איזה בדיחות, חמודי: זאב רווח מקבל מפעל חיים
כבר עשרות שנים שזאב רווח נחשב לגיבור תרבות ולמי שתופס מקום מכובד בפנתיאון הקולנוע הישראלי. אלא שכעת ניתנה החותמת הרשמית לתרומתו לתרבות עם קבלת פרס אופיר למפעל חיים. מסע בין הסרטים, הדמויות, הביטויים והסצנות שגרמו לכולנו להיקרע מצחוק. הרווח כולו שלנו
"מה, עוד בחייהם נכנסו? ככה, חופשי?". (חכם חנוכה, נוכל גדול בתורה)
כמו עשרת הצדיקים שעוד בחייהם נכנסו לגן העדן, יזכה זאב רווח להיכנס בספטמבר באופן רשמי, עוד בחייו, לפנתיאון הקולנוע הישראלי. לא שמקומו נפקד משם עד כה; השם שהיה לכינוי נרדף לבורקס - עד כדי פרסומת לחברת דברי מאפה - חקוק זה מכבר בתולדות הקולנוע המקומי בזכות תרומתו שאינה מוטלת בספק לתרבות הישראלית.
הכרה ממסדית. רווח צילום: אריק סולטן
כעת, עם קבלת פרס אופיר למפעל חיים, יינתן החותם הסופי על ההכרה הממסדית בפועלו של מי שנחשב במשך שנים לגיבור התרבות העממית, הוולגארית והנלעגת.
רווח נולד במרוקו ב-1940 ועלה עם משפחתו ארצה כשהיה בן שמונה. הוא גדל במעברה בחיפה, ומשם עברה משפחתו להתגורר בירושלים. בגיל 13 עבר ללמוד בישיבה התיכונית-חקלאית כפר חסידים. אחרי שירותו הצבאי בנח"ל החל בלימודי המשחק בבית צבי, ובהמשך שיחק בתיאטרונים רבים בישראל-מהאוהל דרך הקאמרי והבימה ועד חיפה ובאר שבע.
אולם פרס אופיר לא
ניתן לרווח על עבודתו הפורה והמוצלחת בתיאטרון, אלא על זו הקולנועית. הוא החל את דרכו כשחקן קולנוע במחצית השנייה של שנות השישים, בסרטים כמו "סבינה והגברים" ו"סיירים", אבל תפס לראשונה את העין כשהפציע לדקות בודדות ב"שבלול" (1970), במערכון שבו גילם את סוכנו של אריק איינשטיין וגנב את ההצגה.
ב-1971 זכה לגלם את הפושע המיתולוגי אלימלך זורקין, הנאבק בשלמה ארצי ובחבורתו ב"חסמב"ה ונערי ההפקר" (בקרוב, אגב, ישחזר רווח את תפקידו בסדרת הטלוויזיה של הוט).
נכנס לפנתיאון. רווח ב''חגיגה בסנוקר''
צילום: יח''צ
"טוטו קארה ליברל, או טוטו קארה נורמל?" (ששון, פוחז)
אבל השנה המשמעותית מכולן הייתה 1974, שבה הוא חבר לראשונה ליהודה ברקן ולבועז דוידזון ופתח רשמית את עידן הבורקס בקולנוע הישראלי עם "צ'רלי וחצי". שנה לאחר מכן, עם "חגיגה בסנוקר", נקבע במסמרות מעמדו כגיבור תרבות. פרחח, נכלולי, מגוחך ולא נבון במיוחד - אבל גיבור תרבות. כזה שציטוטים מפיו נישאים בפי כל, לרבות בפי צעירים שהוריהם עדיין לא נולדו כש"ששון" כבר מילא פיו ביצים וכשחכם חנוכה הפגין את בקיאותו הדלה בשו"ת.
דמויות בלתי נשכחות. רווח עם אפרים קישון ו-ורדינה כהן צילום: ראובן קסטרו
רווח הצליח להפוך את גיבוריו הנלוזים לדמויות בלתי נשכחות בזכות יכולותיו הקומיות המשובחות. הוא השתמש במימיקה בלתי רגילה, בהגייה ייחודית ובמשפטים שהפכו למטבעות לשון - ושכמעט תמיד יאמרו באותו חיתוך דיבור משעשע המאפיין את דמויות הבורקס של רווח.
\לא פחות מכך עמדה לזכותו העובדה שהיה מזרחי בן מזרחי, יליד מרוקו ונער שכונות. כשחיים טופול הפולני גילם את סלאח שבתי, בבימויו של אפרים קישון ההונגרי, היה בזה ניחוח של התנשאות אשכנזית. כשרווח, ילד המעברות, גילם את התפקיד בתיאטרון כעבור שנים - זה נראה כליהוק טבעי ונכון.
בסרטי הבורקס רווח אמנם גילם את הגיבור המזרחי באופן נלעג, אך הלעג היה במידה רבה על חשבונה של האליטה האשכנזית, השמרנית, הקרה, הסנובית. בקו ישר הנמתח מ"סלאח שבתי" חגגו סרטי הבורקס את עליונותה של חוכמת הרחוב המזרחית על פני הפטרנליזם האשכנזי נשוא הפנים. חלקם, דוגמת "צ'רלי וחצי", ניסו לגשר על פערי המעמדות. אחרים, כמו "המובטל בטיטו", דחו את האפשרות לקרב מזרח למערב.
עליונות הרחוב המזרחי. רווח ב''סלאח שבתי''
מתוך הסרט
"אני מפרנס את ההורים שלי, את ההורים של אשתי, את ההורים של אחי, של אחותי, את ההורים של הילדים שלי אני מפרנס. כולנו גרים בפרוזדור אחד, ארבעה כיווני רוח פרצים" (ששון, בסטיונר)
סרטי הבורקס שבהם קנה רווח את עולמו היו גם אסונו. זיהויו המוחלט עם הז'אנר העממי, הנחשב נחות, לא עשה חסד עם כישוריו הדרמטיים. רווח, בוגר בית ספר למשחק ושחקן בתיאטרון הרפרטוארי, ניסה לבנות את עצמו גם בקולנוע כשחקן וכיוצר "רציני".
ימשיך כבודו. ב"ולנטינו" צילום: גדי דגון
"פעמיים בוסקילה", קומדיית טעויות זאב-רווחית קלאסית מ-1998, סימנה את דמדומי פרק הבורקס בקריירה של רווח, אם כי אפשר למצוא אלמנטים של בורקס גם בכמה מסרטיו הבאים, כמו "בית"ר פרובאנס" של אורי ענבר מ-2002. בסרט גילם רווח את מאמן הכדורגל קאסודאס, שמכין את קבוצתו הקטנה מגבעת-צורים למשחק גביע מול מכבי תל אביב. לראשונה זכה רווח בהכרה הממסדית, עם פרס אופיר לשחקן הטוב ביותר באותה שנה.
הזכייה של רווח בפרס על מפעל חיים השנה מלווה דווקא סרט שלא ייזכר כאחת מפסגות עבודתו הקולנועית: "כבוד" של חיים בוזגלו, שבו גילם את ליאון מרציאנו, ראש משפחת פשע מקומית. היה זה תפקיד שהולם את מעמדו הנוכחי של רווח כגיבור קולנוע מקומי, אך בוודאי לא הולם את כישוריו. זוהי הדרך שעשה רווח, מהפושטק הקטן "ששון" לסנדק הגדול "ליאון". זה הרגע שלו לזכות בכבוד. בתקווה שזה אינו סוף פסוק לדרכו הקולנועית. וימשיך כבודו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם