אוליבר הברברי: על אוליבר סטון

רק מי שלא עקב אחרי הקריירה הקולנועית נגועת הפשיזם של אוליבר סטון יכול להזדעזע עכשיו מהצהרותיו האנטישמיות

מאיר שניצר | 31/7/2010 6:30

לא שמאלניותו המשוערת של אוליבר סטון המצדד במנהיגים פוליטיים כפידל קסטרו והוגו צ'אווס ולא העמדות האנטי יהודיות שלו (הוא עצמו בעל שורשים יהודיים ) הן שדחפו אותו השבוע לצאת בהצהרות של סימפטיה לאדולף היטלר.

אוליבר סטון: "היטלר היה שעיר לעזאזל"

אלה הן עמדותיו הפשיסטיות האדוקות שאותן הוא מפיץ ברבים כבר 30 שנה ויותר באמצעות התסריטים והסרטים המצליחים שלו. מי שלא הבין זאת למראה "רוצחים מלידה" שלו או על פי "פלאטון" - שניים מסרטיו הנערצים ביותר - מוזמן עתה להתמסר בעונג למלאכת צקצוק הלשון.

סטון היה חלק אינטגרלי מגל קולנועי נגוע בפשיזם קיצוני שהחל לסעור באמצע שנות ה-70 ובישר את עלייתם לשלטון של רונלד רייגן והקפיטליזם הטורפני. הוא פתח את דרכו הפילמאית כשותף לכתיבת תסריטים בעבור תועבות ימין כמו ג'ון מיליוס ("קונאן הברברי") או מייקל צ'ימינו ("שנת דרקון") שהבליטו את הערצתם לכוחות האופל ואת שנאת הזרים שלהם.

מאוחר יותר, בשנת 1986, כשהציג את שני סרטיו "סאלוודור" ו"פלאטון" התאפיין סטון בתביעתו לרוויזיוניזם - אימוץ מבט היסטורי אחר - בתחום מדיניות החוץ של ארצות הברית.

חלק אינטגרלי מגל קולנועי נגוע בפשיזם קיצוני . אוליבר סטון צילום: אי-פי

כבר בסרטיו המוקדמים האלה (קדמו להם שני סרטי אימה ) ניכרה נטייתו לביטויים אלימים על הבד; התמסרות לדם לכלי משחית ולהערצת האתיקה של השרירים המפותחים. הוויתור של מבקרי הקולנוע ומנתחיו על התעמתות חזיתית כנגד עמדות אלה גרר את סטון לבצע עליית מדרגה להפיק מעצמו את "וול סטריט" הדרוויניסטי ואת "שיחות רדיו" האולטרה שמרני.

בנקודה זו בקריירה האישית שלו כבר הצהיר למעשה הקולנוען על כל מה שקיבל השבוע הד רחב בעקבות דבריו ל"סאנדיי טיימס". כן, הוא מעריץ עוצמה הנרתמת למטרה אפילו אם מדובר ברצח תעשייתי. כן, הוא בז לחלש ומוכן להתמכר לכל גילוי דיקטטורי. השבוע הגיעו אצלו הדברים לידי דרישה להערכה מחודשת לפועלם של המרצחים היטלר סטלין מאו ושל ג'וזף מקארתי הסנטור האמריקני שבשנות ה-40 וה-50 עורר את השד הפשיסטי בכל בית אמריקני.

סטון הרוויח

את מעמדו הציבורי בשל הסרטים ההיסטוריים-פוליטיים שלו. בין אם מדובר ב"JFK" שכביכול מפענח את חיסולו של הנשיא קנדי ובין אם מדובר בביוגרפיות מצולמות של ג'ורג' בוש, ריצ'רד ניקסון או אלכסנדר הגדול.

אילו שותפו להשקפת העולם קוונטין טרנטינו (שהכין לו את התסריט ל"רוצחים מלידה") היה משחרר לאוויר הצהרות כמו אלה של סטון ניתן היה איכשהו להבין את מקורן. שכן טרנטינו ("ממזרים בלי כבוד") שולל באופן עקרוני כל פנייה לעבר וכל ניתוח היסטורי.

אבל סטון ההיסטוריוסוף? רק שכנוע עצמי עמוק בצדקתו של הפיהרר יכול היה לדרדר אותו לנקודת השפל הנוכחית שלו.

שונה לגמרי המצב במקרה של הוגה הוליוודי נוסף מל גיבסון שצוטט השבוע מפי זוגתו לשעבר שידעה לספר כי תשוקתו היא לראות דם יהודי על הידיים. הוא באמת ובתמים אנטישמי מדמם מדור הפוגרומים הישן.