מסדר האדירים: על אדיר והילדות, עמוס צימרמן ותום והסיפור האמיתי

הבכורה של אדיר והילדות הוא אלבום מעניין לחובבי רוק ישראלי, באלבום של עמוס צימרמן והריברבנד יש כנות טקסטואלית מכאיבה וסאונד ממכר ואילו תום והסיפור האמיתי ממשיכים באותה דרך גם באלבום הרביעי. מתחת לכל ביקורת

ירין כץ | 7/9/2010 14:47 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

אדיר והילדות, ''אדיר והילדות''

בקצרה: אלבום בכורה לטריו אדיר והילדות שהספיק כבר להכניס את הסינגל "לאט לאט" לתחנות הרדיו וליצור עניין מסוים סביבו. מנהיג הלהקה אדיר אוחיון, זכור לקהל הרחב מ"כוכב נולד 5" לצד בועז מעודה ומרינה מקסימיליאן בלומין, ובאלבום הבכורה שלו עם להקתו הוא מביא את אותו קול פלצט שייחד אותו בתוכנית, אך הפעם הוא משתמש בו לביצוע חומרים מקוריים
שאת רובם הוא כתב והלחין וזונח את הקאברים בצד.

האלבום, בהפקה עצמית של הלהקה, מציע פופ-רוק קצבי עם השפעות ניכרות של מיוז ורדיוהד לצד טקסטים רגישים ואניגמטיים. לא בטוח אם אלבום הבכורה שלהם ייחשב כאבן דרך במוזיקה הישראלית, אבל בהחלט מדובר באלבום מעניין שחובבי הרוק הישראלי יוכלו להפיק ממנו הנאה גדולה.

משתתפים: אדיר אוחיון, עידו "דודו" הרשקוביץ, נדב הושע, מאור חי.

פלוס: שלא כמו רוב אלבומי הבכורה, מדובר באלבום עם סאונד מאד מגובש שמלווה את השירים לכל אורכו. בנוסף, כל חובבי תום יורק וקול הפלצט, יוכלו לקבל את מבוקשם במהלך ההאזנה.

מינוס: האחידות הסגנונית של האלבום שמאפשרת את השלמות והקוהרנטיות שלו, יכולה לגרום לשעמום קל למאזינים שהסאונד של אדיר והילדות לא נמנה על אבות המזון המוזיקליים שלהם.

שורה מנצחת: "איזה חושך/ לך תמצא מילים/ מלחמות קטנות/ מנצחות אותי/ כל הבוקר/ הרגלים רעים/ אני לא יכול/ לא יכול בלי" (מתוך "לא יכול בלי").

מדד דציבלים: גבוה.

ברחבי הרשת: 1) מייספייס 2) פייסבוק

הופעות קרובות: הופעת השקה ב15 בספטמבר בתמונע בתל אביב. 

צילום: אביעד בר נס
אדיר והילדות צילום: אביעד בר נס

עמוס צימרמן , ''Amos Zimmerman & The Riverband''

בקצרה: אלבום בכורה נפלא באווירת פולק אמריקאי לעמוס צימרמן, קיבוצניק מגבעת חיים איחוד, ביחד עם הריברבנד שמלווים אותו. צימרמן חי בילדותו כשלוש שנים בניו ג'רזי במסגרת שליחות של הוריו, דבר ששיפר את האנגלית שלו הרבה יותר מכל קיבוצניק ממוצע.

לקראת סוף השירות הצבאי נחשף צימרמן (שום קשר לצערנו לרוברט צימרמן הלוא הוא בוב דילן) לעולם הפולק, בעיקר דרך ניל יאנג וגבע אלון, שגר אז בקיבוץ מעברות הסמוך, והחל לכתוב שירים עד שהוציא את אלבום הבכורה ביחד עם הריברבנד. בסמוך ליציאת האלבום, חילוקי דעות מקצועיים הובילו לפירוק ההרכב וכיום צימרמן מופיע לרוב לבד.

משתתפים: גון אמיר, תום הר-נוי, אמיתי וילק, נווה אשכנזי, יאיר ורמוט.

פלוס: אלבום עם כנות טקסטואלית מכאיבה וסאונד סוחף וממכר שההאזנה אליו לוקחת את המחשבות הרחק מהחום הישראלי המעיק.

מינוס: האינפלציה בשנים האחרונות של סינגר-סונגרייטרים ששרים באנגלית ויוצרים בז'אנר הפולק-רוק של האינדי הישראלי (המוכרים יותר הם גבע אלון ועמית ארז) קצת מקשה לראות את הייחודיות של האלבום הזה ועלולה לדרדר אותו אל תהום הנשייה.

שורה מנצחת: "She's the road you're walking on/ And the one you sings your songs/ She's the hope that pulls you through/ And the rope that strangles you/ And she's wearing you/ Wearing you down/ In the time oh loneliness/ You're free/ But you fake your smile/ When you could be/ Together with/ Together with her again" (מתוך "Wearing you down").

מדד דציבלים: שקט.

ברחבי הרשת: 1) האזנה בחינם לאלבום ואפשרות לרכוש אותו בבנדקאמפ 2) מייספייס.

הופעות קרובות: באוזןבר בתל אביב ב-12 בספטמבר, 3-24 בנובמבר - הופעה בכל יום רביעי בפאב הצוזמן בתל אביב.

עטיפת האלבום
עמוס צימרמן והריברבנד עטיפת האלבום

תום והסיפור האמיתי , ''תקליט רביעי''

בקצרה: אין הרבה אמנים שמפרסמים את מספרי הטלפון האישיים שלהם בתוך חוברת המילים בתוספת המשפט "נשמח לשמוע מכם", אבל עירית (תום) וישראל ולדמן הוכיחו לאורך ארבעה אלבומים ועשרות שנים של פעילות אמנותית שהם לא מוזיקאים מהסוג רגיל.

באלבום הקונספט החדש שלהם העונה לשם "התקליט הרביעי" מציגים השניים, זוג בעבר ופרודים בהווה, את האמת האמנותית שלהם באמצעות 12 שירי רוק נוגים שחלקם זוכה לצאת לאוויר העולם דרך קולה הצלול והענוג של תום, שמזכיר במידה מסוימת את קולה של ניקו האגדית, וחלקם האחר עושה זאת באמצעות קולו  החד והשורט יותר של ישראל.

משתתפים: עירית (תום) ולדמן, ישראל ולדמן, רואי שטופלר, רועי פפר, עובדיה חממה, שרון רוטר, יואב מירב, ישראל נחום, מרדכי ברודצקי, גיל עקיביוב, אברהם ששון אליהו, אמיתי צברי, דורון טויסטר, אביחי מלחי.

פלוס: אלבום לא מאד קונבנציונלי, אך מעניין, הן בדרך העשייה שלו והן בסאונד שמזכיר מעט את  להקת פונץ' (ככל הנראה לא במקרה, לאור שיתוף הפעולה ארוך השנים של הוולדמנים עם יוסי בבליקי).

מינוס: לא ברור לאיזה קהל פונים תום והסיפור האמיתי. הם ודאי לא "הדבר החם הבא" באינדי הישראלי אחרי ארבעה אלבומים ופעילות רבת שנים, ומצד שני הם לא זכו לעולם להכרה מספיק גדולה בכדי לשמור על קהל אדוק שילווה את פעילותם. כך גם באלבומם החדש, הם ממשיכים לפעול במישורי הלימבו הללו שמקשים לייצר עמדה מגובשת של אמנים מול הקהל שלהם.

שורה מנצחת: "כל פתגמי החכמים הם כבר לא עושים לי טוב/ אני מבין אותם הם סוגרים אותי/ הם לא נותנים לחשוב/ או להרגיש לבד/ להרגיש..." (מתוך "פיתולים במחשבתי").

מדד דציבלים: בינוני.

מועדי הופעות קרובות: אין. אבל אפשר להזמין כאן.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/music/ -->