האביר האפל: ביקורת על "התחלה"
כריסטופר נולאן עשה זאת שוב, וסרטו החדש, "התחלה", הוא יצירת מופת משלהבת, שמעלה תהיות בנושאים החביבים על הבמאי - חלומות, זיכרונות ואמת
“התחלה”, ארה”ב־אנגליה 2010, 145 דקות
דיקפריו וקוטיאר ב"התחלה" AP
מסוג הסרטים שמפיחים חיים בצורה מופלאה באחד הרעיונות האלה שגורמים לרוב הכותבים להתייאש כבר בשלב מוקדם של התסריט, סרט שקשה לבחור איפה להתחיל לדבר בשבחו, שכולל כל כך הרבה פרטים ושכבות שמתחשק לא לספר על עלילתו דבר. אבל ננסה בכל זאת.
ב"התחלה" מגלם ליאונרדו דיקפריו את קוב, אדם רדוף שעובד כשולף - מקצוע שעיקרו חדירה אל חלומות שמטרתה הוצאת מידע סודי מהתת מודע של החולם ("קוב", אגב, הוא גם שמה של דמות ראשית בסרט הבכורה המצוין של נולאן, "מעקבים", והדמות היחידה באותו סרט שיש לה בכלל שם. סביר שהקשר למילה "לעקוב" מקרי בהחלט).
לאחר כישלון במשימה מסובכת מקבל קוב הצעה מפתה - לא לשלוף מידע החוצה אלא להכניס פנימה רעיון. הוא אוסף סביבו צוות מגוון של בעלי מקצוע רלוונטיים: ג'וזף גורדון-לוויט ("500 ימים עם סאמר"), אלן פייג' (פחות מעצבנת מאשר ב"ג'ונו"), טום הארדי ("ברונסון"), קן ווטנאבה ("מכתבים מאיוו ג'ימה") ודיליפ ראו (פחות או יותר בתור היועץ רב הידע שגילם גם ב"קחי אותי לגיהינום" וב"אווטאר"). יחד הם צוללים עמוק יותר ויותר אל תוך חלומותיו של יורש עשיר (קיליאן מרפי), בעוד דמותה של מאל, אשתו של קוב שאף היא שולפת במקצועה (מריון קוטיאר), מפריעה למשימה מסיבותיה שלה.
נולאן (שבדרך כלל, אך לא הפעם, כותב עם אחיו ג'ונתן) עבד הרבה זמן על הסרט הזה וניסה לשווק אותו במשך שנים. כשהוא סוף סוף התחיל לעבוד עליו, אם לצטט את אחת מדמויותיו, הוא העז לחלום בגדול יותר (תרתי משמע). "התחלה" הוא הפקה ענקית ורבת תקציב של תסריט מד"ב מפורט להחריד, מתוכנן, הזוי, שמנסה להגיע רחוק. לא סרט הקיץ הסטנדרטי שיוצא מהאולפנים רודפי הכסף של הוליווד.
העובדה שנולאן יכול היה להוציא לפועל את הסרט היא כשלעצמה נס קטן, שכנראה הגיע בעקבות החופש היצירתי שבוודאי ניתן לו בזכות ההצלחה הביקורתית והקופתית הגדולה והמוצדקת של סרטו הקודם, לפני שנתיים. החופש הזה העניק לנולאן לא רק גב כלכלי ויכולת ללהק פרצופים מוכרים וכוכביים (והרשימה לעיל חלקית), אלא בעיקר את הכוח להגשים בצורה מדוקדקת את חזונו המרהיב על המסך. עם כל הכבוד לקאסט, נולאן הוא הכוכב האמיתי של הסרט.
דיקפריו ופייג' ב''התחלה''
AP
לאן הולך הזיכרון?
כל סרטיו של נולאן עוסקים (מי יותר ומי פחות, בדרך כלל יותר) בנושאים שככל הנראה מעסיקים אותו לא רק ביצירתו - זיכרונות, חלומות, זהות ואמת, או היעדרה במובן האבסולוטי. הסרט שפרסם אותו לפני עשור, "ממנטו", הוא עדיין אחד העיסוקים הקולנועיים המעניינים ביותר במשמעות המושגים זיכרון ואמת. נולן אוהב לתעתע בצופה, לא להקניט אותו אלא לגרום לו לחשוב (ולאו דווקא להרגיש), להתאמץ ולנסות לפענח לא רק את העלילה, אם בכלל, אלא את הרעיונות והתהיות שעומדים מאחוריה על מהות האדם ודרך הפלאים שבה מוחו עובד.
כריסטופר נולאן EPA
ההיבטים הפילוסופיים והפסיכולוגיים של הסרט אינם הסיבה היחידה שהסרט ראוי לכל התשבחות שמרעיפים עליו. מה שבאמת הופך את הסרט למופת הוא שנולאן מוכיח שהוא למד מכל סרטיו
ויודע ליישם את שלמד. עם כל העומק והעושר שבסרט, אין לפנינו יצירה הגותית מלנכולית ורבת דיאלוגים שתפנה לקהל מצומצם, והוא יעבור בהצלחה את גלאי הבלוקבסטרים של תעשיית הקולנוע האמריקאית, שבינתיים פחות או יותר נכשלה כישלון חרוץ בהיצע סרטי הקיץ שהנפיקה.
"התחלה" הוא גם להיט אקשן וסרט מתח מרתק. המתח הזה אינו נובע מטוויסטים בעלילה אלא מצטבר מבפנים, מהאירועים הנפרשים ומתרחבים ככל שנוספות עוד שכבות של חלום (או מציאות, תלוי איך מסתכלים על זה) לעלילה. והן אכן נוספות - בסרט קיימות ארבע-חמש רמות של התרחשויות (וזה עוד בלי להוסיף לספירה עם התפלספות על כך שהמסך שבו הצופה מתרכז הוא שכבה נוספת של מציאות, שלא לדבר על העולם שמחוץ לאולם).
גורדון לוויט ב''התחלה''
MCT
ריבוי מציאויות אינו נושא זר לקולנוע: "מטריקס", כמובן, שינה את חוקי המד"ב הקולנועי בנוגע למציאות בתוך מציאות; בהקשר הזה קל להעלות גם את "אקזיסטנז" של דיוויד קרוננברג, ואפילו את סדרת הטלוויזיה "לזרוס הקר" שכתב דניס פוטר. "שמש נצחית בראש צלול" הנפלא, לפי תסריט של צ'רלי קאופמן, נכנס לתוך זיכרונות וחלומות, ו"סינקדוכה, ניו יורק" המשובח, שקאופמן כתב וביים, עסק אף הוא בכפילויות דמויות ואמיתות; מתבקש גם אזכור תוך ציון לשבח ל"שאטר איילנד" של סקורסזי, סרטו הקודם של דיקפריו שיצא אך לפני כמה חודשים, שעסק בחלקו בנושאים דומים לאלה שמככבים ב"התחלה".
התחלה AP
מחשבה רבה הוקדשה כאן לכל אספקט של הסרט, מהכתיבה לעשייה, מהפרטים הקטנים לתסביכים הגרנדיוזיים. ועם כל אלה, בתוספת הברקות סגנוניות ודמיון רב להדהים, נולאן וצוותו יצרו מערבולת, ספירלה, חוויה ויזואלית ואינטלקטואלית יוצאת דופן (וצדק נולאן כשדחה את ההצעה להעביר את סרטו לתלת ממד מיותר; חבל רק שאין דרך לצפות כאן בסרט באיימקס). יש סיכוי שזוהי פסגת היצירה של הבמאי כל עוד הוא עוסק בצורה כה ישירה בקו הדק שבין חלום ומציאות.
בנוסף לכל זה, "התחלה" הוא יצירה שנשארת לאחר הצפייה, כאילו היא עצמה רעיון שניטע במוחו של הצופה. יוצאים ממנו קצת כמו שיוצאים מחלום מלהיב - לא זוכרים כל מה שקרה בו, קשה להסביר למי שלא היה שם, אבל איכשהו ממש בוער לדבר עליו. מזל שזה סרט קולנוע, כך שאפשר גם להמליץ לאחרים לנסות בעצמם. ולהתכונן לצפייה חוזרת.
חייבים לתהות אם הטכנולוגיה תואיל לאפשר לנו בעתיד הקרוב להיכנס למוחו של נולאן עצמו באותו אופן מוחשי שבו אנו זוכים להציץ לראשיהן של דמויותיו. אולי בעצם הסרט הוא כבר הצצה ממשית פנימה. התנסות מעט מבהילה, אך אין שווה ממנה את המאמץ. אחריה המציאות באמת כבר לא מספיקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם