רז מדמיע: ראיון עם רז חדד
בארבע השנים האחרונות הספיק רז חדד להפוך מעובד ניקיון לדבר החם ביותר בזמר המזרחי, ללהק את מנהל חברת הניקיון לתפקיד אמרגנו, לכבוש כל לב מפרפר ברחבי הארץ, להיתקע עם להיט בודד, להתנסות קצת בחומרים, להסתכסך קשות עם האמרגן, לשקוע בדיכאון מר במיטת ההורים בראש העין ואז להכיר את מנכ"ל הליקון דרך המספרה שבה עבד כחופף ולהתחיל לשקם את כבודו. אגדה ים תיכונית לשבת
"אתה לא מאמין איזו הפקה הבנאדם עשה לה שם: כל החדר היה מלא פרחים, יינות, הכי יוקרתי שאפשר. שלא לדבר על הסכום שהוא נתן לי בשביל שאעשה את זה. רק אחרי שעברה עוד חצי שעה, וזה הגיע למצב שכבר הייתי בארון שעה ועשר דקות בלי אוויר ובלי כלום, שלחתי לו אס-אם-אס של 'אחי, איפה אתה?'. אחרי כמה דקות הוא ענה לי 'אנחנו במדרגות', ואז ראיתי מהחריץ של הארון שהאור בחדר נדלק, הפלייבק של 'תודה לך' התחיל ואני מיד יצאתי והתחלתי לשיר. ההוא בינתיים כרע ברך מול החברה שלו עם הטבעת ביד, והיא, במקום להגיד לו 'כן, אני מסכימה', התחילה לצרוח שם 'יו, אני לא מאמינה, רז חדד, רז חדד!'. זה היה קצת לא נעים. התחלתי לצעוק לה 'עזבי, עזבי אותי, תגידי לו כבר כן!', אבל היא רק המשיכה לצעוק 'רז חדד, רז חדד!'".
הסיפור הזה מסמל שלושה דברים: 1. את הימים הלא ממש רחוקים שבהם אי אפשר היה למצוא בארץ בחורה שלא הכירה את רז חדד. 2. את הנטייה שהייתה אז לחדד לפעול אך ורק בהתאם להוראות שניתנו לו מגבוה, גם כשהכל חשוך סביבו ואין לו טיפת אוויר לנשימה. 3. את העובדה שגם עכשיו, כשחדד כבר מחוץ לפאזה הזאת בחייו, ושממנה יצא בשן ועין, התוצאה לא תואמת את הציפיות: הקאמבק שלו קצת מתמהמה כעת, בדומה להתמהמהות של ההיא מהסוויטה עם ה"כן" להצעת הנישואים.
איכשהו יצא לי להיפגש עם חדד, 27, גם בשיא ימי הזוהר שלו, אי שם בפברואר 2007. ישבתי אז איתו ועם ארז טובים (מנהלו האישי דאז) בקנטינה (הם בחרו את המקום) לצורך ראיון קצר על ההצלחה הפתאומית ונגזרותיה. הנה כמה טעימות ממנו (מתוך מוסף "7 לילות"): "לא אחזור הביתה עם כל אחת. ממש לא. למרות שאם אני רוצה אני יכול להשכיב מישהי תוך עשר דקות". טובים: "לא יקרה מצב שבחורה תהיה תחת השפעת אלכוהול, ואני אתן לה ללכת איתו הביתה. שום דבר לא קורה עד שאני נותן את האו-קיי". חדד: "האמת? כבר בגיל 13 וחצי איבדתי את הבתולים. הייתי באילת עם חברים והם הזמינו לי נערת ליווי לחדר. כאילו, אני ביקשתי, אז הם הזמינו". טובים: "עזוב אותך ממנו, רועי. תן לי לענות בשבילו, או שתגיד לו מה צריך להגיד כדי שתהיה כתבת שער - והוא יגיד".
נכון, הדיאלוג הנ"ל מספק את אחת התשובות המרכזיות לשאלה "מה גרם להתרסקותו המהירה של רז חדד?", אבל אז, בשיאה של האופוריה, הזמיר הצעיר לא ראה את צמד המילים "מודעות עצמית" ממטר. חודשים ספורים קודם לכן הוא עדיין גר עם ההורים בראש
"הייתי אז ילד מתוק, יותר מהיום", הוא נזכר, "כל מה שרציתי זה שיכירו אותי בראש העין כזמר ושייתנו לי לשיר שם". ארז טובים היה אז הבעלים של חברת הניקיון שהעסיקה את חדד. יום אחד, הזמר המנקה סיפר לו על שאיפותיו בחיים והשמיע לו עיבוד פרימיטיבי לשיר שכתב לו מורו מהתיכון, ברק רוני. באותו זמן השיר כבר החל לעבור מיד ליד ברחבי העיר, והדיבור על חדד הלך וגבק. לשיר - ניחוש טוב - קראו "תודה לך" (או, בשמו השכיח יותר, "תודה ליפה שלי, הנסיכה שלי, המהממת", או, כפי שחדד קורא לו, "תודה ליפה").
"האמת היא שידעתי שזה השיר שלי ברגע שבו רוני ניגן לי אותו בפעם הראשונה", מספר חדד. "אתה יודע איפה הוא קנה אותי? ב'מהממת'. אין, שם הוא קנה אותי. העניין הוא שהעיבוד שעשינו לו אז היה... לא יודע, כושל כזה. כאילו, כשהוצאנו את השיר אנשים התחילו לעשות לי קצת כבוד בראש העין, קיבלתי שם הנחה על פלאפל ומלאווח, אבל לא יותר מזה. ובשלב מסוים אמרתי 'זהו, אני חוזר לניקיון'".
ואז פגשת את ארז.
"כן, וברגע שהשמעתי לו את השיר הוא אמר 'תקשיב, אני מאמין שהשיר הזה יכול להפוך את המדינה, רק לא עבדו איתו נכון'. אחר כך הוא שאל אותי 'מי המעבד הכי טוב בארץ?', אמרתי לו 'תמיר צור' וזהו - בוקר אחד הוא פשוט צפצף לי מתחת לבית עם המאזדה 6 שלו וצעק לי 'יאללה רז, שים עליך משהו ורד, נוסעים לתמיר'. בקיצור, נסענו, הקלטנו את השיר, ואז יום אחד, כשהייתי אצל ההורים שלי, ארז פתאום התקשר וצעק 'רז, תפתח את הרדיו! עכשיו!'. פתחתי את הרדיו, שמעתי את 'תודה ליפה' ואז את אליקו, לא מפסיק להרעיף עליי מחמאות".
אליקו, כדרכו, לא עצר שם. במהלך שלושת החודשים הבאים הוא המשיך להשמיע את "תודה לך" כמעט מדי יום - עד שבסופו של דבר השיר הפך ללהיט המככב בכל מצעד הורדות סלולרי שמכבד את עצמו, וחדד הפך למלווה הרשמי של כל חופה שמכבדת את עצמה. ההבטחה של טובים קוימה. זמן קצר אחרי מלחמת לבנון השנייה, "תודה ליפה" היה "ההמנון של המדינה", כהגדרתו של חדד.
"ביום העצמאות היו לי שבע הופעות, ועברתי במסוק מאחת לשנייה עם דודו טופז ז"ל, שר הביטחון עמיר פרץ ועוד כמה אלופים בצה"ל", הוא מספר. "דודו טופז שר לי שם את השיר שלי, ואני בכלל מתי מהתרגשות ממנו. אלפים ידעו את כל המילים של השיר בעל-פה. באיזשהו שלב שאלתי את אלוהים 'מה הולך פה, מה קורה איתי פה?'. הייתי מאושר, אני לא אגיד שלא, אבל הרגשתי שאני הולך במערה חשוכה ולא רואה את הסוף. לא ידעתי מה קורה איתי".
הרגשת שהשתן עולה לך לראש.
"לא, לא, להפך. אפשר להגיד שההתנהגות שלי הייתה יותר מדי פשוטה - וזו גם בעיה. כשמישהו היה צועק לי 'רז, אני אוהב אותך', הייתי עונה לו 'וואלה אחי, מחר אני עושה על האש, בוא'. הרגשתי שאני לא בשליטה על מה שקורה סביבי, ובאיזשהו מקום התחלתי להיגעל מכל המצב הזה. הכל מסביב היה רק כסף, ביזנס, ליקוקים וצביעות".
נוגע ללב, אבל לא זה היה מה שהוריד את חדד לקרשים בפועל. אחד הגורמים שסייעו לכך היה שחדד ואמרגנו לא השכילו להשתמש במומנטום שיצר "תודה לך", ובמשך תשעה חודשים תמימים הסתמכו רק על הפזמון המידבק ההוא כמקדם מכירות, בשעה שעידן יניב, למשל, הפך מ"וואן היט וונדר"("חושב עליה") לכוכב אמיתי, משה פרץ שחרר את "אש" ומתחרים ים תיכוניים אחרים נוספו לתמונה במהירות מסחררת. בשלב מסוים, אפילו לחדד קצת התחיל להימאס על עצמו.
"הייתי תשוש מכל מה שקרה סביבי", הוא מספר, "זה התבטא על הבמה, וגם הקהל ראה את זה. השקעתי פחות, איחרתי, לא קמתי בזמן, לא היה לי שקט נפשי, ובאיזשהו מקום הרגשתי שאני חייב לעזוב את ארז, כי הניהול שלו פשוט לא היה טוב".
במה זה בא לידי ביטוי, חוץ מאשר העיכוב בהוצאת שירים חדשים?
"בלסגור הופעות, בכסף, הכל היה ברדק שלם. הוא כל הזמן איחר בתשלום לנגנים, וזה הגיע למצב שבו כבר ממש לא היה לי נעים מהם. גם לא ראיתי את הכספים שהייתי צריך לקבל. מהטרוטונים של 'תודה ליפה', למשל, לא ראיתי כלום. הייתי אמור לקבל כסף אחרי כל הופעה, אבל זה לא תמיד קרה. פשוט ראיתי את הנפילה שלי לנגד עיניי, ובכל זאת לא הצלחתי לעזוב את ארז. אבא שלי, חברים שלי, כולם אמרו 'תעזוב אותו כבר', אבל לא הצלחתי".
למה, בעצם?
"אני, יש לי בעיה. אני נותן אמון בבנאדם. בסך הכל, ארז אמר לי 'אתה תהיה כוכב' והביא אותי לזה, אז אחר כך, כשראיתי שהוא משקר לי וגורר אותי למטה, היה לי קשה להאמין שזה קורה. אני זוכר שפעם אחת אמרתי לו 'יאללה נו, תגמור אותי כבר עד הסוף, ואז אעזוב אותך'. הוא אמר לי 'אתה לא אחראי' וכל מיני דברים מטופשים כאלה, אבל האמת היא שהוא עשה עליי ים כסף. ממש ים כסף. אני זוכר שבאותו זמן פגשתי את משה פרץ באחד האירועים, והוא חיבק אותי ואמר לי 'רז, תשמור על עצמך, שזה לא יתפרק לך בידיים'. הייתי צריך להקשיב לו".
ארז טובים, מצדו, מכחיש את טענותיו של חדד מכל וכל, וטוען שהסיבה לנפילתו הייתה אחרת לגמרי. "לבוא ולהאשים אותי בניהול כושל זה רק בשביל להסתיר את העובדה שהוא השתמש בסמים", הוא טוען, "וסמים-סמים, לא קלים. זה היה המקור לאיחורים שלו, לחוסר הביטחון שלו, ולכך שאנשים היו באים להופעות שלו, עוצרים אותן באמצע ומבקשים ממנו את הכסף שלהם. רז גם בילה לילות בתחנות משטרה, ואני הייתי צריך לשחרר אותו. כמה פעמים ניסיתי לגמול אותו, לקחתי אותו לחדר בבית מלון ועשיתי לו שיחה, אבל זה לא עזר".
רז טוען שאתה היית אחראי לכך שלקח לכם תשעה חודשים להוציא סינגל נוסף, אחרי "תודה לך".
"תשמע, אחרי שהשיר הזה יצא, שנינו קיבלנו סחרחורת. השתן עלה לו לראש והתחלתי לרוץ אחריו כדי שייכנס להקליט. זו הייתה הסיבה לעיכוב".
הוא טוען שלא שילמת בזמן לנגנים שלו.
"זה לא מדויק. ברגע שאתה עובד עם נגנים באופן קבוע, אתה יכול להרשות לעצמך לדחות מדי פעם את התשלום. היום אני לא חייב להם כלום, אגב".
חדד, אם תהיתם, לא לגמרי דוחה את טענותיו של טובים בנוגע לסמים. הוא רק מבקש להדגיש שהעניין לא היה הגורם העיקרי לנפילתו. "אני לא אומר שהייתי צדיק", הוא מודה, "עשיתי טעויות. התנסיתי בדברים, אבל מפה ועד להגיד את מה שהוא אמר יש מרחק גדול. תמיד קל להיתפס משהו קטן ולהאשים רק את הקטע הזה. אתה יודע כמה פעמים, כשהיו לי הופעות באילת, הוא היה זה שהביא כל מיני שטויות למלון?".
לטענתו, בזבזת את הכסף שעשיתם, בין היתר, על סמים.
"זה בולשיט. הבנאדם היה לוקח מאנשים כספים ולא מחזיר. האנשים שהיו מחכים לנו בהופעות באו בגללו, לא בגללי. בתקופה של 'תודה ליפה' חברת הניקיון שלו נפלה, וכשהוא פגש אותי לא היו לו בכלל שיחות יוצאות בטלפון. כל מה שהיה לו - ההורים שלי נתנו. לא היה לו אפילו איפה לישון, אז נתתי לו לגור במשך תשעה חודשים אצל ההורים שלי. אבל עזוב את זה. בגדול, הייתי אמור לעשות על 'תודה ליפה' משהו כמו 350-400 אלף שקל. איפה הכסף? הוא לקח הכל".
לטובים, כצפוי, יש תשובות גם לזה. "נכון, גרתי אצל רז במשך שלושה חודשים", הוא אומר, "אבל זה היה לבקשת אביו, כי הוא היה עמוק בתוך הסמים, והייתי חייב להיות צמוד אליו 24 שעות כדי לוודא שהוא לא נוגע בכלום. עזוב, הוא עשה הרבה מאוד כסף, אבל לצערי הוא שרף אותו על סמים. אני מרחם עליו".
איך שלא יהיה, שני הסינגלים שהוציא חדד אחרי "תודה לך" ("שקיעות" ו"בגללך") לא דגדגו את ההצלחה של הראשון. גם האלבום המלא (שיצא בסוף 2008) לא התרומם. לבסוף, עזב חדד את טובים, חזר לבית הוריו בראש העין ושקע שם בדיכאון מר. "זו הייתה תקופה קשה", הוא מספר. "היו הרבה לילות שבהם לא הצלחתי להירדם. כל הזמן שאלתי את עצמי בכאב 'למה נשארתי מאחור, איפה טעיתי?'. הרגשתי שאני פספוס אחד גדול. לא היה לי חשק לכלום, לא רציתי לראות אף אחד, ניתקתי את הטלפון, לא רציתי לעבוד, לא הייתה לי מוטיבציה לכלום. הרגשתי לגמרי מחוץ לעניינים. הכל נעלם".
"אי אפשר להגיד שהיום יש איזה באזז סביב רז חדד", אומר אליקו, השדרן שהפך בזמנו את חדד לכוכב והמשיך לעקוב אחריו בדאגה, "גם לי לא יוצא לנגן אותו בזמן האחרון. הסיבה העיקרית לכך היא שרז נרדם קצת, והוא לא יכול להאשים בזה רק את ארז. שניהם היו צריכים לעמוד אז בקצב מטורף של אירועים והם נכנעו לזה. האמת היא שגם אנשים מנוסים לא תמיד יודעים איך לאכול הצלחה כזאת, קל וחומר אנשים שלא הגיעו מהתעשייה. הם היו צמד חמד, הצליח להם בענק, אבל משהו התפספס להם. יכול להיות שהבעיה הייתה בניהול, ויכול להיות שזה היה חוסר היכולת של רז לעמוד בלחץ שהיה סביבו".
אולי אחת הבעיות הייתה ש"תודה לך" פשוט הצליח יותר מדי והוציא אותו מפוקוס.
"אני לא חושב ככה. אפשר להמשיך את המומנטום גם אחרי להיט כזה. מה, עידן יניב לא בנה קריירה אחרי 'חושב עליה'? קובי פרץ לא המשיך אחרי 'בלבלי אותו'? פשוט צריך לדעת מה לעשות אחרי. אבל שמע, רז לא שרוף בתעשייה. אם הוא יביא פתאום להיט, הוא יכול לחזור בכיף, כי כולם כבר יודעים מי הוא".
חדד, מצדו, מגשש עכשיו את דרכו לאלבום השני, שצפוי לצאת בקרוב, עם הלקחים שאסף בדרך ועם סינגל חדש - "את", שנכתב והולחן על ידי אותו ברק רוני מ"תודה לך", והופק על ידי תמיר קליסקי. "רז חדד בן ה-24 הוא לא רז חדד בן ה-27", הוא מסכם. "היום, כשאני עולה לבמה אני תמיד אומר לעצמי בלב שאני כלום, שאני אפס, ושאני מתחיל עכשיו את הקריירה מחדש. אני לא יודע מה יביא העתיד, אבל מה שבטוח זה שעכשיו אני הרבה יותר מוכן לקראתו".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם