אדון השליחות: ביקורת על "שליחותו של הממונה"
סוגיות של תלות בין האישי לפומבי מטופלות ב"שליחותו של הממונה" בשנינות עוקצנית המניבה מוצר מנצח
''שליחותו של הממונה על משאבי אנוש'', ישראל, 2010
- לניב שטנדל הסרט גרם לחשוב על היחס לעובדים זרים
ראשית "שליחותו" היא בפיגוע חבלני בירושלים, שבו נהרגת אישה שאין לה שם ולא שייכות. לאחר ימים בחדר הקירור מזוהה הגופה כפועלת זרה שעבדה במאפייה ירושלמית גדולה. סיבוכים ביורוקרטיים ומשפחתיים מאלצים את מנהל מחלקת כוח האדם באותה המאפייה להתלוות אל ארון המתים על מנת לייצג את המפעל בטקס הלוויה, שאמור להיערך אי שם במחוזות המזרח של אירופה.
פערים בהבנת הלשון, מנהגי הדת ותפיסת מושגי המשפחה מאלצים את המלווה מישראל להתגלגל בחבלי הארץ הקפואה הזו, להסתבך עם שלטונות החוק, הכנסייה הנוצרית והצבא המקומי, ובתוך כך לגלות בתוך עצמו את הדברים שמהם הוא ניסה לברוח, ואותם הוא הדחיק עמוק במרתפי נפשו.
עיבוד מוצלח. שליחותו של הממונה על משאבי אנוש
מתוך הסרט
ריקליס, שזה לו סרטו העלילתי השמיני, מיטיב לפרוס על הבד את מגוון הקונפליקטים ולהעניק להם פרשנות נגישה לכל צופה. בשילוב של אלמנטים טקסיים, נקודות אחיזה קומיות וראייה סוריאליסטית, עולה בידיו לגבש תמהיל קולנועי הבנוי וארוז כהלכה, שעיקר כוחו נעוץ בעובדה שהאריזה הפופולרית שלו אינה מכרסמת בטיבו של הדיון המרכזי הכבד.
לצורך השגת האיזון הפנימי הזה נדרשה יד בטוחה בעצמה, שתנווט בדייקנות את סרט המסע הזה בין תחנות הביניים הפיזיות, ובמיוחד המטאפיזיות שלו. סוגיות של תלות וכפיפות בין הפרט לרשות ובין האישי לפומבי, מטופלות פה בשנינות עוקצנית המניבה מוצר מנצח. בחלקים רבים
של "שליחותו" מהלכים ריקליס וסטולמן על כבל דק הנמתח מעל תהום שוצפת בגלי גרוטסקה, שעלולים היו להטביע את הסרט בתוך שומנים של בורקס קולנועי מחומם. לזכותם, (וכן לזכותו של הצלם הגרמני ריינר קלאוסמן) יש לומר שהם ידעו לבלום ברגע הנכון כל סצנה שעלולה הייתה להחליק במורדות הטעם הטוב.
שותף בכיר להצלחה הוא מרק איווניר שמגלם בהצטיינות יתרה את הממונה, שהוא איש ללא פנים, שם או תכונות. העובדה שלתוצר אנושי אפרורי שכזה מתגבשת על הבד אישיות בעלת רצון עצמאי משלה, הינה הוכחה חותכת ליכולתו המרשימה של איווניר לחדור אל תוך הדמות המהוהה הזו, ולמצות ממנה את הייחודי רק לה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם