שירה בציבור: גילית חומסקי

רן יגיל עם שיר עברי אחד בשבוע. והפעם: "ללמוד לשחות" של גילית חומסקי

רן יגיל | 10/10/2010 14:45

מִכָּל הַהַתְחָלוֹת
הָיִיתִי בּוֹחֶרֶת

שׁוּב לִלְמֹד לִשְׂחוֹת

תַּגְלִית מַדָּעִית
שֶׁמֶן וּמַיִם
הַגּוּף אֵינוֹ שׁוֹקֵעַ!
הוּא צָף!

לִטְעֹם טִפַּת כְלוֹר
לִכְבוֹד יָמִים שֶׁעוֹד יָבוֹאוּ
הַשֶּׁקֶט, הַמָּתוֹק, הַמָּלוּחַ

וְנִדְמֶה כְּאִלּוּ
לְכָל סְעָרָה פִּתְרוֹן
לִפְשֹׁט יָדַיִם הַצִּדָּה
וּלְהַמְתִּין

מספרת המשנה בפרקי אבות על רבי עקיבא כי פעם כמעט טבע במים רבים וניצל, כשעלה מן המים שאלו אותו כיצד ניצל? ענה: כל גל וגל שבא עליי נענעתי לו ראשי. רוצה לומר: אם נקלעת לצרות ובעיות, עדיף לא להילחם בהם אלא פשוט לזרום עם הגל, ואולי לכופף את הראש ולתת לצרה לעבור מעליך.

גילית חומסקי צילום: שמעון ברדוגו

גם גילית חומסקי בדרכה מנסה באמצעות המטאפורה של השחייה ומשל המים, לספר לנו משהו על חיי אדם, ובמקרה שלה, חיי הדוברת בשיר. יש שמחה גדולה בגילוי כי יש ביכולתנו לצוף על פני המים קלילים כמעט ללא משקל, בלי כל אותם רעיונות כבדים ומעיקים המאכלסים את מוחנו וגופנו המיוזע הנע על פני האדמה בלכתנו על שתיים.

במשהו קטן לא נעים, יש משום הקסם למול שגרת החיים המעיקה. יפה הדבר, שהילדה השוחה מרימה מעין כוסית כלור לגבי העתיד הקרב. בתוך המים, בימים הבראשיתיים שבהם כל דבר הוא בגדר הנלמד והכל התחלות, כלומר בילדות, יש רגע של אושר. מתוך הרוגע המימי בעת ציפה כילדה, נראה העולם פתור ולא סבוך ויש נוחם רב בהמתנה כך סתם, מבלי שהמוח יהא מאוכלס בכל מיני עתידות ותוכניות מרחיקות לכת: נישואים, לימודים, קריירה, ילדים.

השיר פותח את ספרה השני של המשוררת הצעירה, הקרוי "ניקולאס יוז חוקר בקוטב הצפוני"

(הוצאת עכשיו), שם קצת מוזר לספר שירה. מקור השם הוא בבנם של המשוררת סילביה פלאת והמשורר טד יוז, שהיה מדען למדעי הדגה באוניברסיטת אלסקה. הוא סבל מדיכאון ובמרץ 2009, בדומה לאמו המשוררת הנודעת, שם קץ לחייו. חומסקי משוררת עליו באחד משיריה.

חומסקי באה במקורה מן הציבור הדתי-הלאומי. גבריאל מוקד, העורך האיכותי והוותיק, כותב עליה בגב הספר: "חומסקי היא אחד היוצרים העבריים הצעירים המוכשרים ביותר בשנים האחרונות. שירתה, הטבועה בחותם מסורת דתית והממשיכה את לשון המקורות, היא גם חדשנית מאוד ומכילה התייחסויות רבות לעולם מודרני חשוף ומתמודדת עם מצבים קיומיים של זמננו. בשירתה בולטים גם מוטיבים מספרות ותרבות העולם, לרבות חוט-שני של הרפתקת-נעורים גיאוגרפית ודמיון-מדעית קסומה, בצד אמפתיה לדמויות רבות מחיי יומיום ומחיי-אמנות". חתיכת מחמאה ממי שהוציא את ספרה הראשון של יונה וולך.