שירה בציבור: גיורא לשם

רן יגיל עם שיר עברי אחד בשבוע. והפעם: "אגדה" מאת המשורר גיורא לשם המיטיב לתאר את עולם החלומות

רן יגיל | 17/10/2010 16:05

בַּדֹּאַר שֶׁהִגִּיעַ מֵאֶרֶץ סִין
הָיְתָה חֲבִילָה, וּבְתוֹכָהּ דְּרָקוֹן.
כְּשֶׁהֵסַרְתִּי אֶת הָאֲרִיזָה הַדַּקָּה
וְהַמְרַשְׁרֶשֶׁת, יָרָה בִּנְחִירָיו
נַהֲרֵי דִּי-נוּר
וְגַם גָּבָהּ לְנֶגֶד עֵינַי
לִמְלֹא קוֹמַת דְּרָקוֹן
שֶׁמִּן הַמִּין הַמָּצוּי
בְּאֶרֶץ סִין.

(מַה יַּעֲשֶׂה דְּרָקוֹן תַּיָּר בְּאֶרֶץ הַצְּבִי?
הֵיכָן יָנוּם וּמַה יֹּאכַל?)

אֲנִי קָשַׁרְתִּי לוֹ שַׁרְשֶׁרֶת מִסָּבִיב
לַצַּוָּאר (וְרִשְׁיוֹן) וְיָצָאנוּ לָרְחוֹב.

הוֹ, מַה יָּפִים הַלֵּילוֹת בְּאֶרֶץ סִין.
הוֹ, מַה יָּפִים הַלֵּילוֹת בִּכְנַעַן
כְּשֶׁדְּרָקוֹן מְעוֹפֵף בְּחוּצוֹת תֵּל-אָבִיב.

בַּלַּיְלָה בָּנִיתִי לוֹ מְלוּנָה מִדִּיקְט
וְגַג מִנְּיַר אֹרֶז, וְהוּא
אֶל בֵּיתִי הֵבִיא עֶרְגָּה לְמֶרְחָב
וְאֶת נִשְׁמַת אַפּוֹ הַחַמָּה.

וּכְשֶׁבָּאוּ אוֹרְחִים בְּלֵיל שַׁבָּת
לְהַדְלִיק לְעַצְמָם סִיגָרִיָּה
מֵאֵשׁ נְחִירָיו, הִרְכִּיב
אֶת הַיְּלָדִים עַל גַבּוֹ הַלּוֹהֵט
וְטָס לְאֶרֶץ סִין.

הוֹ, מַה יָּפִים הַלֵּילוֹת.

הדרקון הראשון שלי מתוך הסרט

בשיר הילדות היפה הזה מחזיר אותנו גיורא לשם אל ארץ פרובינציאלית, לוחצת, קטנה ואהובה, שכל מתנה שהגיע אליה מחו"ל בדואר הייתה בבחינת אטרקציה מטאפיזית וקוסמית מעולם האגדות, וישר מפתחת ופותחת את שערי הדמיון של הילד. ספק אם כיום, בעולם שבו מומחשים דרקונים ודינוזאורים מסוגים שונים ומשונים, חדשות לבקרים על צג המחשב, יכול היה ילד ישראלי להתלהב ממתנה שכזו שבאה בדואר. ואולי כן, כי התום והדמיון הם נצחיים.

יפה בעיניי בשיר ההתאקלמות האזרחית של הדרקון הסיני בארץ ישראל. הרשיון, המלונה התואמת לאופיו ולמידותיו, העובדה שהוא מדליק באש נחיריו באופן ג'נטלמני את הסיגריה

לאורחים, מה שמרמז לנו שלפני ההגדלה בדמיונו של הילד היה מדובר כנראה במצית שנשלח מחו"ל בעל צורה מיוחדת ואטרקטיבית. השיר הזה מיטיב להעביר את הנוחם והרוגע שיכול לספק לנו עולם החלומות. יפה גם השימוש המהופך בשיר הנודע "מה יפים הלילות בכנען" של יצחק קצנלסון ז"ל, שלמרבה האירוניה והכאב שורר באהבה על ארץ כנען, ארץ ישראל, אך נספה בשואה.

השיר לקוח מתוך "תמונה קבוצתית עם עיר" (הוצאת קשב לשירה), ספר השירה החדש של גיורא לשם, המאגד בתוכו פואמות ושירים על תל אביב. לשם (1940) הוא מסאי, מתרגם ומשורר איכותי וותיק. בעבר שימש כמבקר השירה של מדור הספרות ב"מעריב".