שלמה המלך: על "מעגל הגיר הקווקזי"
ההצגה "מעגל הגיר הקווקזי" מתרוממת ומקבלת חיים ברגע ששלמה בראבא עולה לבמה
''מעגל הגיר הקווקזי'', התיאטרון הקאמרי
עלו כיתה. "מעגל הגיר הקווקזי" צילום: דניאל קמינסקי
הבמאי הצעיר והמוכשר, אודי בן משה, עלה הפעם כיתה: בהצגתו הקודמת, "הנפש הטובה מסצ'ואן", הוא אמנם יצר הצגה תוססת - תוך התעלמות ממסריו של ברכט - בכך שהפך מחזה אנטי-קפיטליסטי מובהק לסיפור רומנטי סתמי עם הרבה מוזיקה, אולם הפעם שירת הדמיון היצירתי שלו גם את כוונותיו הפוליטיות של המחבר.
הוא ממשיך את הרעיון של שרטוט המעגל בשימוש בגיר כדי לציין מקומות ההתרחשות שונים. בכך יצר מתח פורה בין יסודות ריאליסטיים ותמונות מסוגננות. גם הפעם הוא נעזר במוזיקה המצוינת של קרן פלס, אם כי לטעמי חלקה של המוזיקה דומיננטי מדי והיא נוטה לעתים להאפיל על המחזה. ברכט, כידוע, מרבה להשתמש בהצגותיו במוזיקה, אך הגבול בין הצגה שעושה שימוש במוזיקה לבין מחזה מוזיקלי הוא דק ושברירי.
מחזה אנטי-קפיטליסטי מובהק. ''מעגל הגיר הקווקזי''
דניאל קמינסקי
הפרופורציה העדינה הזאת לא ממש נשמרת ביצירתם של בן משה ופלס. ואולי, מי יודע, אולי הם דווקא רצו שהצגתם תהפוך ל"שואו", כזה שאהבת הקהל תובטח לו מראש.
נטע גרטי מגלמת גרושה שמשדרת כנות וחן, אך למרבה הצער, ללא העומק הטרגי הנדרש. גם הבגד שלבשה לא ממש הועיל לה. לעומתה ראוי לציון משחקו הרגיש, הכן והמשכנע של אורי רוטשילד בתפקיד החייל המאהב הנאמן. זו גם הזדמנות לומר שההצגה היא עבודתה של להקה צעירה, מאפיין חשוב שמשפיע על מידת האנרגיה והרעננות הסוחפת שלה.
אך ההצגה מזנקת עם הופעתו של שלמה בראבא בעיקר בחלקה השני. בתפקיד השופט אצדק
הוא מגייס את כל כישוריו הקומיים והבידוריים לבניית תפקיד מופלא, מרגש ועסיסי, ובכך מעניק לו מימדים של תפקיד וירטואוזי גדול.
בהקשר זה יש להדגיש נקודה נוספת ועקרונית. עם כניסתו של בראבא לבמה במערכה השנייה, ההצגה כמו מתרוממת ומקבלת חיים שלא אפיינו בעוצמה דומה את חלקה הראשון. זה בא בעיקר להעיד על נוכחותו הכובשת, שלעתים נדמה שההצגה היא בכלל שלו.
באופן כללי מדובר בהצגה קולחת, וביצועיה המוזיקליים בניצוחו של טל בלכרוביץ ראויים לכל שבח. זהו מחזה נפלא, והתיאטרון שב ומוכיח שהצגה נאותה ויצירתית שלו עשויה לגרום להנאה מרובה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם