ראשי » רייטינג » קולנוע

בצל הסכנה: ביקורת על "מה קרה בבאליבו?"

"מה קרה בבאליבו?", העוסק ברצח של שישה עיתונאים בטימור ב-1975, מתפקד ככתב אשמה הומניסטי שמתמקד בסיפור ולא בהטפה פוליטית ישירה

הטרגדיה הלאומית של טימור החלה בחודש דצמבר 1975, כאשר יחידות מצבא אינדונזיה פלשו אל המחצית המזרחית של האי המחולק, והשתלטו על שטחי המדינה המיועדת, רגע אחרי שהשלטון הקולוניאלי הפורטוגזי הסתלק מהמקום, ורגע לפני שהוכרזה עצמאותה של מזרח טימור.

חמישה עיתונאי טלוויזיה צעירים, כולם מאוסטרליה, תיעדו את ראשיתה של אותה פלישה, ומצאו מיד את מותם מאש הכוחות האינדונזיים. עיתונאי אוסטרליה הקשיש מהם בהרבה, ששבועיים מאוחר יותר נזעק לטימור לברר מה עלה בגורל החמישה, נטבח אף הוא בידי החיילים הכובשים. פרשת דמים זו משוחזרת במלואה ב"מה קרה בבאליבו?", שעורר אשתקד גלים של תגובות פוליטיות נרגשות באוסטרליה ארץ מוצאו.

מסתבר, על פי עיון בקטעי ארכיון, שבעשרות השנים שחלפו מאז האירועים הקשים המשוחזרים פה. האוסטרלים לא ממש עשו מאמץ לשמר את זכרם של ששת הרוגי העיתונות. הסרט החדש מסביר את הסיבה לכך בעצם הסכמתה האילמת של ממשלת אוסטרליה לאותה פלישה אינדונזית, שלוותה ב-24 שנות כיבוש מחריד, במהלכן נטבחו 183 אלף טימורים, שהיוו רבע מכלל העם הטימורי. רק בחודש מאי 1999 הוכרזה, באיחור עצום, עצמאות טימור.

"מה קרה בבאליבו?" הוא קודם כל גלעד לזכר ששת העיתונאים מאוסטרליה. אלא שיתרונותיו אינם דווקא בעובדה שהוא סרט זיכרון מרגש, כי אם באופני ההגשה המרתקים שבאמצעותם מצליח הבמאי רוברט קונולי לבטא את סתמיותו של הטבח בזמן קרב, את דלות הכוח המצוי בידי אזרחים בעת התעמתות עם צבא כובש, ואת קוצר ידה של התקשורת, שתמיד נשחקת בין כוחות ואינטרסים פוליטיים החזקים בהרבה מהחתירה המסורתית אל האמת.

שנת 75', למי שלא ממוקם היטב בהקשר ההיסטורי, היא שנת התבוסה האמריקאית בוויאטנם, והפלישה האינדונזית למזרחה של טימור באה יממה לאחר שג'רלד פורד והנרי קיסינג'ר - שני מנהיגי ארצות הברית המובסת - סיימו ביקור בג'קרטה בירת אינדונזיה, שם אישרו לממשלה המקומית את הפלישה. או במילים בוטות יותר - את הפגנת העוצמה המערבית נגד אותן מדינות במזרח אסיה שעדיין עלולות היו להזדהות עם החשיבה הקומוניסטית.

קונולי, ביחד עם התסריטאי הוותיק דיוויד ויליאמסון (שחיבר את התסריט ל"שנה בצל הסכנה", סרט אוסטרלי ששיחזר את הרצח השיטתי של הקומוניסטים באינדונזיה), הכינו את "מה קרה בבאליבו?" ככתב אשמה הומניסטי, לאו דווקא פוליטי, והם מעדיפים להתמקד בסיפור ולא בהטפה פוליטית ישירה. טריסטיאן מילאני, צלמו של הסרט, הולך בו בעקבות עיסוקם של גיבוריו

המתים - עיתונאי הטלוויזיה האוסטרלים - ומשתמש במצלמת יד תזזיתית, המהווה מעין זרוע המשך אמינה לדיווחי החדשות של ההרוגים, שנקטעו באופן כה אכזרי.

התסריט בונה את הסיפור כרצף של דילוגים בין שני זמנים - הזמן של חמשת העיתונאים הצעירים, והזמן המאוחר יותר, שבו המבוגר והמנוסה חוקר את מותם, בטרם יירצח גם הוא. שני האישים המובילים את העלילה הם רוג'ר איסט, אותו עיתונאי חוקר, המלווה בז'וזה ראמוס-הורטה, פעיל צעיר מטימור, שנודע ברחבי תבל בשנת 96', כשהוכתר בפרס נובל לשלום בשל מאבקו העיקש למען מולדתו הרמוסה.

כיום ראמוס-הורטה מכהן כנשיא טימור. אנתוני לפאייה הוותיק מגלם בנאמנות מיומנת את דמותו של איסט, ואילו אוסקר איסאק ("אגורה", "רובין הוד"), שחקן צעיר מגואטומלה, מעצב את דמותו המקסימה של ראמוס-הורטה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...