ראשי » רייטינג » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

הרוקר והברוקר: על האלבומים של ניל יאנג ואריק קלפטון

שניהם אגדות, שניהם בני 65 ולשניהם יש אלבום חדש. אבל בניגוד לאריק קלפטון שמשווק סחורה מוכרת, ניל יאנג ממציא את עצמו ואת הרוק מחדש

מצד אחד, גיבור גיטרה בריטי שאת שמו רשמו על קירות הרכבת התחתית באנגליה פעם והסמיכו אותו ל"אלוהים". מהעבר האחר, גיבור תרבות אמריקאי שנולד וגדל בקנדה והיגר לקליפורניה בתחילת שנות השישים, מכונת שירים בלתי ניתנת לעצירה, ומי שהמציא במו ידיו עשר שנים לפני כולם את הסגנון שזכה לימים לשם "גראנג'".

 
שניהם בני 65. שניהם נצרפו באש הכור האטומי הפלאי שידוע בשם "שנות השישים". שניהם היו מכורים לסמים, נלחמו בדיכאונות, איבדו חברים למזרק וחוו טרגדיות אישיות. קלפטון שכל את בנו. ניל יאנג את אהובתו. שניהם חורשים את העולם הלוך ושוב. שניהם הופיעו בישראל (וראוי להביאם שוב) ונתנו פה הופעות בלתי נשכחות. שניהם מבוגרים ב-40 שנה מרוב המעריצים שלהם. שניהם הוציאו החודש אלבומים חדשים.

אז קודם כל - אריק קלפטון. 40 שנה בדיוק אחרי אלבום הבכורה שלו כסולן, שנשא את שמו, וחמש שנים אחרי אלבום הסולו האחרון שלו ("Back Home") הוא נכנס לאולפן עם אנשים טובים ויוצא ממנו עם "קלפטון" - אסופת שירים שנשמעים כמו, טוב נו, שירים שקלפטון אוהב לבצע. עם שריל קרואו (בת זוגו לשעבר) הנשפן המבריק ווינטון מרסליס, החבר הטוב ג'יי ג'יי קייל והחבר הטוב לא פחות סטיבי ווינווד (שאיתו הוציא אשתקד אלבום כפול ומעולה בהופעה חיה).

היומרה איננה, וגם השאפתנות להמציא משהו חדש. 14 קטעים באזורי הבלוז-קאנטרי רוק עם הגיטרה הבוהקת, האלגנטית מאוד של המאסטרו ומצע נינוח ונימוח של כלי נשיפה. הסינגל הראשון "Run Back To Your Side" משקף את הדיל. בעסקה הזו די ברור למאזין מה הוא הולך לקבל. זה צפוי אבל זה הצד המואר של הירח. בהיר, מוגדר, מובהק, נטול הפתעות, עם סאונד נעים, חום אנושי והגיטרה, הו כן הגיטרה ההיא.

ומצד אחר של האוקיינוס, ניל יאנג. במראה איש היערות הגמלוני, בלי אף חליפת ארמני בארון ועם בוז עמוק לאלגנטיות מעוצבת מוציא את אלבומו החדש וה-34 במספר "Le Noise" ובשמונה שירים בוערים מראה לילדים איך משחקים נכון בגיטרה במגבר ובמיקרופון.

יאנג לקח איתו לקרב הזה גנרל ותיק, דניאל לנואה, ויחד הם צועדים אל מרכז העיירה חמושים בשירים מהפנטים בעוצמתם, חורכים את הנשמה ומציתים את האזניים ההמומות. שירים על סמי מרץ וכדורי הרגעה, קוקאין והרואין, נפילות וזחילות במשעולים הקוצניים של החיים ש"אני לא יודע איך אני עדיין חי אותם" כפי שהוא עצמו שר. זהו אלבום ישיר ואמיץ, אוטוביוגרפי, עם שירים משוננים ודולקים כמו "Rumblin" ו-"Hitchhiker" ומועמדים ודאים לתואר קלאסיקה כמו "אהבה ומלחמה" שבו יאנג פורש את משנתו

האנטי-מלחמתית ומכה על חטא נעוריו כמצביע רפובליקני שמרן.

עגום, אפלולי, כבד, מלוכלך, מהלך ניל יאנג במגפי הבוקרים שלו ובשערו הארוך שכמו לא ראה שמפו הרבה זמן, בתוך תעשיית מוזיקה עייפה ברובה, צינית בחלקה, והוא צעיר ורענן וחדשן יותר מרבים אחרים שוויתרו או מכרו את חלקת הלב בעבור חופן דולרים. מעניין יהיה לראות כיצד "Le Noise" נטול תופים, רזה גרום ושרירי ישפיע על המוזיקה ועל יוצרי רוק צעירים בשנים הקרובות.

בפעם הקודמת שיאנג יצא לקרב כזה עם "Rust Never Sleeps" ב-1979, הוא ניבא את מהפכת הרוק החדשה ואת הגראנג' של סיאטל. באלבום המופת ההוא גם נחקק המשפט החשוב ביותר שלו "רוקנרול לעולם לא ימות - מוטב להישרף מאשר להתפוגג". הרוקנרול לא מת והוא גם נשאר צעיר, אלה רק הרוקרים שמזדקנים.

אריק קלפטון - "קלפטון"
ניל יאנג - "Le Noise"

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...