ילד של התיאטרון: ראיון עם גלעד קמחי
הבמאי גלעד קמחי עובר לליגה של הגדולים ומביים לראשונה מחוץ לקבוצת הצעירים של בית ליסין. בהצגה "אמא מאוהבת" בכיכובם של אסי לוי, מרים זוהר, אילן דר ועידו ברטל, הוא מגולל סיפור על משפחה ועל תמצית הישראליות. שיחה עם כוכב עולה
ההצגה החדשה נכתבה על ידי גורן אגמון ומשחקים בה מרים זוהר, אילן דר, אסי לוי, דודו בן-זאב, ענת מגן-שבו ועידו ברטל. היא מספרת על מיכל (לוי), עורכת דין מצליחה שכל עולמה מתהפך עליה כשבנה האהוב עומר (ברטל) חוזר לארץ משהייה ארוכה בדרום אמריקה, ומבקש ממנה שתשים אותו לפני הגבר החדש בחייה ושתחזור לחיים הישנים שלה, שאותם הוא מכיר. המחזה, שמוגדר כדרמה קומית משפחתיתחברתית, הוא למעשה עבודת הבימוי הראשונה של קמחי מחוץ לקבוצת הצעירים של בית ליסין, והדרמה הישראלית הראשונה שלו.
מחזה ישראלי ראשון למבוגרים שאותו אתה מביים. איך ההרגשה?
"מצוינת. חשוב מאוד לטפח את המחזאות הישראלית. זה משהו שבית ליסין עושה ואני אוהב את זה. יש בהצגה הזאת, במשפחה הזאת, משהו שהוא מאוד ישראלי. אני קורא לזה תמצית הישראליות. לכן בעבודה שלי עם אמיר לקנר, שעשה את המוזיקה להצגה, חיפשתי כל הזמן משהו שיהיה בעיניי תמצית הישראליות. מצאתי את זה יום אחד כשנסעתי ושמעתי את'לא יפריד בינינו דבר' של דני סנדרסון".
עבודה ללא אגו. מתוך ''אמא מאוהבת''
צילום יח''צ: דניאל קמינסקי
קמחי יודע על מה הוא מדבר כשהוא בוחר מוזיקה להצגה. עד עכשיו עיקר הניסיון שלו היה במחזות זמר על במות בית ליסין, כמו "ברודווי פינת פרישמן" ו"אביב מתעורר".
גלעד קמחי צילום: יח''צ
זהו? נמאס לך ממחזות זמר?
"ממש לא. אבל חשוב להבין שמדובר בז'אנר הכי מורכב והכי מסובך לעשייה, והתעייפתי מזה. מאוד קשה להרים מחזמר. יש הרבה מאוד התעסקות בפן הטכני. התחשק לי פתאום תיאטרון רגיל, התמקדות בעבודה על הדרמה עם שחקנים וטקסט".
איפה באמת באים לידי ביטוי ההבדלים האלו בין עשיית מחזמר למחזה מקורי?
"בעיקר בעבודה על הטקסט. בעבודה על מחזאות ישראלית מקורית יש לגיטימציה להמשיך לטפל במחזה בתוך תהליך החזרות. לכן העבודה הדרמטורגית, לצד גורן אגמון המחזאית, נמשכה לכל אורך תהליך החזרות. אגמון עבדה ללא אגו לצדי ולצד השחקנים, ובדקה מה הכי נכון ומה נוח לכל שחקן. היא המשיכה לעבוד על המחזה עד שהגענו לתוצאה שבה כולם היו מרוצים והרגישו בנוח".
אבל בכל זאת עברת מקבוצת הצעירים אל קבוצת הוותיקים. איך הייתה העבודה עם אילן דר ומרים זוהר בהקשר זה?
"תענוג. הגעתי לחזרה הראשונה וכבר קיבלתי מהם צבע ואפיון כל כך ברורים. העבודה איתם הייתה אחרת לגמרי. לא הייתי צריך להתאמץ, כי הם הביאו איתם עולם שלם מתוך העבר והניסיון שלהם. אילן הוא אשף. הוא ידע בכל רגע ורגע מתי
יצחקו ואיך הצופים יגיבו בהצגה. היה מדהים לראות בבכורה איך הוא תקשר עם הקהל, היה ברור שהוא נושם ומכיר אותו טוב כל כך. גם מרים הביאה את זה לבמה. יש משמעות רבה לעבוד עם שחקנים מבוגרים, ואין ספק שקיבלתי מהם המון".
למרות הכל, הצלחת להכניס קצת ממהות מחזות הזמר במעברים ובהצגה עצמה, באמצעות תנועות ריקוד קצרות והעמדות מיוחדות. זה היה בכוונה?
"האמת היא שרצינו אפילו קצת יותר ממה שיצא. בסופו של דבר העבודה על הדרמה הייתה עיקר העשייה בהצגה. בשבוע האחרון של החזרות אמרתי, 'בואו נשתולל', וככה יצא שעשינו מעברים קצת יותר מסוגננים. זה מה שאני אוהב בהצגות - זה הכיף שלי. אני חושב שתיאטרון לא צריך להיראות כמו קולנוע".
קמחי בריאליטי "גריז" יח''צ
היית רוצה לעבוד במדיומים אחרים, כמו קולנוע וטלוויזיה?
"תיאטרון זה משהו שאני חי אותו מאז שאני ילד. אני לא אחליף אותו בעד שום דבר שבעולם. אבל עם זאת, טלוויזיה וקולנוע מאוד מעניינים אותי. לשמחתי קיבלתי גם כמה הצעות בעניין. זה לא אומר שאי פעם אעזוב את התיאטרון. הרגע שבו האור עולה על השחקנים והרגע שבו הוא כבה ויש מחיאות כפיים, אלו הרגעים שאני הכי אוהב בעולם ואין סיכוי שאוותר עליהם ".
יש דברים שתגיד להם "לא" בתיאטרון?
"זה מצחיק, כי בעיקרון אני תמיד נוטה לפנטזיה בתיאטרון, לדברים גדולים מהחיים. בהקשר הזה, 'אמא מאוהבת' היא בעצם ההצגה הראשונה שאני עושה שמתעסקת בריאליזם, וזה ז'אנר שפחות מעניין אותי. אני אוהב מחזות פנטסטיים, לא יומיומיים, שמעבירים אותך חוויה חלומית יותר. בשביל זה יש תיאטרון. אני נוטה להתעסק יותר עם שייקספיר וברכט, אבל 'אמא מאוהבת' דיבר אליי. משהו בסיפור ההחמצה של האישה הזאת נגע בי, ולכן בחרתי דווקא כן לעבוד עם החומר הזה".
ההצגות הבאות יתקיימו היום, מחר ומחרתיים בתיאטרון היהלום ברמת גן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם