"נעלבתי, התעצבנתי": ראיון עם חיים בוזגלו
חיים בוזגלו כבר התרגל לביקורות השליליות וממשיך לעבוד בקצב מעורר השתאות, כשסרטו החדש "סרק, סרק" אף משתתף כעת בתחרות הרשמית של פסטיבל חיפה. אבל מה שבאמת מעצבן אותו זו ההתעלמות של האקדמיה הישראלית לקולנוע מהסרטים שלו
זו הזירה ההיסטורית בה ממוקם "סרק, סרק", סרטו החדש של הבמאי חיים בוזגלו, והרביעי בסדרת סרטים שעשה בעשור האחרון שעוסקים בסוגיות חברתיות ופוליטיות (אחרי "דיסטורשן", "דלת מול דלת", ו"ג'אנם, ג'אנם"), שיתחרה בתחרות הרשמית של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בחיפה שיחל ביום חמישי הקרוב.
"הרעיון הגיע משיעור תסריטאות שהעברתי בבית הספר שלי למשחק (חיים בוזגלו workshop)", הוא מספר בראיון ל"מעריב". "אחד התלמידים סיפר שישב במרפסת ביתו בירושלים והשקיף עם משקפת על הנוף. מכיוון שבכל יום הייתה עוברת שם השיירה של ראש הממשלה ומכיוון שהשב"כניקים המלווים ראו מישהו מציץ מלמעלה עם משקפת, לקחו אותו לחקירה, והוא עבר כמה שעות לא נעימות במיוחד. משהו דיגדג לי בסיפור הזה והרגשתי שאני רוצה להתעסק עם זה. היה שם פוטנציאל לסוג של 'התרסקות' (סרטו זוכה האוסקר של פול האגיס - י.ב) ישראלי".
כהרגלו, אסף בוזגלו את חבורת השחקנים הקבועים שלו, ביניהם ריימונד אמסלם, לירון לבו, עמוס לביא, ריטה שוקרון ואלברט אילוז, וצילם את הסרט בירושלים, עיר הולדתו. "מצד אחד קצת הפחיד אותי להתעסק עם חומר כל כך טעון ועדיין אקטואלי", הוא מודה, "מצד שני זה נושא מאוד מאתגר ואני פשוט אוהב אתגרים. מה שרציתי לפתוח זה את הדבר הזה שמאגד את כל הקיצוניים, מכל הצדדים של המפה הפוליטית, ולעשות את זה במסגרת של סרט מתח.
"זה לא שאני מתכנן מראש להתעסק רק עם נושאים אקטואליים, אבל אין מה לעשות: אתה יוצא לרחוב, ומה שאתה רואה משפיע על הקולנוע שאתה עושה. את 'דיסטורשן' עשיתי אחרי שהלכתי לכספומט בדיזינגוף בתל אביב, וכמה דקות אחרי שחזרתי הביתה התפוצץ שם אוטובוס, ו'ג'אנם, ג'אנם' הגיע אחרי שהלכתי לתחנה המרכזית והבנתי שאני בכלל בארץ אחרת, במקום שאני לא מזהה. אולי עוד עשור, הסרטים האלה ייצרו ביחד איזשהו מסמך ומי שירצה לדעת מה קרה פה, יוכל לצפות ולקבל תמונת מצב מדויקת.
''אם אני הולך מחר, אז אני הולך מאושר''. בוזגלו
צילום: נאור רהב
"עשיתי כל מה שרציתי"
"סרק, סרק" מהווה חוליה נוספת בשרשרת הפרויקטים שמשחרר בוזגלו בשנים האחרונות בקצב מעורר השתאות כשם שהוא מעורר מחלוקת. את "כבוד", לדוגמא, קטלו מבקרי הקולנוע בארץ באופן אחיד למדי, ובכלל: דומה שככל שבוזגלו עסוק יותר, התגובה לסרטיו שלילית יותר.
"את רוב הביקורות אני קורא", הוא אומר. "יש כאלה שאני קורא עם חיוך קטן כזה כי אני יודע מראש מה הם הולכים לכתוב, ויש כאלה - בעיקר מישהו שהאשים אותי פעם בגניבה מסרט אחר - שהדברים שלהם ממש על גבול הדיבה. זו כבר לא עיתונאות.
תפקיד אדיר. זאב רווח ב"כבוד" מתוך הסרט
אבל מה שבאמת מעצבן את בוזגלו זו ההתעלמות של האקדמיה הישראלית לקולנוע, ממנה נעדר "כבוד" בשנה שעברה. "נעלבתי, אבל לא בשבילי", הוא מציין. "נעלבתי בשביל זאב רווח שעשה תפקיד אדיר, כמו שנעלבתי השנה מזה שעמוס לביא לא קיבל מועמדות על 'סרק, סרק'. אבל 'נעלבתי' זו לא מילה טובה... 'בוזגלו נעלב' פשוט לא נשמע טוב.
"לא נעלבתי, אלא התעצבנתי, במיוחד מזה שבין 500 ל-800 חברי האקדמיה אמורים לראות את הסרט, ובשטח הגיעו רק 127 איש. אתה חושב שזה מנע מכל אלה שלא הגיעו להצביע? לא, הם הצביעו
מבלי לראות את הסרט שלי, וזה לא לעניין. יש פה בעיה, בשיטה הזו, כי מי שלא ראה את הסרט לא יכול להצביע נגדו או עבורו. לפי דעתי, למשל, 'סרק, סרק' הוא סרט ראוי מאוד ויכול היה לייצג את ישראל, אבל איך יהיה לו סיכוי עם שיטה כזו?.
"באותו מאמץ שאתה עושה סרט בארץ אתה גם יכול לעשות סרט בקו-פרודוקציה", הוא מוסיף, "ויותר מזה, לפעמים משקיעים זרים או פרטיים יכולים לתת לך רוח גבית שנמנעת ממך פה, בעבודה עם קרנות הקולנוע. בסך הכל הקרנות באמת עזרו לי, אבל בשנים האחרונות התמיכה שלהם הצטמצמה.
"את 'סרק, סרק' צילמתי בירושלים, אבל דווקא מקרן ירושלים - שאמורה לתמוך בסרטים שנעשים בתחום העיר - לא קיבלתי כלום. אבל תמיד יש ברירת מחדל, תמיד אני אצליח בסוף לצאת ולעשות את הסרט. זה מה שיפה אצלי. מצד שני, אין לי על מה להתלונן: בשנתיים האחרונות עשיתי בתקציב של חמישה מיליון יורו את אחד מהפרויקטים היקרים שנעשו פה ("לחיות מחדש", מיני-הסדרה שביים בהשראת סיפור חייו של אביו המנוח, אשריאל כהן - י.ב)".
היה צריך לקבל מועמדות על התפקיד. עמוס לביא ב''סרק, סרק''
צילום: יח''צ
את חלק מהפרויקטים שלו מייעד בוזגלו לשוק הזר, כמו את הסרט "סשן" שביים בארה"ב עם סטיבן באואר ובר רפאלי, או פרויקט חדש בשם "מלון סירקיוז". "ג'ון מלקוביץ' מת על התסריט", הוא מתגאה, "וכשפגשתי אותו בביתו לפני כמה חודשים הוא הכין לי צהריים ודיברנו איך ומתי נעשה את זה. הוא הביא גם את ג'ניפר קונלי לשחק מולו, ואנחנו כרגע בשלבים של השגת חמישה מיליון דולר להפקה.
ג'ון מלקוביץ' בשבוע האופנה של ברלין צילום: REUTERS
"בכלל, אני יכול לספר לך שאת כל הסרטים הבאים שלי אני הולך לעשות. כל עוד אני בחיים הסרטים האלה יקרו: סרט על שבתאי צבי, הסרט עם ג'ון מלקוביץ', קומדיה צרפתית בשם 'טרמינוס' וסרט שמתרחש בירושלים ושאני עוד לא יכול להרחיב עליו. הנקודה היא שכשאני רוצה לעשות סרט, אני יוצא ועושה אותו".
אפילו התקף הלב שעבר לפני כשנה לא עוצר אותו. "זה לא שינה אצלי כלום" הוא אומר, "יומיים אחר כך כבר הייתי בבכורה של 'לחיות מחדש', ושבועיים אחר כך כבר צילמתי קליפ במדבר לזמרת הבריטית סוניק. ההתקף הבא יכול להגיע שם כמו שהוא יכול להגיע באמבטיה. מה, אני אשב לחכות לו? לא, אני אמשיך לחיות ולעשות סרטים".
זו הסיבה שאתה ממשיך במרץ כזה? אהבת הקולנוע?
"אני חי בשביל הסרטים ובשביל הבן שלי בן ה-4 (מבת זוגו ליסה ממו) שהוא אהבת חיי. אני יכול לומר לך בכנות שאם אני הולך מחר, אז אני הולך מאושר. עשיתי את מה שרציתי, את הסרטים שרציתי. חלקם הגיעו לקהל, חלקם פחות, אבל אני יודע שעשיתי את מה שרציתי לאורך כל הדרך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם