נערה עם חורים בתסריט: על "נערה עם קעקוע דרקון"
אין חידוש, אין עניין ואין נימוק לשום התפתחות משמעותית בעלילה. בקיצור: אין סיבה לצפות בעיבוד הקולנועי של "נערה עם קעקוע דרקון"
בינתיים, עד שיתגלגל לבתי הקולנוע התעתיק האמריקני של פינצ'ר, אפשר להתנחם בחיקו של המקור משבדיה המבוסס על רב מכר שהותיר אחריו סופר ושמו סטיג לארסון, שהלך לעולמו בטרם ההדפסה.
הסיפור, בעצם שלושה סיפורים מקבילים המזינים יחד כ-600 עמודי ספר, מזמין חדירה חטטנית לתוך עולמה של חמולת תעשיינים ושמה ונגר, החיה באי המצוי בשולי שבדיה, ומבין בניה המרובים והביזאריים צמחו הן רוצחים והן קורבנות אדם.
מנהיג החמולה הנוכחי, שחצה כבר את שנתו ה-80, מסתקרן לדעת מה עלה בגורלה של אחייניתו האהובה שנבלעה אל תוך הלא ידוע לפני כ-40 שנה.
הוא שוכר את שירותיו של תחקירן נועז, שעמדותיו השמאלניות עומדות בסתירה ברורה לנטיות הנאציות של חלק מבני חמולה ונגר. אותו תחקירן (השחקן מייקל ניקוויסט ) שסוחב על גבו הרבה צרות משלו, נתקל באותה פאנקיסטית (נומי ראפאס), המדגמנת גותיות בת זמננו, ויחד מוצאים השניים פתרון המתקן איכשהו את נזקי העבר וגם מועיל איכשהו לשיפור החברה השבדית בהווה.
כל הסמטוחה המוקצנת הזאת נדחסת אל תוך שעתיים וחצי עמוסות אם כי מופרכות לגמרי. מופרכותן של הסצנות נובעת מהטעם הפשוט שניתן להחליפן בסצנות אחרות והקשקוש הכאילו אופנתי הזה בכלל לא ייפגע. דברים אלה נכתבים לאור הצפייה בסרט, ללא גיבוי הקריאה בספר עב הכרס. אך אין בחסך זה כדי למנוע את האבחנה שקולנוע הוא מוצר צריכה עצמאי בעל היגיון פנימי משלו. לא ניתן לייצר סרט המסתמך על מידע המצוי במקורות אחרים ובלתי אפשרי להציג על הבד תפניות עלילה שרירותיות ולטעון כי במקור הספרותי הדברים ברורים בהחלט.
התחקירן והמקועקעת בעלת ההיסטוריה הפרטית האיומה משייטים להם בשלוליות העבר השבדי הטעון (שיתוף פעולה עם הנאצים, טשטוש חקירות משטריות, קפיטליזם רצחני) כאילו הם במרדף אחר יורשו של צופן דה וינצ'י.
אם במקור של דן בראון מצויה הסיבה למעשי הטבח השונים באיזושהי אמונה קדמונית בעלת גוונים קתוליים, הרי שכאן מצויה נקודת ההתחלה ממש מתחת לידיים - בספר ויקרא, באותם פסוקים העוסקים בהענשת נשים סוררות מהבחינה הסקסואלית ובהשמדתן בייסורים רבים.
הציוויים הללו, ממש כמו הקוד הפנימי
קלות הדעת שבה נשחטים בני אדם בסרטי המיינסטרים הבורגניים מוכרת היטב מאז אוליבר סטון וקוונטין טרנטינו שיתפו פעולה בהכנת "רוצחים מלידה". דיוויד פינצ'ר, ששמו אוזכר פה קודם לכן, ודאי לקח את העניינים הללו כמה צעדים קדימה וכך עשו גם חופן הפרסים היוקרתיים שהומטרו בעבר על "שתיקת הכבשים" וחקייניו.
מהבחינה הזאת, אין שום דבר מיוחד בתוספות המגיעות מכיוון "נערה עם קעקוע דרקון" השבדי לבד מהיעדר ההפתעה או מהסתלקותו של החידוש הקולנועי. מן הסתם נובע הדבר מהיכולת הלקויה של נילס ארדן אופלב במאי דני שהכין סרט שבדי זה ועל פי המצוי בסרט ניכר שיש לו ראיית מסך שבלונית שסומכת בעיקר על התאורות הדרמטיות-גותיות שיעשו בעבורו את העבודה.
צמד הצלמים (ינס פישר ואריק קרס) שהעניקו כאן שירותים מקצועיים לאופלב אכן מספקים את הסחורה המבוקשת אך גם זו בעלת אופקים מוגבלים המניבים שיעמום חזותי לאחר שעה של צפייה מייגעת.
אין פה שום סיבה לכלום. אין סיבה להעמסת הפנאטיות הדתית הקשה על המחסל הסדרתי. אין כאן משמעות של ממש לנטיות הנאציות של הנחשדים בשחיטות. אין גם תוחלת בהשחלת ההטפה האנטי קפיטליסטית אל תוך האירועים שעומדים במרכז החקירה ושאירעו כמה עשורים קודם להשתלטות הכלכלה הגלובלית על העולם. למען האמת גם החידוש האופנתי-עדכני שבמסגרתו עושה הגברת עם הקעקוע והפירסינג שימושים נלוזים ביכולתה כהאקרית מדופלמת אינו כל כך איי-איי-איי.
הלפטופ שלה בסרט הזה אינו בדיוק כלי הנשק החזק שהיא מתיימרת להחזיק תחת זרועותיה, אלא סתם אלמנט ויזואלי האמור להצטלם היטב וליצור סוג נוסף של אי שקט חזותי על הבד.
אך גם קוראי "תרבות מעריב" לא יימלטו מפה בלי איזו תאוריה (מופרכת כשלעצמה?) שתתיימר לפענח את החארטה דלעיל. נקודת המוצא של "נערה עם קעקוע דרקון" נעולה על רגע ההיעלמות של אותה אחיינית אהובה, בגינה מזעיק התעשיין הישיש את צוות הצוללים אל העבר הטעון.
אותו רגע מר ונמהר התחולל בחודש ספטמבר 1966, ותאריך זה חוזר על עצמו במהלך הסרט כמו איזה לייטמוטיב מוזיקלי. האירועים של אותו היום הנורא תועדו במצלמת חובבים שקלטה בבלי דעת משהו שמאוחר יותר יתברר כעדות ראייה לזוועה שהתחוללה-או-לא. תצלומי סטילס אלה מנותחים עוד ועוד וגם שוב ושוב על ידי התחקירן והמקועקעת עד לפיצוח התעלומה.
וכעת לפירוש רש"י: התהליך העומד מאחורי פענוח זה הן באופני החשיבה והן באופני ההגשה הוויזואלית מול המצלמה מזכיר מאוד את מה שקורה ב"בלו-אפ" - סרטו הנערץ של מיכלאנג'לו אנטוניוני שבו דיוויד המינגס, בדמותו כצלם אופנה, רואה-או-לא רואה גופת גבר שמאוחר יותר נעלמת מעל פני השטח ומותירה בתמונות הסטילס מעין הד רחוק, אם לא ממש חור שחור.
שני הסרטים - "בלו-אפ" ו"נערה עם קעקוע דרקון" - מריצים את העדות המצולמת לכל אורך העלילה מתוך ידיעה ברורה ששם ממתין הפתרון להיעלמות המסתורית. ולמה כל זה צריך כעת לעניין מישהו מהצופים ב"נערה עם קעקוע דרקון"? רק משום שהבכורה העולמית של "בלו-אפ" נערכה אף היא בספטמבר 1966 במקביל למתואר בסרט השבדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם