ראשי » רייטינג » קולנועגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

חוץ. חם. יום: יש כאן קולנוע סתווי?

בקולנוע הישראלי אין סתיו. הוא לא כל כך עובד עם המסרים הציוניים. אבל אולי העובדה שיותר ויותר סרטים מקומיים מצטלמים באירופה תביא לפה את השלכת

"מבול" של גיא נתיב, שזה עתה זכה בתחרות הסרטים הישראלים של פסטיבל חיפה, מתחולל בסתיו. לא, שום צופה אינו יכול לנחש זאת על פי השדות הקמלים שבהם משוטטים גיבורי הסרט, וגם לא על פי הטי-שירט והרגליים היחפות שבהן מתהלכים שחקני הסרט מול המצלמה. רק העובדה הפעוטה שהסיפור כולו קורה סביב ההכנות לחגיגת הבר מצווה של הדמות הראשית ב"מבול" (הילד יואב רוטמן), מסגירה את עונת השנה.

הילד, כך עולה, מכין את עצמו לעלייה לתורה בפרשת השבוע, הלו היא "פרשת נח", שאותה קוראים תמיד בראש חודש מרחשוון, הלוא הוא מועד הסתיו האולטימטיבי.

אין סתיו בקולנוע הישראלי. בעיקר משום שאין פה סתיו. בכלל, גשם קל הוא עניין קשה לצילום. הגשם, מטבע בריאתו, אינו אחיד, וכדי שיצטלם כהלכה יש לצרף אל המוצר המקורי שנוזל מענני השמים גם תוספת של גשם מלאכותי. ובמקרה שכזה, הרי כבר מדובר בגשמי זלעפות. במילים פשוטות: סתיו, על טפטופיו העליזים וזרזיפיו הקלילים, אינו דבר נוח לצלמים. עדיף חורף של ממש.

בדיית הסתיו שלא נפתרה בקולנוע המקומי (תשאלו את "ביקור התזמורת", "צימאון", "עג'מי" או "חופשת קיץ". שלא לדבר על "מציצים", "בלוז לחופש הגדול" ו"אוונטי פופולו"), מתחברת היטב לעובדה הידועה כבר מזמן שהציונות דפקה את הסרטים הישראליים. הציונות כדרך חיים, הסרטים כשופר נאמן להעברתה ולהעצמתה של האידיואלוגיה. כאן מעדיפים עדיין מרבית הקולנוענים לעסוק במסרים, ולא להתרכז בנוף התרחשות העלילה. ואם כבר מתעסקים בנוף ובאיתני הטבע, מה פשוט יותר מאשר לגייס גם אותם לשירותה של הבשורה הציונית?

העניין הזה מתחיל בעידן הארכיאולוגי הקדמון - בשנת 1960, כשהופק פה "הם היו עשרה", שגולל את המעשה ההרואי של יישוב הגליל העליון בשלהי המאה הא- 19 אי אפשר היה ליישם את חלום ההתיישבות, אומרת התמונה בסרט, ומראה מה היא הסיבה העיקרית לכך - אין מים (ועוד בגליל!). האדמה היבשה, מבוקעת ומחורצת קמטים עמוקים כתשדיר "ישראל מתייבשת" עם בר רפאלי, זוכה בסרט הזה לשורה ארוכה של תקריבים כמעט סקסואליים.

והנה לפתע, לאחר סבל קשה וצמא כבד של המתיישבים חדורי אהבת הארץ והבשורה ההרצלינית, יורד סוף סוף הגשם משמים. רק כדי להשלים ולהדגים את הטיעונים הלאומיים שבוא קעים מפיהם של אחרוני המתעקשים על היאחזות באדמת הטרשים הגלילית.

הוראות ההפעלה ששמו יחיאל מוהר ויוחנן זראי בפיו של אריק איינשטיין: "לך ערירי בליל העיר/ הבט לרום, חפש כוכב/ מותר, מותר גם לצעיר/ להיות טיפה זקן בסתיו", אינן מתאימות לדור ההיי-טק, הסטארט-אפ והאקזיט הנוכחי. שום זקן, מילה נרדפת למושג הסתיו, ושום קדרות, האחות התאומה של הסתיו, אינם מתקבלים בברכה במילון עשה-או-לא-תעשה של ישראל המופרטת. לכן, הסתיו מוטב לו להוסיף ולהצטנע, להישאר תקוע בתוך ספרי שירה.

מצד שני, יכולת ההתפשטות הבלתי נלאית של הציונות ועושי דברה, מביאה כעת את הקולנוענים הישראליים לאירופה, שם צולמו באחרונה שלושה סרטים מקומיים ("שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", "זוהי סדום" ו"פלייאוף"). ברוח התנופה העסקית הזאת, אולי, מי יודע, מתקרב לו גם טרנד חדש, וסטארט-אפ משתלם, של ייבוא סתיו אירופי אל תוך התמונה הפילמאית הלוקאלית.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...