחמת העולם הראשונה. שניצר מציג - המלצות לפסטיבל הקולנוע בירושלים. וגם: על סרטיהם החדשים של ניר ברגמן ודובר קוסאשווילי
דוד בונמה יכול לזכור את חייו הקודמים יח''צ
תכריכים: גבר דתי צעיר מחפש תיקון לנפשו הדואבת. אשתו בהיריון והוא מתקבל כעובד מתלמד בחברה קדישא. מקרצף מתים, כורה קברים, מתאמן על עטיפת גופות בתכריכים. דרמה מקורית מרשימה - מבוימת ומצולמת כהלכה - של שלום הגר. קייס נאשף, המוכר דווקא מהסרט הפלסטיני "גן עדן עכשיו", מגלם את הגיבור החרדי.
דוח קרסקי: הדיפלומט יאן קרסקי זכה לפרסום כלל-עולמי כשהיה הראשון שהעביר דוח לראשי מדינות המערב, צ'רצ'יל ורוזוולט, על אודות קיומם של מחנות ההשמדה בפולין. מקצת מהראיון עם קרסקי שולב ביצירת הענק של קלוד לנצמן "שואה". כעת הכין היוצר גרסה מורחבת, 50 דקות אורכה, המביאה לבד את מלוא העדות שהשמיע קרסקי בפני מצלמתו של לנצמן. לא עניין פשוט לצפייה.
18-14: שאון וחרון: סרט המורכב מיומני חדשות שצולמו והוקרנו בפני הקהל הרחב בשנות מלחמת העולם הראשונה. החומר המרתק עבר שיפוץ כללי, וכן תהליך של צביעה דיגיטלית שהופכת אותו למעודכן ביותר. אל יומני החדשות מצורפים כהדגמה גם קטעים מתוך סרטים עלילתיים נודעים, שגוללו את סיפורה של המלחמה הגדולה ההיא. לצרכני ערוץ ההיסטוריה.
לה נוטה: זהו בסך הכל עותק חדש לסרט האיטלקי הנודע "הלילה", שמיכלאנג'לו אנטוניוני יצר בשנת61'. מישהו בהנהלת הפסטיבל החליט להתחכם מעט ולוותר על תרגום השם לעברית. הסרט עצמו הוא הרהור של מאסטר על אודות הניכור בחברה המודרנית, הוויתור המודע על תחושת הקולקטיב ועל אובדנה של האהבה. מרצ'לו מסטרויאני, ז'אן מורו ומוניקה ויטי עדיין משחקים היטב.
הדקדוק הפנימי
צילום: יח''צ
תחנות דרך קולקטיביות
שניים מהחברים המכובדים בליגת העל של הספרות הישראלית - יהושע קנז ודוד גרוסמן - מוצאים עצמם מתמודדים זה מול זה בתחרות הירושלמית, כשיצירותיהם ארוזות עתה במעטפת קולנועית חדישה שאמורה להוסיף להם פופולריות עממית.
התגנבות יחידים צילום: יח''צ
לעומת תהילתה של טירונות הצנחנים, למשל, הרי שטירונות הג'ובניקים בבה"ד 4 מעולם לא נחקקה כמיתוס ישראלי הראוי לשבחים. בספרו הנערץ הקים קנז לחיים מחודשים אותה ואת טירוני הכף-למד (כושר לקוי,( וקוסאשווילי משתדל ללכת בעקבותיו בדרמה בעלת אלמנטים פולקלוריסטים מרובים, המשתדלת להדגיש דווקא את הפן החווייתי של הטירונות ההיא. זאת, תוך הלעגה ברורה על מושגי ההירואיות, שטופחו בקשר לטירונים של יחידות הקרויות עלית.
עלילת הסרט תקועה בשנת ,1956 כשגלי ההגירה לישראל עמדו בשיאם. מקבץ גדול של מבטאי דיבור מזרחיים ואשכנזיים, שלא אחת נשמע
כהצדעה מאוחרת לז'אנר הבורקס, עוטף את האנקדוטות הרבות שמציפות את הסיפור, אך דומה שאינן מתחברות לאמירה קוהרנטית על אודות החברה במצור שהתגבשה אז בארץ.
לעומת "התגנבות יחידים," עלילת "הדקדוק הפנימי" על פי ספרו של דוד גרוסמן, נעה כמה שנים קדימה אל ראשית שנות השישים ומתמקדת בילד ירושלמי הכלוא בתוך גוף המסרב לגדול. תודעתו המפותחת של הילד, לעומת כשל הבשר שלו, מניעה סיפור מרובה רבדים, שלא תמיד מצליח לבטא את עצמו בבהירות ראויה.
הבמאי והתסריטאי ניר ברגמן מנווט את הגיבור הקטן השרוי בדילמות הלגמרי-פרטיות שלו בין תחנות דרך קולקטיביות, לאומיות, וחיבורם יחד של הקונפליקטים הכאילו-סותרים האלה אמור להניב את הערך המוסף של הסרט. אף שהמשימה הסבוכה שברגמן נטל על עצמו אינה מבשילה לכלל שלמות, מצליח הסרט, ובמיוחד גיבורו - הנער רואי אלסברג, לעמוד על רגליים אינטליגנטיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם