נושא פרי: על האלבומים של שמוליק פרי, יעל נחשון ואמיר דדון
שמוליק פרי מייצר רוק בגוון מקומי שנעלם בשנים האחרונות, הדיסק של יעל נחשון נשמע כמו אלבום גנוז של מירי מסיקה ואמיר דדון קצת דרמטי מדי. מתחת לכל ביקורת
שמוליק פרי, ''בתנועה מתמדת''
פרי (שארכה כשלוש שנים) מציג אמן ומוזיקה בשלים, לעיתים מדי.
לאחרונה, חבר פרי למוזיקאי רפי פרסקי ויחד הפיקו מופע משירי האלבום בליווי הרכב חשמלי שנודד ברחבי הארץ.
משתתפים: נדב ביטון, טלי כץ, דודו טסה, ברק בן צור, שי חמני, מאיה בלזצמן, בן ספקטור, שחר מדמון, שי אבזירוב, שי סיון, ערן כספין.
פלוס: בעידן שהאינדי הולך לכיוונים בינלאומיים, שמוליק פרי מסתכל לקהל הישראלי בעיניים ומייצר רוק בגוון מקומי שנעלם בשנים האחרונות.
מינוס: השירה של פרי מזכירה קצת את זו של יובל בנאי ובשילוב עם המוזיקה שעוטפת אותה, שיונקת מהרוק הישראלי של תחילת שנות ה-90, נוצר אלבום שלא מביא איתו בשורה אמנותית חדשה ולא מוסיף גוונים מעניינים לנוף המוזיקלי המקומי.
שורה מנצחת: "בכל יום שעובר אני לומד לוותר/ אני לומד לקחת/ אבל איתך זה אחר/ גם אם תתלבשי בכריכה קשה/ גם אם מסביבנו המדרכה יבשה" (מתוך "בכל יום שעובר").
מדד דציבלים: גבוה.
ברחבי הרשת: 1) אתר הבית 2) מייספייס 3) השיר "משחקים בשואו"
הופעות קרובות: השקת האלבום ב-8 בדצמבר בתמונע בתל אביב.
שמוליק פרי
צילום: יח''צ
יעל נחשון, ''מהים אל החוף''
אחרי שנה בחו"ל, נחשון חזרה לאחרונה לארץ והעלתה מופע שמשלב בין גרסאות עבריות לקלאסיקות יווניות, לשירים מקוריים שלה כאשר היא מלווה על ידי הרכב שבו משתתף בין השאר בוגרי האוניברסיטה הניו-יורקית בה למדה.
משתתפים: לני בן בשט, איתמר רוטשילד, עובד אפרת, אדם שפלן, אודי קראוס, אוהד לוי, איתי פרל, איתמר גרוס, מאיה בלזצמן, מתן אפרת ועוזי פיינרמן.
פלוס: טקסטים עשירים (רובם של נחשון), לחנים מורכבים והפקה מושקעת של לני בן בשט.
מינוס: אין דבר נדוש יותר בשנים האחרונות מלדבר על חבורת רימון או ה"מסיקות" והקשר שלהן להצלחה ולמסחור, אבל כשמקשיבים ל"מהים אל החוף" אי אפשר שלא לשמוע את מירי מסיקה וקרן פלס, שנחשון שייכת למילייה שלהם. העובדה הזאת גורמת לאלבום להישמע כמו אלבום גנוז של הראשונה.
שורה מנצחת: "ויש לי חרטות/ על כל מה שהיינו/ יותר מזה על כל מה שלא יכולתי להיות בגללנו" (מתוך "חרטות").
מדד דציבלים: בינוני.
ברחבי הרשת: 1) מייספייס 2) ראיון ב-nrg.
יעל נחשון
צילום: יח''צ
אמיר דדון, ''אמיר דדון''
אמיר דדון. צילום: אייל לנדסמן
האלבום החדש מכיל 12 שירים שהולחנו כולם על ידי דדון, כאשר הטקסטים נחלקים בינו לבין כותבים כמו יהונתן גפן, טל רביב, מייקל אמיר, קרן שליו ושלומית דגני.
משתתפים: גלעד שמואלי, אבי יפרח, אבי סינגולדה, תומר בירן, גיל סמטנה, טל תמרי, אלעד סיקל, עמית יצחק, עמרי בר, מאיר גולדברג, זהר פרסקו, כרמי שימרון, רוני הדר.
פלוס: זמר עם נוכחות שיודע לשיר, טקסטים מגוונים והפקה מוזיקלית עשירה ומלאת רבדים.
מינוס: השירה של דדון מזכירה את בית הבובות מחד ואת עברי לידר מאידך והיא לעיתים דרמטית מדי או כמו שאומרים ב"כוכב נולד": קצת לוחצת.
שורה מנצחת: "אני חולה הביתה/ והבית שלי חולה/ והלוואי והייתי יודע/ למה אני מתגעגע/ פוחד שמישהו/ יגָלה אותי גולֵה" (מתוך "הומסיק (חולה הביתה)" שכתב יהונתן גפן).
מדד דציבלים: שקט-בינוני.
ברחבי הרשת: 1) מייספייס 2) מתראיין ומופיע בסוכה של nrg
הופעות קרובות: 13 באוקטובר בלה פאצ׳נגה בכפר סבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם